דילמת מבחני הלחץ או התרבות במערכת הפיננסית בארה"ב

אורית לוין, אנליסטית בנקים וטכנולוגיה, מזרחי טפחות, מתייחסת למבחני הלחץ שמטיל הפד על הבנקים האמריקנים, והדילמה לגבי האולי משבר שבדרך
אורית לוין | (2)

תוצאות מבחני הלחץ של הבנקים האמריקנים מדגישות דילמה קשה, הנוגעת לאותם מבחנים. אם יבצעם, הוא עלול ליצור משבר בבנקים שלא עוברים את המבחן. אם ימנע מלפרסם את התוצאות, הוא עלול לפספס את המטרה לשמה נועדו - חיזוק כריות ההון בבנקים במקרה של משבר. בדילמה הזו נתקל כעת הפד עם Ally Financial, אחד מארבעת הבנקים שלא עברו את מבחני הלחץ.

הסיפור של Ally Financial

בנק Ally Financial הינו בנק שפוצל בעבר מחברת ג'נרל מוטורס, ועוסק בעיקר במימון רכישת רכב ומשכנתאות. הוא נקלע למשבר בשנת 2008 וכתוצאה מכך מוחזק כיום בשיעור של כ-74% ע"י ממשלת ארה"ב. הבנק מחזיק בבעלותו בנק למשכנתאות קורס, בשם ResCap, שכנגדו מנהל Ally Financial משפט בנוגע להסכמי פשיטת הרגל והעברות כספים לנושים מאז השנה שעברה.

נכשל במועד ב'?

האינטרס של Ally והפד היה לכאורה משותף - הפד היה עד כדי כך מעוניין ש-Ally Financial יעברו את מבחני הלחץ, שהזהיר אותם מראש כשראה שהם לא עוברים, ונתן להם אפשרות להגיש את הנתונים פעם נוספת - לאחר שיבצעו פעולות לחיזוק ההון. אנליסטים רבים חשבו, כי הליך זה יאפשר לכל הבנקים לעמוד במבחני הלחץ. לא זו בלבד שלא כך קרה, אלא שתוצאות מבחני הלחץ של Ally, שהוגשו בפעם השנייה היו אף גרועות מהראשונות.

תירוצים, תירוצים...

Ally Financial סבר, כי אין לראות בהחזקתו ב-ResCap על כל נכסיו שבהליך פשיטת רגל, כחלק מההתחייבויות המשמשות לחישוב הלימות ההון. מדובר בבנק פושט רגל, לכן התחייבויותיו אינן תחת אחריות הבנק. אם לא היו מכלילים אותן, יחס הלימות ההון של הבנק היה עומד על 5.7%, מעל למינימום שקבע הפד. מעבר לכך, לדעתו הנחות הפד במבחני הלחץ מחמירות מדי, במיוחד לגבי שיעור ההפסדים מעסקאות הלוואות הרכב. אולם לרוע המזל, הפד לא הסכים עם שתי הטענות והיחס מגיע ל-1.52%, בקושי....

מה יקרה עכשיו?

לפי פרסומים בעיתונות, בכירים ב-Ally טענו, שאם הממשלה כל כך מודאגת מההון של Ally, היא יכולה להמיר את מניות הבכורה שלה להון בהיקף של 5.9 מיליארד דולר. אמירה זו, מחזקת שוב את הדילמה של מבחני הלחץ - לאחר שכבר פורסם מצבו הקשה של הבנק, הנהלתו מתחמקת מניסיונות לפתור את הבעיה ומעבירה את הכדור לממשלה.

הלקח מהסיפור

ראשית, אם בנק מוחזק ע"י הממשלה היום, חמש שנים לאחר פרוץ המשבר, מצבו לא טוב. שנית, מבחני הלחץ של הפד אמינים ומשקפים נכון את מצב הבנקים בתרחיש קיצון. אם לא כך היה הדבר, כל הבנקים היו עוברים את מבחני הלחץ בנקל. שלישית, הפד ניסה לפתור את הדילמה באופן הנכון, מבלי להתחמק מהבעיה: לא ע"י הקלות והטבות במבחנים עצמם, אלא ע"י הארכת זמנים ועידוד הבנקים להגדיל את הונם העצמי. רביעית, התרבות העסקית במערכת הפיננסית האמריקנית, נותרה כשהייתה. מי שאחראי בסופו של דבר לכישלון ונושא בנטל, הוא משלם המיסים...

*לדאבוני, תקנות הייעוץ הכללי החדשות של הרשות לניירות ערך אוסרות עלי להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    איתי 21/03/2013 11:42
    הגב לתגובה זו
    Rescap כנכס כבר לא תהיה בבעלות הבנק אלא עוברת ל OCEN. אני לא יודע מה המשמעויות מבחינת ALLY, אבל הרבה חברות רבו על הנכס הזה שנמכר במחירת חיסול. יכול להיות שכתוצאה מכך, ALLY מפסידה כי היא מוכרת את הנכס הזה מתחת לשוויו בספרים, מה שילחץ את ההון שלה למטה עוד יותר...
  • 1.
    המנטליסט 21/03/2013 10:52
    הגב לתגובה זו
    עוד כתבה מענגת ומקצועית של אורית. רציתי לשאול, אפרופו המגבלות החדשות של בנק ישראל על הבנקים, האם עצם פרסום הנחיות כאלה מראה על עוצמת המערכת ולכן בישראל אין צורך לעשות מבחני לחץ כאלו? תודה וחג שמח.
הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)הבוס הרובוט (נוצר בעזרת AI)

מה עושים כשהבוס החדש שלך הוא אלגוריתם?

20 אלף עובדי מדינה יוחלפו על ידי ה-AI - החזון הזה של המדינה הוא מסוכן; מה קורה בעולם, איך אלגוריתם ינהל עובדים והאם ההוא יכול לפטר עובדים?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה רובוט

מדינת ישראל מתגאה, ובצדק, בתואר "אומת הסטארט-אפ". אנו מובילים בפיתוח טכנולוגיות, בפריצות דרך בסייבר ובחדשנות רפואית. אך בצל הזרקורים של האקזיטים הנוצצים, מתהווה מציאות חדשה ומדאיגה בשוק העבודה הישראלי: ואקום רגולטורי מסוכן המותיר את העובד הישראלי חשוף לחלוטין אל מול עוצמתה המתגברת של הבינה המלאכותית (AI) והמהפכה בעולם העבודה שאנחנו רק נמצאים בתחילתה.

​בעוד השיח הציבורי מתמקד בשאלה "האם רובוט יחליף אותי?", האיום המיידי והמוחשי יותר כבר כאן: הפיכתו של המנהל האנושי לאלגוריתם אדיש. זהו עידן ה"ניהול האלגוריתמי", שבו תוכנות מחליטות את מי לגייס, את מי לקדם, את שיבוץ העובדים במשמרות העבודה, ולעיתים, כפי שכבר קורה בעולם, את מי לפטר, ללא מגע יד אדם.

​אין חולק שהטכנולוגיה מבורכת כשהיא באה להעצים את העובד (Augmentation), אך היא הרסנית כשהיא משמשת כתחליף לאחריות ניהולית וכלי לניצול ומעקב. באופן עקבי וגם כעת, מדינת ישראל בוחרת במדיניות של "רגולציה רכה" והתבוננות מהצד. העולם, לעומת זאת, כבר מזמן הפסיק להמתין.

​האיחוד האירופי, במהלך היסטורי, החיל באוגוסט האחרון את ה-EU AI Act. החוק הזה לא רק מסדיר טכנולוגיה, הוא מגדיר מוסר. הוא קובע שמערכות AI המשמשות לניהול עובדים, גיוס ופיטורים הן מערכות ב"סיכון גבוה" (High Risk). המשמעות? אסור למעסיק להפעילן ללא פיקוח אנושי הדוק, ללא שקיפות מלאה וללא מנגנוני הגנה מפני אפליה. באמסטרדם, בית המשפט כבר פסק נגד ענקיות כמו Uber ו-Ola וקבע כי "פיטורים רובוטיים" (Robo-firing) אינם חוקיים. בארה"ב, איגודי התסריטאים והשחקנים בהוליווד השביתו את התעשייה והבטיחו שה-AI לא יהיה הכותב, אלא הכלי בידי היוצר.

​אך בעוד העולם מתקדם לעבר הגנה על האדם, בישראל נדמה שמקבלי ההחלטות רואים רק את הצד של המכונה. החלטת הממשלה 3375 (מספטמבר 2025), שמנחה על הקמת המטה הלאומי לבינה מלאכותית, היא אמנם צעד אסטרטגי חשוב, אך היא חושפת סדר עדיפויות מדאיג. בעוד שהממשלה מקצה משאבים אדירים ל'האצת' הטכנולוגיה ומעבירה סמכויות רגולטוריות למרכז כוח פוליטי במשרד ראש הממשלה, קולו של העובד נותר מחוץ לחדר.