טס לדובאי עם הבן, תבע את ישראכרט - והשופט הכריע
בית המשפט לתביעות קטנות דחה תביעה של לקוח ישראכרט, שטען לשימוש לא חוקי בכרטיסו, וקבע: התובע סירב להציג ראיות בסיסיות שהיו יכולות לתמוך בגרסתו - ודווקא מה שכן הוצג, הצביע על מצב הפוך
ישראלי שטס עם בנו הקטין לדובאי כדי לחגוג יום הולדת עם חוויית נהיגה ברכב ספורט יוקרתי, מצא את עצמו מפסיד בבית המשפט - ועוד מחויב בהוצאות. בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בכפר סבא, דחה הרשם הבכיר צוריאל לרנר תביעה כספית שהוגשה נגד ישראכרט, וחייב את התובע, חן קדושים, בתשלום של 1,800 שקל הוצאות לחברת האשראי.
הסיפור מתחיל בנובמבר 2022, כשקדושים טס עם בנו לדובאי ושכר רכב ספורט יוקרתי ליום אחד. לדבריו, הוא שילם את דמי השכירות, 3,000 דירהם (כ-2,500 שקל), במזומן, אבל נדרש להשאיר פיקדון בסכום של 4,000 דירהם (כ-3,400 שקל), ולשם כך מסר את כרטיס האשראי שלו כדי שיוטבע במכשיר ידני (גיהוץ). לטענתו, הוא ובנו חזרו ארצה ב-24 לנובמבר 2022, אלא שבמהלך הימים שלאחר מכן, עד ה-29 לנובמבר, דווחו בכרטיסו שבע עסקות נוספות - חלקן בקשר לאותו רכב, כולל המשך הסכם שכירות וקנסות על נסיעה במהירות מופרזת, וחלקן בבית עסק שהוא מעין מסעדה או מועדון לילה. סכום העסקות הגיע לכ-20 אלף שקל.
קדושים פנה לישראכרט והכחיש את העסקות. החברה ערכה בירורים מול מאסטרקארד העולמית, ובסופו של דבר זיכתה אותו בסכום של 2,339 דולר (כ-7,300 שקל), אבל סירבה לזכות אותו עבור שאר העסקות. קדושים הגיש תביעה על סכום של 28,960 שקל - סכום שלפי בית המשפט היה שגוי מלכתחילה ונבע מטעות חישוב. בית המשפט ציין כי גם אם הצדק היה עם התובע, הסכום המגיע לו היה כ-12 אלף שקל בלבד.
אבל הבעיה של קדושים לא היתה רק חישובית. ישראכרט הציגה פלטי מחשב שהעלו ממצאים מטרידים: כל העסקות השנויות במחלוקת בוצעו באמצעות כרטיס פיזי, במגע, תוך הקשת קוד סודי. כלומר מישהו החזיק את הכרטיס הפיזי בדובאי והקיש את הקוד הסודי - אחרי התאריך שבו התובע טען שחזר לישראל. ישראכרט טענה כי לא ידועה תופעה של זיוף פיזי של כרטיס עם שבב, וכי זהו בדיוק היתרון הגדול של כרטיסים מהסוג הזה.
- דירה בדובאי: לא מה שחשבתם על השקעות מעבר לים
- הצומת האווירי שהעולם לא ידע שהוא תלוי בו – עד שהוא קרס
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובע ניסה להסביר את הפער: בתחילה הוא טען שפרטי הכרטיס הועתקו בעת הגיהוץ, ובהמשך הדיון הוא הוסיף שמסר גם את הקוד הסודי לנציג חברת ההשכרה - טענה שבית המשפט תיאר כ"מתמיהה מאוד, בלשון המעטה".
נקודת המפנה האמיתית הגיעה כשבית המשפט ביקש מקדושים להוכיח שאכן חזר ארצה בתאריך שטען. הוא הציג כרטיסי טיסה, אבל כידוע, כרטיסי טיסה ניתנים לשינוי. בית המשפט ביקש ראיות נוספות - כרטיס עלייה למטוס, תדפיסי כניסות ויציאות מהארץ, צילומי דרכון. מה שהגיע במקום זה היה תעודת בירור פרטים שהוצגה כאילו התקבלה "היום", אלא שישראכרט גילתה שהמסמך הופק כבר תשעה חודשים קודם לכן.
ומכאן הדברים רק הסתבכו: קדושים סירב בתוקף לאפשר לישראכרט להפיק בעצמה תדפיס עדכני, לא הציג תעודה על שם בנו, ולא צירף צילומי דרכונים - מסמכים שהיו עשויים להעיד, באמצעות חותמות ממשטרת הגבולות, על מועד הכניסה לארץ. בית המשפט יישם את הכלל המוכר מדיני הראיות: "חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה המצויה ברשותו, אם היא פועלת לטובתו". מכאן המסקנה ברורה: אם הראיות היו מוצגות, הן היו מראות שלפחות אחד מהנוסעים לא חזר ארצה במועד הנטען.
- תבעה פקחים שקנסו אותה על הכלב, ותשלם להם
- בעל חברה ניסה לחמוק מחובות לעובדים - השופטת תפסה אותו
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- עזב דירה לפני סוף החוזה - האם יפצה את הבעלים?
הרשם לרנר כתב כי מכלול הראיות מצביע על כך שהכרטיס נשאר בדובאי, "ולא בניגוד לרצונו של התובע". הוא אף שיער, מבלי שהיה צורך להוכיח באמצעות תסריט ספציפי, שייתכן כי הבן נותר בדובאי, אולי עם נוסע שלישי שהיה עמם. כך או כך, קבע בית המשפט, כי קדושים לא הצליח להוכיח שהעסקות בוצעו על ידי מי שאינו מורשה, ולכן התביעה נדחתה.
