ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

תבעה קצבת שאירים אחרי מות בעלה - למה נדחתה?

בית הדין לעבודה קבע כי התובעת והמנוח חיו בנפרד מ-2004 מבחירה ולא מאילוץ, ולכן היא לא עונה על הגדרת אלמנה על פי חוק הביטוח הלאומי. המנוח עצמו אמר לחוקרים בעבר כי, "אין שום יחסים. אומרים שלום שלום וזה הכל"

עוזי גרסטמן |

רות דיין והמנוח רפאל דיין נישאו ב-1977 ונולדו להם שלוש בנות. רפאל חלה במחלה קשה ונפטר ב-20 למרץ 2023. לאחר פטירתו הגישה רות תביעה לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי, אך התביעה נדחתה. הסיבה? לטענת הביטוח הלאומי, בני הזוג חיו בנפרד שנים ארוכות לפני הפטירה, ולא היה ביניהם שיתוף כלכלי. רות לא קיבלה ממנו מזונות, ולא היה פסק דין שחייב אותו בכך.

רות לא ויתרה והגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בכתב התביעה היא טענה שהפירוד במגורים נבע מאילוץ רפואי: כארבע שנים וחצי לפני פטירתו הידרדר מצבו הבריאותי של המנוח, ואחרי שהוא שוחרר מאשפוז הוא התגורר בביתה כחודשיים. לטענתה, בגלל שהוא לא יכול היה לגור ביחד איתה, עם אמה הסיעודית ועם המטפלת, היא מצאה לו דירה שכורה בקרבת מקום. היא הוסיפה שבני הזוג שמרו על קשר רגשי ופיזי אינטנסיבי, שהמנוח לן אצלה בסופי שבוע, ושהיא דאגה לו לתרופות, לאוכל ושילמה עבורו הוצאות שוטפות.

אלא שבחקירות הנגדיות ובעדויות שהובאו בפני בית הדין, התמונה שצוירה היתה שונה לחלוטין. התברר כי בני הזוג נפרדו למעשה כבר ב-2004 - הרבה לפני מחלתו של המנוח. השופטת רעות שמר בגס ונציגת הציבור גב' גילה כהן קבעו כי גרסת התובעת לגבי אילוץ רפואי היא מעין סיפור כיסוי.

עדות החברה הקרובה פעלה נגדה

אחת הראיות המרכזיות שערערו את גרסת התובעת הגיעה דווקא מחברתה הקרובה, אילה וייצמן, שהעידה כי רות עזבה את הבית המשותף ועברה לגור אצל אמה כבר ב-2004, בשל בעיות כלכליות. גם בתו של המנוח, סיון דיין, הודתה שאביה לא גר עם אמה כבר יותר מעשר שנים. כשנשאלה בחקירה כמה שנים אביה לא גר עם אמה, היא ענתה: "זה יותר מ-10 שנים".

המנוח עצמו סיפר לחוקרי הביטוח הלאומי שביקרו בדירתו בדצמבר 2020 שהוא והתובעת פרודים מ-2004, ותיאר את מערכת היחסים ביניהם כך: "אין שום יחסים. אומרים 'שלום שלום' וזה הכל. אני הולך אליה פעם או פעמיים בשבוע ולאכול, והיא עושה לי טובה שאני הולך לאכול". בתביעה להשלמת הכנסה שהגיש באמצעות בתו באוקטובר 2020, ציין המנוח במפורש כי הוא, "פרוד מחודש אוקטובר בשנת 2004".

בית הדין בחן גם את טענת התובעת, שלפיה המנוח שהה בביתה חודשיים לאחר אשפוזו הראשון. גם הטענה הזו נמצאה כלא מהימנה: המנוח עצמו אמר לחוקרים שהשהות בבית התובעת היתה "אולי שבוע או שבועיים", לא חודשיים כפי שנטען.

עזרה חלקית לא מעידה על זוגיות

בית הדין ציין כי אמנם לא ניתן לשלול שהתובעת סייעה למנוח בתקופת מחלתו - המנוח עצמו אישר שהיא שילמה עבורו את חשבון הכבלים ושהוא הולך אליה לאכול. אבל בית הדין קבע כי עזרה חלקית בתקופת מחלה לא מעידה על זוגיות או על משק בית משותף. "תרומה כלכלית חלקית, אף אם היה בה כדי להקל על המנוח בתקופת מחלתו, אינה יכולה להכריע את הכף או ללמד על מאמץ הדדי לקיים חיי שיתוף", נקבע בפסק הדין.

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת שמר בגס הדגישה שהתכלית של קצבת שאירים היא לשמר את רמת חייה של מי שנתמכה מבחינה כלכלית על ידי בן הזוג לפני הפטירה. במקרה הזה, כשבני הזוג חיו בנפרד מ-2004, ניהלו חשבונות בנק נפרדים ולא קיימו שיתוף כלכלי ממשי, התכלית הסוציאלית של הקצבה פשוט לא מתקיימת.

בסופו של דבר, התביעה נדחתה. בית הדין לא פסק הוצאות משפט לטובת אף אחד מהצדדים, לאור מהות ההליך.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה