יוון מבקשת להפוך לשער הכניסה של הגז הנוזלי האמריקאי לאירופה

יוון פועלת בשנים האחרונות לעצב מחדש את מפת האנרגיה של דרום־מזרח אירופה, על רקע החלטת האיחוד האירופי להפסיק לחלוטין את יבוא הגז מרוסיה עד 2027. באתונה מזהים חלון הזדמנויות: השילוב בין מיקום גיאוגרפי בקצה הדרומי של היבשת, תשתיות מתפתחות וקשר הדוק עם וושינגטון, עשוי להפוך את המדינה לשער כניסה מרכזי לגז טבעי נוזלי (LNG) לשוק האירופי.

ערב הפלישה הרוסית לאוקראינה סיפקה מוסקבה כ-40% מצריכת הגז של האיחוד האירופי. בתוך זמן קצר, ובצל סנקציות ותהליכי גיוון מואצים, ירד הנתח לכ-11% בלבד ב-2024. את עיקר הפער מילא LNG אמריקאי, שכיום מהווה קרוב ל-60% מיבוא הגז הנוזלי של האיחוד. שר האנרגיה היווני, סטברוס פפאסטברו, מגדיר את התהליך כניתוק מודע ממקורות אנרגיה רוסיים. לדבריו, אירופה אינה יכולה להמשיך "לממן את התוקפן", והפסקת היבוא אינה תהליך שיתרחש מעצמו. הוא הדגיש כי מדובר במהלך שדורש השקעות בהיקפים משמעותיים, תיאום רגולטורי בין מדינות והיערכות מסחרית ארוכת טווח, ולא רק החלטה פוליטית עקרונית.

עוגן ביחסים בין יוון לארה״ב

מאז נכנס לתפקידו ב-2025, פפאסטברו מציב את תחום האנרגיה כעוגן ביחסים בין יוון לארה"ב, בתקופה שבה היחסים בין וושינגטון לבריסל מתוחים במספר זירות. באתונה רואים בשיתוף הפעולה האנרגטי מנוף לחיזוק הקשר המדיני והביטחוני, וטוענים כי אספקת אנרגיה אמריקאית הפכה לחלק ממערך הביטחון האירופי.

מה שהחל כפתרון חירום, משלוחי LNG אמריקאיים שנועדו למלא מחסור מיידי לאחר פרוץ המלחמה, התפתח, לפי הגישה היוונית, להסדרה ארוכת טווח של תמהיל האספקה באירופה. הגז האמריקאי אינו עוד חלופה זמנית, אלא רכיב קבוע באסטרטגיית האנרגיה של האיחוד, לצד מקורות נוספים. בשטח, האסטרטגיה מתורגמת להרחבת תשתיות, כאשר מסוף ה-LNG ברוויטוסה, אי ממערב לאתונה שבו פועל מתקן הקליטה המרכזי של יוון, עבר לאחרונה הרחבה משמעותית של קיבולת האחסון והפריקה. מטענים אמריקאיים נפרקים בו באופן שוטף, והמתקן מתפקד כצומת קריטי בשרשרת האספקה לאזור.

• בעיית תקשורת ביוון משבשת את לוח הטיסות בנתב"ג
• אקסון מצטרפת לאנרגי'אן בקידוח ראשון לחיפוש גז ביוון מ-1981
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאחר תהליך הגזיפיקציה, מוזרם הגז למערכת ההולכה היבשתית ומשם צפונה דרך "המסדרון האנכי" - רשת תשתיות המחברת בין יוון, בולגריה, רומניה, מולדובה ואוקראינה. המערכת נבנתה על בסיס התאמת קווים קיימים, ומאפשרת הזרמה מדרום לצפון, היפוך של דפוס הזרימה ההיסטורי, שבו גז רוסי זרם מצפון אירופה דרומה.

הקמת המסדרון הואצה לאחר שרוסיה עצרה את אספקת הגז לבולגריה ב-2022, בעקבות סירובה של סופיה לשלם ברובלים. המהלך אילץ את המדינות המעורבות להאיץ התאמות תשתיתיות וליצור חלופה לנתיבי האספקה המסורתיים. עם זאת, חלק מהקווים עדיין סובלים ממגבלות קיבולת, ובולגריה לבדה מתכננת להשקיע כ-400 מיליון אירו עד 2027 כדי להסיר צווארי בקבוק.

יוון עצמה החלה בתהליך הגיוון עוד לפני המשבר הנוכחי

 דוגמה מרכזית היא צינור TAP, שהושלם ב-2020 בהשקעה של כ-4.5 מיליארד אירו, ומוביל גז מאזרבייג'ן מהגבול היווני-טורקי דרך אלבניה והים האדריאטי לאיטליה. הפרויקט חיזק את מעמדה של יוון כמדינת מעבר והפחית את התלות במסלול רוסי. לצד TAP, הושלם גם חיבור צינור בין יוון לבולגריה, והוקמו שתי תחנות דחיסה בצפון המדינה שהגדילו את קיבולת ההולכה. צעדים אלה אפשרו ליוון להיכנס למשבר האוקראיני כשהיא מצוידת בתשתית מגוונת יותר, והקלו על התאמתה למציאות החדשה בשוק האירופי.

• לא רק "שבוע אנבידיה" - למה עוד נערכים האנליסטים?
• 175 מיליארד דולר - היקף המכסים ששילמו חברות אמריקאיות. האם יקבלו החזרים?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ההוראות האחרונות של באפט: מכרו אפל, קנו ניו יורק טיימס

עם זאת, בטווח הקצר, התמונה המסחרית מורכבת. הביקוש אינו יציב, וחברות אנרגיה ממתינות להשלמת השדרוגים הפיזיים ולהבהרות רגולטוריות מצד האיחוד האירופי שיאפשרו הזמנות ארוכות טווח של קיבולת הולכה. ללא מסגרת חוזית ברורה, קשה לייצר ודאות שתצדיק השקעות נוספות. מנגד, בטווח הארוך נרשמת התעניינות גוברת. סוחרי LNG כבר מזמינים חלונות עגינה ופריקה ברוויטוסה עד שנת 2040, מתוך הערכה שלאחר כניסת האיסור המלא על גז רוסי לתוקף, הביקוש לנתיבי אספקה חלופיים יעלה. מבחינתם, יוון נתפסת כשער כניסה יציב יחסית לאזור הבלקן ומעבר לו.

סוגיית המחיר נותרה אתגר מרכזי

כאשר מחברים את תעריפי ההולכה המצטברים לאורך הציר, מיוון דרך בולגריה, רומניה והונגריה, ולעיתים עד אוקראינה, מתקבלת עלות כוללת שמכבידה על הכדאיות הכלכלית. בשלב זה, לפי הערכות בענף, המסלול הדרומי מתקשה להתחרות באלטרנטיבות זולות יותר. גם הגז האמריקאי עצמו יקר יותר מהגז הרוסי בצינורות לפני המלחמה, והוא חשוף לתנודות בשוק העולמי. עבור מדינות מזרח ומרכז אירופה, המעבר ל-LNG משמעו חשיפה גדולה יותר למחירי ספוט בינלאומיים ולתחרות עם שווקים באסיה, מה שמוסיף רכיב אי-ודאות.

בנוסף, יש גם את ההיבט הגיאופוליטי. יותר מ-80% מיבוא ה-LNG של יוון ב-2025 הגיע מארה"ב, נתון שמעורר דיון בשאלה האם אירופה מחליפה תלות אחת באחרת. עם זאת, תומכי המהלך מציינים כי שוק היצוא האמריקאי מבוסס על ריבוי חברות פרטיות, ולא על גורם מדינתי ריכוזי אחד, ולכן יכולת השימוש באנרגיה ככלי לחץ פוליטי מוגבלת יותר.

על רקע זה, שרי האנרגיה של מדינות המסדרון האנכי צפויים להיפגש בוושינגטון עם מזכיר האנרגיה האמריקאי, בניסיון לחזק את התיאום המדיני והמסחרי. עבור יוון, מדובר במהלך רחב היקף שמשלב אינטרס כלכלי, ביסוס מעמד אזורי וניסיון להשתלב בליבת הסדר האנרגטי האירופי בעידן שלאחר הגז הרוסי.