טכנית בבורסה - ימי כבדהו וחשדהו

עת החוששים הגיעה. המילים: מתוח, רווי, מסוכן וגבוה מידי כבר בדרך לכותרות. אך הכיוון הכללי צפונה, ועל פי המגמת הטווח הארוך נראה כי שוק המניות יראה רמות גבוהות יותר
אייל גורביץ |

תזכורת: למשקיע הממוצע יש נטייה לגרד בעיות מתחת לשטיח. לנסות ולפתור אותן לפני שבכלל צצו. השוק עולה? אל דאגה, גם מפלס החרדה של ידידינו עולה ויחד איתו פורח עולם המושגים. הצורך להיות מעשי וריאלי מפנה דרכו ליצירתיות ולהמצאת תיאוריות חדשות וכל הממציא מושג חדש או תיאוריה שאינה קיימת ומייחס אותה לגדולי הדור, הרי זה משובח.

אני מניח שבתקופה הבאה נשמע את הפזמונים המוכרים: "השוק מתוח/רווי/מסוכן/לא הגיוני/גבוה מדי/ וכו'.... אגב, אישית אני לא מבין את המונח שוק מסוכן. אם אתה משתמש ב-Stop loss, הרי שאתה הוא זה שקובע את רמת הסיכון הנכונה עבורך כסוחר. גם המונח "שוק לא הגיוני" אינו ברור לי די הצורך. הגיון של מי בדיוק. של האדם הפרטי? טוב, נעזוב את זה.

עובדתית, מדד המעו"ף מצוי בשיא כל הזמנים והכיוון מוגדר כלפי מעלה. הניסיונות לנחש היכן ייעצר (ותיכף אטפל גם בסוגיה הזאת), אינם שווים את הנייר עליו הם נכתבים. מדד המעו"ף מצוי במגמת עלייה מובהקת ויש לטפל בו בדיוק באופן הזה. להמשיך ולרכב עליו וכמובן, להניח מצופי הגנה ואזהרה בדמות סטופים למיניהם מתחת לשוק.

שוק המניות האמריקני משתפר? אולי, זה עדיין לא ממש מובהק. חסרים עוד כמה ימי עליות ופריצה של רמות התנגדות וקווי מגמה המקשים על הטיפוס מעלה, כדי שנוכל לקבוע בסבירות גבוהה שהתחתית האחרונה מאחורינו, בינתיים, המשוואה הטכנית אינה מאירה לנו פניה.

השוק המעניין ביותר כיום הוא שוק המט"ח העולמי, שם שבר היורו קו תמיכה ולמעשה סיפק את החותמת הרשמית להערכות ולפיהן הוא מיצה את מגמת העלייה ארוכת הטווח.

הנחת עבודה: הנחה זו עברה שינוי, כאשר מדד המעו"ף פרץ מעלה את רמת 660 הנקודות, נותרת השבוע על כנה. שלושת המגמות חזרו להיות מאוחדות וחרף היעדר שלמות ובעיות מסויימות פה ושם, הרי שעקרונית הכיוון אמור להיות מעלה. הערכה זו תהיה בתוקף כל עוד לא תישבר כלפי מטה רמת 660 הנקודות.

בעד השוק: בסקירה האחרונה חילקתי את הערכת השוק לשתי פסקאות נפרדות. הראשונה דנה בתנאים החיוביים, אלו התומכים בהמשך מגמת העלייה ואילו השנייה דנה בפרמטרים השליליים. אלו המונעים שלמות ממשית משוק המניות המקומי. הפעם אנקוט באותה גישה ואאבחן מה השתנה.

המגמות: נקודת הזכות הגדולה ביותר היא העובדה ששלושת המגמות העיקריות, היינו הראשית המשנית והמינורית מאוחדות בכיוון זהה. שתי המגמות החשובות באמת, הראשית והמשנית, מצביעות צפונה. אלו הן מגמות שקשה להפוך אותן בין לילה וכדי שהן תסתיימנה דרושה תקופת מעבר ארוכה יחסית ומגוון גדול של איתותי חולשה מקדימים.

המומנטום: כאן צריך לעשות הבחנה ברורה בין המומנטום לטווח המיידי שחשיבותו פחותה, לבין המומנטום לטווח הארוך יותר. המומנטום לטווח הקצר פשוט מצויין. כל מדד עוצמה שתבחר ילמד על מומנטום חזק וללא שום סייגים או סתירות. בבחינת העוצמה ארוכת הטווח הדיעות נותרות השבוע חלוקות. המדדים ממשיכים להתחלק לשתי קבוצות העומדות מנגד וקשה לישב את הסתירה. הראשונה מצביעה על מומנטום חזק המעלה את הסבירות ולפיה כיוונו של השוק אמור להיות מעלה. עם קבוצה זו נמנים הממוצעים הנעים, מדד התנועה הכיוונית והמדד הסטוקסטי.

נגד השוק: הסיפור מתחיל להיות מורכב יותר בנקודה הזאת. משום שבחינה של מדדי מומנטום אחרים ולא פחות חשובים דוגמת מדד העוצמה היחסית או מדד החפיפה סטייה, מלמדים על חולשה. פשוט חולשה שבדרך כלל מקבלת את ביטויה בדמות בלימת מהלך העליות. אני מניח שהמשך עליות בשוק ישנה את התמונה.

מחזורי המסחר: מחזורי המסחר שהיוו הפתעה לרעה בשבוע האחרון, ממשיכים להיות סוררים. למרות גידול מסויים ביום ה' האחרון זה עדיין לא זה. הציפיה הטבעית היא שכאשר נפרצת מעלה רמת התנגדות מסדר גודל משני או ראשי, נוטים היקפי הפעילות להתרחב משמעותית. אלא שבמקרה הנוכחי נותרו מחזורי המסחר בינוניים למדי. למרות זאת מדד המעו"ף ממשיך צפונה ופערי המחירים שנפתחו בשבועיים האחרונים לא נסגרו.

לסיכום ומסקנות: ממשיכים בהכרעות. הכיוון כלפי מעלה למרות שהפאזל אינו שלם. מה לעשות. השוק מדבר בעד עצמו ומניות רבות פורצות מעלה ולמעשה מושכות את המדד צפונה. הטכניקה המקובלת היא להתייחס לשוק כמצוי במגמת עלייה מצד אחד, אך מנגד לא להישאר שאננים אלא לעשות שימוש נכון בהוראות לקטיעת הפסד מחד, והוראות לקטיעת העסקה בעודה רווחית מנגד.

הערכתי היא, כי כיוונו של השוק כלפי מעלה וכי תיקונים טכניים שיתפתחו ישארו ברמה המינורית בלבד. יש לשים לב כעת לרמת 660 הנקודות. רמה זו, תשמש כקו התחתון ממנו אל לו לשוק לסגת.

*אין בסקירה זו משום המלצה לקנות אתח הנייר או למוכרו והעושה זאת פועל על סמך שיקול דעתו בלבד.

*הערה : כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.

מאת: אייל גורביץ'.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

פטריק דרהי (יוטיוב)פטריק דרהי (יוטיוב)

התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם

רן קידר |
נושאים בכתבה פטריק דרהי

קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה. 

זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.

הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה. 

אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של  i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה. 

איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.