בת 82 הפקירה ילד בן 4 שמת מפצעיו - לא תאמינו מה פסק בית המשפט ומה הפיצויים שתשלם?

קרול פסלר בת ה-82 הפקירה ילד שפגעה בו עם רכבה. לאחר הפגיעה, המשיכה פסלר בנהיגה, ובהמשך נודע כי הילד מת מפצעיו. היום היא נשפטה ונגזרו עליה פיצויים של 10 אלף שקל, שנת מאסר בפועל ופסילת רישיון לצמיתות. במשפחתו של הילד סבורים שפסלר מחפה על בתה שהיא הנהגת האמיתית, וכועסים על פסק הדין המקל. 

בית המשפט לתעבורה בנתניה קבע שהנהגת הייתה מודעת לפגיעה, אך המשיכה בנסיעה לביתה מבלי להזעיק עזרה. העניין לווה בסיקור תקשורתי אינטנסיבי ובהד ציבורי רחב. הנאשמת התחייבה להתייצב למאסרה בבית הסוהר נווה תרצה עד 15 באפריל. 

הרשם הבכיר יניב לוזון פתח את גזר הדין בהבהרה מיוחדת: "הליך זה לווה בסיקור תקשורתי אינטנסיבי ובהד ציבורי רחב היקף, אשר לעיתים חרגו מגדר דיווח עובדתי והפכו לשדה משפט מקביל המתנהל בכיכר העיר. בית המשפט אינו שופט על פי נהמת הלב של הציבור, אף לא על פי כותרות העיתונים או הלך הרוח ברשתות החברתיות".

התאונה הקטלנית - ביום 6 במאי 2023 בשעה 17:15 בשדרות בן גוריון 168 בנתניה, נהגה הנאשמת ברכב פולקסווגן בנתיב השמאלי מבין שניים, מכיוון צפון לדרום. באותה העת חצה את הכביש מכיוון מזרח למערב תמיר צגאי ביחד עם שני נכדיו הקטינים, כשהוא אוחז בידו את יד נכדו א.א. בן 4 וחצי. לאחר שחצו את מסלול הנסיעה לכיוון צפון, עלו הולכי הרגל על אי התנועה הבנוי. "בסמוך לאחר מכן, החלו הולכי הרגל לרדת מאי התנועה הבנוי למסלול הנסיעה לכיוון דרום בכביש. או אז פגעה הנאשמת באמצעות חזית צד שמאל של הרכב במנוח, ובידו של תמיר", נכתב בפסק הדין.

• שני הרוגים, רכב תקוע בצד הדרך - ובית המשפט העליון הכריע: מבטחת ההונדה לא תשלם
• עשיתם תאונה ולא ברור מי אשם? הנה "כלל האצבע" להשתתפות בעלויות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המשפחה חושבת שקרול פסלר מגינה על בתה

כתוצאה מהפגיעה הוטח הקטין על אי התנועה הבנוי. הוא נפגע באורח קשה מאוד, הובהל לבית החולים שניידר שם אושפז ונקבע מותו ב-10 במאי 2023. כתוצאה מהתאונה נגרם לסב שבר בכף יד ימין, ולרכב נשבר פנס צד שמאל ומראת צד שמאל נעקרה לחלוטין. "מיד לאחר התאונה, המשיכה הנאשמת בנסיעה רצופה, מבלי שעצרה לעמוד על תוצאות התאונה ומבלי שהזעיקה את כוחות ההצלה", נקבע בכתב האישום.

"לא רציתי לעצור כיוון שרציתי להגיע הביתה"

בהכרעת הדין שניתנה ב-28 באוקטובר 2025, קבע בית המשפט שהנאשמת הייתה מודעת לכך שפגעה באדם. "שעה שבעת קרות התאונה נשבר פנס צד שמאל של רכבה ומראת צד שמאל נעקרה לחלוטין", נקבע. השופט ציטט מדברי הנאשמת עצמה כי היא "לא רצתה לעצור כיוון שרצתה להגיע הביתה".

בית המשפט קבע: "לאחר התאונה נסעה הנאשמת לביתה, ניהלה מספר שיחות טלפון עם בתה וחברתה הלן כאשר היא נסערת ומוטרדת, וכל זאת מבלי שדיווחה למשטרה, מבלי שעצרה בזירה לברר מצבו של הקטין בו פגעה, מבלי לשוב לזירה בשום שלב ומבלי לדווח או להסגיר את עצמה למשטרה".

• תבעה קצבת שאירים אחרי מות בעלה - למה נדחתה?
• עו"ד משה שרמן מכר דירה ומסר אותה באיחור של שנתיים - בכמה יפצה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מנהלת בי"ס תפצה מורה לשעבר ב-55 אלף שקל

השופט הדגיש: "העבירה בה עסקינן היא עבירה התנהגותית ודי במודעות של הנהגת באירוע התאונה מיד לאחר התרחשותה. הנאשמת הודתה בפה מלא כי הייתה מודעת מיידית לפגיעה ברכבה, לפי עדותה שלה היא סברה שהיה זה אופנוע שפגע בה, למרות זאת לא טרחה לברר ולבדוק מה קרה, אלא בחרה לעצום עיניים ולהמשיך בנסיעה לביתה".

"אין סכום בעולם שיכול להוות נחמה"

בדיון לעונש העידו ארבעה בני משפחת המנוח. אמו של המנוח, שמחה צגאי, תיארה: "לפני שנתיים ושמונה חודשים חייה השתנו מקצה לקצה עת איבדה את בנה היקר מכל". היא ציינה את הקשר המיוחד שהיה לה עם בנה ואת הקושי הרב להגיע לבית המשפט דיון אחר דיון ולהביט בנאשמת שעד עתה לא לקחה אחריות על מעשיה. "לבסוף ביקשה האם כי הנאשמת תשלם על כך שהפקירה את בנה המנוח בכביש מבלי להושיט עזרה וכי יוטל עליה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח", נכתב בפסק הדין.

דודתו של המנוח, מיכל צגאי, תיארה: "חיי המשפחה נהרסו מאז האסון וכי הוריה שבורים וביתם הפך שקט ועצוב". היא ביקשה כי בעת גזירת העונש תובא בחשבון "העובדה שהנאשמת למעשה פגעה וברחה מבלי להגיש עזרה, ולטענתה אילו הייתה הנאשמת עוצרת ומזעיקה את כוחות ההצלה יתכן והיה אפשר להציל את המנוח".

דודו של המנוח, יקיר צגאי, טען: "אילו היתה הנאשמת עוצרת רכבה ומזעיקה עזרה ניתן היה למנוע את האסון. חרף זאת, הנאשמת פעלה באופן מחושב על מנת לטשטש את האירוע בו הייתה מעורבת".

תביעה: 3 שנות מאסר, הגנה: עבודות שירות

התובע עתר למתחם ענישה של 24 עד 48 חודשי מאסר. הוא הסביר שהמקרה חריג כיוון שיוחס לנאשמת סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה (עונש מרבי 7 שנות מאסר) כאשר הנפגע מצא את מותו, וזאת "לאור קושי ראייתי להוכיח את מודעותה של הנאשמת לפגיעה הקשה שנגרמה בתאונה, בהדגישו כי מותו של המנוח היא נסיבה לחומרא במקרה דנן".

התובע טען: "הנאשמת פעלה באופן מחושב על מנת לטשטש את האירוע בו הייתה מעורבת. הנאשמת, אמנם לא יוחסה לה אחריות לגרימת התאונה אך חלקה של הנאשמת בעבירת ההפקרה הוא בלעדי ומלא, והנזק הנגרם הוא טראגי וקשה מכל".

לעומת זאת, סנגור הנאשמת ביקש מתחם ענישה המתחיל במאסר בדרך של עבודות שירות. הוא טען: "חשוב להדגיש כי בהתאם למוצגים בתיק, שעת התאונה, זירת התאונה באזור מגורים הומה אדם, ואמבולנס שהגיע לזירה תוך דקות אחדות, הרי שגם אם הנאשמת היתה עוצרת במקום התאונה, תוצאת התאונה היא בלתי נמנעת".

הסנגור הדגיש את "האווירה הציבורית העוינת כלשונו לאורך כל ההליך המשפטי כלפי הנאשמת ובתה, ואת האיומים כלפי צוות ההגנה והנאשמת עצמה במהלך הדיונים והצורך לעזוב את בית המשפט באמצעות אבטחה, ולשיטתו הדבר צריך לבוא לידי ביטוי באופן משמעותי בהקלה בעונש".

פיצוי עלוב של 10 אלף שקל; שנת מאסר אחת בלבד

"אני מצטערת מהלב"

הנאשמת אמרה בבית המשפט: "אני מצטערת. אני מבקשת סליחה מההורים. אני מרגישה צער עבור ההורים. אין שום דבר יותר טרגי מלאבד ילד. אבל אין לי שום ספק שאני לא אשמה בתאונה. אבל זה כאב שאני מרגישה בתוכי, והוא יישאר כך כל חיי. מאז יום התאונה, החיים שלי והחיים של ביתי השתנו ב-180 מעלות. אני כל הזמן יושבת בבית, לא פוגשת אנשים. כל החיים שלי היו עזרה לאנשים. והחל מהיום הזה עד לשאר הימים לפתע אני הפכתי להיות פושעת. אני אהיה בת 83 ביוני. ואני לא כל כך בריאה יותר".

"הפקרת אדם היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק"

בית המשפט קבע מתחם ענישה של 9 עד 30 חודשי מאסר בפועל. השופט הפנה לפסיקה העוסקת בחומרתה של עבירת ההפקרה, וציטט: "הפקרת אדם לאחר תאונה יש בה ממד חמור במיוחד. ממד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשה קשה זה. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה".

השופט הוסיף: "מעשהו זה של הנוהג הבורח פוגע בשורשי הסולידריות החברתית והאישית המינימאלית לקיומה של חברה תקינה. בריחה של נהג מן המקום היא מעשה אנטי-חברתי ואנטי-מוסרי מובהק, וראוי הוא כי ייענש בכל חומרת הדין".

השופט דחה את הטענה לסטות ממתחם הענישה בשל גילה ומצבה הרפואי של הנאשמת. "אמנם, יש להתחשב בגילה של הנאשמת כשיקול לקולא בקביעת העונש המתאים לה בתוך מתחם הענישה, אולם, לא מצאתי כל הצדקה לסטייה ממתחם העונש ההולם", קבע.

השופט הוסיף: "כפי שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהנאשמת עצמה, הנאשמת אישה עצמאית, ממוקדת, מגיבה באופן ענייני וניכר כי מצבה הבריאותי יציב ביחס לגילה. הגם שהפסיכולוג שבדק את הנאשמת העריך כי מאסר עלול להיות בעל השפעה הרסנית הרי שאין מדובר במצב רפואי חריג כאמור העלול להחמיר בעת ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח".

העונש: שנת מאסר ופסילה לצמיתות

לחומרה, השופט ציין: "הנני זוקף לחובתה של הנאשמת את חומרת העבירה בה הורשעה, הערכים המוגנים שנפגעו, ותוצאת התאונה הקשה – מותו של המנוח. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, הנאשמת היתה מודעת לכך שהתרחשה תאונה וכי בתאונה נפגע אדם. חרף זאת היא עזבה את המקום והמשיכה בנסיעה רציפה מבלי לעמוד על תוצאות התאונה ומבלי להגיש עזרה, ופעלה אקטיבית על מנת למלט עצמה מהדין וגם בחלוף הזמן הנאשמת לא דיווחה על התאונה ולא הסגירה עצמה למשטרה".

לקולא, השופט התחשב "בגילה המתקדם של הנאשמת, בעברה התעבורתי המקל יחסית, ובכך שלא נשקף סיכון מהנאשמת להתנהגות דומה בעתיד. עוד אתחשב לטובת הנאשמת בנזקים שנגרמו לה, בין היתר, כתוצאה מהפרסום התקשורתי הרב בפרשה זו אשר אין ספק כי הסב צער לנאשמת ולמשפחתה. עוד נתתי דעתי למסכת האיומים, הקללות והסבל שעברה הנאשמת".

בית המשפט דן את הנאשמת למאסר בפועל למשך שנתיים, מתוכם שנה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים. כמו כן, הנאשמת נפסלה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות (הפסילה תחושב מיום 8 במאי 2023), ונדרשה לשלם פיצוי כספי למשפחת המנוח בסך 10,000 שקלים.

השופט הבהיר: "בית המשפט מבהיר כי מדובר בפיצוי סמלי בלבד ואין בו די להוות אמת מידה או קביעת 'שוויו' של אדם שכן אין סכום בעולם אשר יכול להוות נחמה למשפחת המנוח".

הנאשמת קיבלה עיכוב ביצוע עד ליום 15 באפריל 2026 והתחייבה לסך 25,000 שקלים להתייצב בבית הסוהר במועד שנקבע. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 45 יום.