טיקטוק
צילום: רוי שיינמן באמצעות Copilot

מאבק על עתיד טיקטוק בארה"ב: המחיר - עשרות מיליארדי דולרים

האם טיקטוק נמצאת בדרך למכירה כפויה? האנליסטים מעריכים את שווי הפעילות האמריקאית בכ-50 מיליארד דולר כשברקע ממשלת סין בוחנת אפשרות שאילון מאסק ירכוש את החברה וקבוצת משקיעים מתחרה מציעה 20 מיליארד דולר ללא האלגוריתמים השנויים במחלוקת


אדיר בן עמי |


בזמן שטיקטוק ניצבת בפני איום של חסימה מוחלטת בארצות הברית, אנליסטים מעריכים כי רכישת הפעילות האמריקאית של האפליקציה הפופולרית עשויה לעלות בין 40 ל-50 מיליארד דולר. ההערכה מגיעה על רקע דיווחים כי ממשלת סין שוקלת תרחיש שבו אילון מאסק ירכוש את הפעילות.


הלחץ על חברת האם ByteDance גובר לאור החלטה אפשרית של בית המשפט העליון האמריקאי לאשר חוק ביטחון לאומי. אם החוק יאושר, ענקיות טכנולוגיה כמו אפל וגוגל יספגו קנסות על אירוח האפליקציה לאחר המועד האחרון שנקבע ליום ראשון.


אנג'לו זינו, סגן נשיא בכיר ב-CFRA Research, מבסס את הערכת השווי שלו על השוואה בין בסיס המשתמשים וההכנסות של טיקטוק לבין אלה של המתחרים. לפי נתוני חברת המחקר Sensor Tower, טיקטוק מונה כ-115 מיליון משתמשים חודשיים בארה"ב, מעט פחות מאינסטגרם עם 131 מיליון, אך הרבה יותר מסנאפצ'ט, פינטרסט ורדיט.


עם זאת, הערכת השווי הנוכחית נמוכה משמעותית מההערכה של למעלה מ-60 מיליארד דולר שניתנה במרץ 2024, בעת שהקונגרס אישר את החוק הראשוני. הירידה מיוחסת למצב הגיאופוליטי המורכב ולשינויים במכפילי הענף.


חשוב לציין כי הערכות השווי אינן כוללות את האלגוריתמים של טיקטוק להמלצת תוכן, שלא יהיו חלק מעסקת מכירה אפשרית. דווקא אלגוריתמים אלה והקשר הנטען שלהם לסין עומדים במרכז טענות הממשל האמריקאי בדבר איום ביטחוני.  אנליסטים ב-Bloomberg Intelligence מציגים הערכת שווי נמוכה יותר של 30-35 מיליארד דולר, בהתחשב בעובדה שמדובר במכירה כפויה. הם מדגישים את האתגר במציאת רוכש שיכול הן לממן את העסקה והן להתמודד עם הפיקוח הרגולטורי המחמיר בנושא פרטיות המידע.


קבוצת משקיעים בהובלת המיליארדר פרנק מקורט וקווין אולירי כבר הביעה נכונות להשקיע עד 20 מיליארד דולר ברכישת הפעילות האמריקאית, ללא האלגוריתמים. אולירי טוען כי הצעתם תהיה חופשיה מפיקוח רגולטורי מכביד.


למרות התמיכה באילון מאסק, אולירי מטיל ספק ביכולתו של מנכ"ל X לקבל אישור רגולטורי לרכישה, אפילו תחת ממשל טראמפ. זאת בשל מורכבות העסקה והרגישות הביטחונית הגבוהה.

קיראו עוד ב"גלובל"

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שבבי AI (AI)שבבי AI (AI)
IPO

המתחרה הסינית של אנבידיה מזנקת 500% ביום המסחר הראשון

גייסה בבורסה בסין 1.1 לפי 7.2 מיליארד והשווי קפץ ל-43 מיליארד דולר

מנדי הניג |
נושאים בכתבה אנבידיה

מור ת'רדס של יוצאי אנבידיה היא חברת שבבי AI סינית שנהנית מתנופה עצומה על רקע הגבלות הסחר בין ארה"ב לסין. כשכור ארה"ב אוסרת על משלוח שבבי AI מתקמדים לסין. אנבידיה פיתחה שב מיוחד שלא עוקף את ההגבלות האלו. הממשל הסיני רתח - הוא רואה בכך השפלה אמריקאית, והוא דרש מהחברות הסיניות שלא לקנות שבבי אנבידיה שמהווים תחליף לשבב הבלקוול. 

אנבידיה ציפתה למכור במיל 50 מיליארד דולר בשנה בסין וזה בעצם נעלם. את הוואקום הזה ממלאות כמה חברות שבבים סיניות מור ת'רדס וקמבריקון הן הבולטות - 

מור ת'רדס המכונה "אנבידיה של סין", פתחה את יום המסחר הראשון שלה בבורסת שנגחאי בזינוק של 502% - קפיצה שהפכה אותה לאחת ההנפקות החזקות ביותר מאז רפורמות 2019. החברה, שהוקמה ב-2020 על ידי ג'יאנג'ונג ז'אנג, בכיר לשעבר באנבידיה, גייסה 8 מיליארד יואן (כ-1.13 מיליארד דולר) - ההנפקה השנייה בגודלה השנה בסין, אחרי Huadian New Energy. מניית החברה נפתחה ב-650 יואן, לעומת מחיר IPO של 114.28 יואן, והגיעה לשווי שוק זמני של 305 מיליארד יואן - 43 מיליארד דולר (לעומת גיוס לפי שווי של 7.2 מיליארד דולר). 

הביקושים למניה חרגו מציפיות: החלק הקמעונאי נרשם פי 2,750 מההיצע, וההנפקה כולה משקפת אופטימיות גוברת ביכולת סין להשיג עצמאות טכנולוגית.מור ת'רדס מתמחה בשבבים לגרפיקה ולבינה מלאכותית (AI), ומשמשת חלופה מרכזית למעבדי אנבידיה, שמוגבלים כאמור על ידי סנקציות אמריקאיות. 

החברה פיתחה את ארכיטקטורת MUSA, התואמת CUDA של אנבידיה ומקלה על מעבר, ויצרה ארבעה דורות של שבבים מאז הקמתה. ההנפקה, לוותה בתמיכה ממשלתית, כולל אישור מהיר של 122 ימים מרגע הגשת הבקשה. זהו סמל נוסף למירוץ סין נגד ההגבלות, כאשר בייג'ין מקדמת חדשנות מקומית כחלק ממדיניות "עצמאות טכנולוגית".

פרופ עלי קריזברג
צילום: עלי קריזברג

מה ההון של אמריקאי ממוצע ובכמה הוא גדול מישראלי ממוצע?

האם מיליון דולר זה באמת עשיר, מה ההון של תושב האיטי, והאם עושר קשור לאושר?
נושאים בכתבה אושר עושר
לאחרונה התפרסם על ידי הגוף שמספק סקירות וניתוחים סטטיסטיים בארה"ב (המקביל ללמ"ס הישראלי) סקר המשפחות. הסקר מודד את ההכנסות, ההוצאות וההון העצמי של המשפחות בארה"ב. מסתבר כי לראשונה משפחה אמריקאית (House hold)  ממוצעת הנה "מיליונרית" עם הון  של כמיליון דולר. פעם מיליון דולר היה הון של מיליונרים "אמיתיים", היום זה הממוצע בארה"ב. הנתון הזה מנופח במעט, שכן הוא כולל את הערך העתידי של פנסיות למיניהן לרבות את מכשירי ה-IRA שכוללים פנסיה וחסכונות לטווח ארוך נוספים בניהול אישי ומהווים חלק משמעותי מההון הכולל של משפחה. על פי הנתונים ערך הפנסיות עולה על ערך הנדל"ן של משפחה ממוצעת. כשחושבים על זה לעומק, מבינים שזה במקומות מסוימים גם המצב בארץ. אנשים רבים חוסכים (במיוחד בפנסיות התקציביות) סכומי עתק בחסכונות הפנסיונים, שבמקרים רבים עולים על ערך הדירה או הדירות שלהם. בבנק UBS התייחסו לנתונים האלו והעריכו כי הונו של האמריקאי הבוגר (לא כולל ילדים עד גיל 21)  הנו 551 אלפי דולר, שני רק לשוויץ, שבה הונו של אדם ממוצע הינו 685 אלפי דולר.  לעומתם, הונו הממוצע של בוגר ממוצע בהאיטי, מדינה למודת אסונות טבע ופשע הסמוכה לארה"ב  על סמך מידע שפורסם על ידי  הבנק העולמי, הנו 626 דולר בלבד. קצת קשה להשוות בין כל מקורות המידע, אך בכל מקרה הפער ניכר. לפי בנק UBS, הונו הממוצע של בוגר ישראלי הינו  235 אלפי דולר. שימו לב, מדובר על סך  הונו של אדם בוגר ולא על הכנסותיו, כשהאחרון הנו נתון שפורסם לאחרונה בסקר של הלמ"ס בישראל. שאלת השאלות: האם האמריקאי הממוצע, שהוא עשיר פי אלף מאדם בוגר בהאיטי, הוא גם מאושר יותר? מדד האושר או מדד שביעות הרצון הנו נושא נדוש בלתי ניתן להכרעה, שכן הוא כולל מרכיבים סובייקטיביים  במשקלות שרירותיים. ננסה כאן לבודד מרכיב אחד: מה יכולה להיות השפעת העושר על מדד האושר. תוך כדי כך,  נפריך מיתוס ידוע האומר כי  אושרו של אדם הנו ביחס ישר להכנסתו. טענה זו  לא הוכחה כמובהקת. סביר להניח שאושרו של אדם, בגין הרכיב הכלכלי הוא יחסי, כלומר ,נובע ממעמדו הכלכלי היחסי לאנשים אחרים בסביבתו. לשם דיוק, היכולת לצרוך מוצרים ושירותים ביחס לאחרים. מדובר על יכולת צריכה ולא על צריכה בפועל שכן הוכח, למשל שצרכנים כפייתיים  אינם מאושרים יותר בלשון המעטה. כלכלן ידוע בעבר, מילטון פרידמן, טען כי יכולתו של אדם לצרוך נובעת בעקרו ממרכיב פרמננטי בעושרו, דהיינו הונו  ולא מהכנסות  שוטפות ומזדמנות. אמנם קיים קשר בין רמת ההכנסה והונו של אדם, אך נראה כי המרכיב הדומיננטי בהשפעה על רמת האושר הנו הונו היחסי של אדם ביחס להונם של אנשים בסביבתו. כיצד אם כך נמדוד טענה זו לגבי עושר יחסי?   לצורך זה   נבחן מספר נתונים  ממקורות שונים: הונו הממוצע של אדם בוגר, כפי שנידון למעלה, לעומת  ההון החציוני, כלומר הונו של אדם ש50%  מחבריו עשירים יותר.  נטען כי ככל שהפער באחוזים גבוה יותר, גדלה אי שביעות הרצון של האדם הממוצע. לא בכדי נטען בקבלה כי  מי הוא העשיר – השמח בחלקו. שיעור הצמיחה השנתי הממוצע בעשר השנים האחרונות בתוצר הלאומי או ההכנסה הלאומית בנטרול מיסים (הכנסה פנויה).  נטען כי ככל ששיעור הצמיחה גבוה יותר, סביר כי ציפיות האדם הממוצע לשיפור עתידי גבוהות יותר. הנתונים הם במונחי דולר קבוע לשנת 2022. מדד ג'יני  המודד אי שוויון בהכנסות ביחס למצב של הכנסות זהות לכל האוכלוסייה. מדד זה כשלעצמו יתקשה לתת תשובה מדויקת לענייננו ,שכן הוא מתייחס לאי שוויון בהכנסות שבהן מרכיב השכר הנו דומיננטי.  ניתן היה להשתמש  באותה מתודולוגיה למדוד אי שוויון בהון, אך נתונים אלו אינם נגישים.   נעשה השוואה בין לאומית במדגם של 100 מדינות,  כאשר המשתנים הללו משוקללים למדד של שביעות רצון, שעשוי לשקף נכון את השפעת העושר על האושר של האדם הממוצע. (ראה טבלה מסכמת. הטבלה הנה תוצר עריכה של המחבר ממספר מקורות. טל"ח). מהטבלה עולות כמה מסקנות מעניינות:  המדינה שבה מרכיב האושר תורם הכי הרבה למדד האושר הנה איסלנד,  בעיקר בשל שוויון יחסי בהונם של תושבי האי. לעומת זאת הארצות העשירות,  לפי רמת ההון הממוצע  כגון  ארה"ב ושוויץ,  נמצאות בתחתית הרשימה, דבר  המעיד נחרצות שיותר הון  אינו בהכרח  תנאי לאושר.   ישראל, לפי אמת מידה זו נמצאת במקום ה-46 מתוך מדגם של 100 מדינות. מחד,  אי השוויון בהון ניכר אך גידול בתוצר במונחי דולר קבוע (חוזקו של השקל עזר לא במעט לנתון זה) ממתן  השפעה זו באופן ניכר. הנתון נכון לשנת 2022,  הרבה לפני האירועים הביטחוניים ב-2023. לבסוף נותרה השאלה, מהי תרומתו (משקלו) האמיתית של מרכיב העושר היחסי במדד האושר?  כאן התשובה כרוכה בהנחות  סובייקטיביות והיא בוודאי שונה מתרבות אחת לשנייה, אך בסופו של דבר היחסים האורדינליים יישמרו. במדינה כמו בהוטן נטען בעבר על ידי שליטיה כי השפעת מרכיב העושר הנה אפסית, ולפיכך הפסיקו למדוד או לפרסם את הנתונים הנ"ל, אך קשה להניח כי החלטה שלטונית יכולה לשנות את טבע האדם עד כדי כך.