טבח בריבר נודלס יקבל 77 אלף שקל לאחר שלא קיבל זכויות סוציאליות

לב הסכסוך היה סביב שאלה משפטית חשובה: האם תשלום תוספת גלובלית לשכר, ללא פירוט או תיעוד מדויק של שעות העבודה, מהווה תשלום ראוי עבור שעות נוספות, שבתות וחגים? השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ השיבה לכך בשלילה. "משהנתבעת לא הציגה כל תיעוד מסודר של שעות עבודה או תשלום גמול עבור שעות נוספות, שבת או חגים, טענת ה'תשלום הגלובלי', ללא פירוט או הסכם ברור, אינה מספקת", כתבה השופטת בפסק הדין. המעסיקה מצדה, טענה כי התובע הסכים מראש לקבלת תוספת גלובלית שכיסתה את כל השעות הנוספות, אך לא הציגה הסכם בכתב או תיעוד של דו"חות נוכחות שיתמכו בטענתה.

אחת הטענות המרכזיות של התובע היתה שתלושי השכר שקיבל היו פיקטיביים ולא שיקפו את מצב הדברים האמיתי. ואולם בית הדין הבהיר כי, "לא מדובר בתלוש פיקטיבי אלא בתלוש שנערך באופן שגוי". השופטת קבעה כי הסכומים ששולמו לעובד התקבלו בפועל, אך אופן החישוב שלהם והצגתם בתלושים היה בעייתי. מנהלי המסעדה אף הודו בעדותם שהם אינם מבינים את תלושי השכר ואינם רואי חשבון - עובדה שהחלישה משמעותית את טענות המעסיקה. רפי צלדטי, מנהל בחברה, העיד  כי, "אני לא יודע להתעסק עם התלושים אני לא רוצה להגיד לך דברים שאני לא... אני לא הוצאתי תלוש אני לא מפיק תלושים". גם יזיד חילואני, מנהל המטבח, הודה שאינו בקיא בענייני שכר.

"לא ניתנה הודעה לעובד כדין"

בנוסף לסוגיית השעות הנוספות, בית הדין גם קבע כי המעסיקה הפרה את חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה. הנתבעת טענה כי מסרה לעובד הודעה על תנאי עבודתו בעברית ובערבית, אך לא הציגה את המסמך בפועל. השופטת קבעה כי, "הנטל להוכיח מסירת הודעה בכתב, ובשפה המובנת לעובד, מוטל על המעסיק. הנתבעת לא הציגה את ההודעה הנטענת, ולא סיפקה הסבר מניח את הדעת לאי הצגתה". בעקבות כך חויבה המעסיקה לשלם פיצוי בסכום של 5,000 שקל.

• הזכיין שילם ביוקר על חוסר תום לב של בעל הזיכיון
• בן 29, האח הקטן שלי נהיה גדול בפיננסים - מסתבר שיש לי אפילו פנסיה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחד הנושאים המעניינים בתיק היה השימוש בדו"חות איכון סלולריים כראיה לנוכחות במקום העבודה. התובע הציג דו"חות של פלאפון המראים את מיקום הטלפון הנייד שלו בחודשים שונים, במטרה להוכיח שהוא אכן עבד בשבתות ובחגים. בית הדין קיבל את דו"חות האיכון כראיה משמעותית, למרות ניסיונות הנתבעת להראות כי בכמה מקרים התובע לא היה באזור המסעדה בשעות העבודה הנטענות. השופטת ציינה כי היעדר דו"חות נוכחות מטעם המעסיקה העניק משקל רב יותר לראיות הדיגיטליות שהציג העובד. "משהנתבעת ניזוקה מהתנהלותה בהפקת התלושים, לא מצאנו לפסוק פיצוי מעבר לסכומים שיפסקו במסגרת פסק דין זה", כתבה השופטת בהחלטתה, תוך שהיא מדגישה כי המעסיקה עצמה גרמה לקושי בהוכחת הטענות שלה.

נקודת מחלוקת נוספת היתה משך תקופת העבודה עצמה. התובע חישב את זכויותיו על בסיס 38 חודשי עבודה, בעוד שהנתבעת טענה שהוא עבד למעשה רק 31 חודשים, בגלל תקופות שבהן לא עבד כלל או עבד באופן חלקי, בעיקר בתקופת הקורונה. בית הדין קיבל את גרסת המעסיקה בעניין הזה, וקבע כי התובע "הסתיר מביה"ד כי חלק מחודשי העבודה שנטענו על ידו, הוא לא עבד בהם או עבד רק באופן חלקי". השופטת הוסיפה כי ביולי 2018 למשל, לא הוכח שהתובע עבד כלל, ולכן התביעה חושבה על בסיס 31 חודשי עבודה בפועל.

דמי נסיעות - למרות טענת המעסיקה שהיא שכרה דירה לעובד

טענה מעניינת שהעלתה המעסיקה היתה שהיא שכרה דירה לתובע בסמוך למסעדה ונשאה בכל עלויות השכירות, ולכן הוא לא היה זכאי לדמי נסיעות. ואולם בית הדין דחה את הטענה הזו. השופטת קבעה כי המעסיקה לא הוכיחה את טענתה. צלדטי העיד שהיתה "השתתפות מסוימת" בעלויות הדיור, ולא כיסוי מלא כפי שנטען בכתב ההגנה. בנוסף, לא הוצג הסכם שכירות או ראיה אחרת לכיסוי עלויות הדיור. מכיוון שהתובע גר בירושלים והיה צריך להגיע למסעדה, ואף המנהלים הודו שהנסיעה ארכה "7-6 דקות באוטו", נקבע שהוא היה זכאי לדמי נסיעות. הסכום שנפסק - 10,450 שקל - חושב על בסיס 31 חודשי עבודה, 25 ימי עבודה בחודש, ושתי נסיעות ביום.

• השקיע הון במיזם עם שותף שנפטר - ויצא בידיים ריקות
• ניסה לחזור בו ממכירת הבית אחרי שנים - ונדחה על הסף
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• בעלי מחסן של 41 מ"ר תקע הקמת 616 דירות במשך שנים

למרות הזכייה בסכום משמעותי, דחה בית הדין את דרישת התובע לפיצויי פיטורים בסכום של 24 אלף שקל נוספים. התובע טען כי התפטר בגלל קיפוח זכויותיו, ולכן התפטרותו שקולה לפיטורים. ואולם השופטת לא השתכנעה. התברר כי לתובע היו כמה גרסאות סותרות לגבי נסיבות עזיבתו - פעם הוא טען שזה בגלל אי תשלום עבור חגים, פעם אחרת בגלל תאונת עבודה שבה נשפך עליו שמן, ולעתים בגלל התנהגות המנהלים. בחקירתו, התובע העיד כי, "החג שלנו הכי מקודש אמר לי תעבוד אני נותן לך 200%", אך לאחר מכן הוא לא קיבל את התשלום המובטח. בהמשך הוא שינה את גרסתו וטען שעזב גם בגלל שלא שולמו לו שעות נוספות ושעות שבת באופן כללי. בית הדין קבע שהנטל להוכיח התפטרות בדין מפוטר מוטל על העובד, והתובע לא עמד בנטל זה בשל סתירות בעדותו והיעדר ראיות משכנעות להרעת תנאים משמעותית.

בסיכומו של דבר, חייב בית הדין את המעסיקה לשלם לתובע פיצויים על פי הסעיפים הבאים: 55,610 שקל בגין גמול שעות נוספות, שבת וחגים, 10,450 שקל דמי נסיעות, 5,738 שקל דמי הבראה, ו-5,000 שקל  פיצוי עבור אי מתן הודעה לעובד. בנוסף, נפסקו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 10,750 שקל. ה

הפרשות לפנסיה - תביעה שנדחתה

התובע גם תבע הפרשות לפנסיה, אך הרכיב זה נדחה כליל. בית הדין קבע שהתובע היה בן 18 בתחילת עבודתו, ולכן במרבית תקופת ההעסקה הוא היה מתחת לגיל 21 ולא היה זכאי להפרשות פנסיוניות על פי החוק. המעסיקה הציגה אסמכתאות המעידות כי עבור התקופה שלאחר שהתובע הגיע לגיל 21, אכן בוצעו הפרשות לפנסיה. התובע אף הודה בכתב תביעתו שאם יוכח שהיה מתחת לגיל 21 ברוב התקופה, הוא יוותר על הרכיב הזה. השופטת ציינה כי התובע "הסתיר מביה"ד כי עבד אצל הנתבעת בהיותו בגיל 18 ולכן, לא ניתן היה כלל להפריש כספים לפנסיה בהיותו קטן מגיל 21".

שני רכיבים נוספים שנפסקו לטובת התובע היו דמי הבראה ודמי חגים. לגבי דמי ההבראה, בית הדין קבע שאף שהם הופיעו בתלושי השכר, הם "נבלעו בתוך השכר השעתי" ולא שולמו בפועל כרכיב נפרד. לכן חויבה המעסיקה לשלם סכום של 5,738 שקל בגין 31 חודשי עבודה. לגבי דמי חגים, המצב היה שונה. התובע טען שעבד בחגים מוסלמיים ולא קיבל תשלום כפול כפי שהובטח לו על ידי המנהלים. ואולם בית הדין דחה את הרכיב הזה מסיבה טכנית - התובע לא פירט בתביעה ובתצהירו את רשימת ימי החג שלהם הוא זכאי, אלא רק בסיכומיו. השופטת קבעה כי, "משלא הוגש פירוט של ימי החגים בתביעה, דין רכיב תביעה זה להידחות".