בתו של בעל חברה הוכרה כעובדת לעניין דמי לידה

רו"ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו"ח (משפטן) ישי חיבה

ביום 16 בדצמבר 2013 קיבל בית הדין האזורי לעבודה את תביעתה של שאול ברין לתשלום דמי לידה, וקבע כי בין המבוטחת לבין חברה בשליטת אביה התקיימו יחסי עובד ומעביד
נושאים בכתבה AR

ביום 16 בדצמבר 2013 קיבל בית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 11058-08-10) את תביעתה של שאול ברין (להלן: "המבוטחת" או "הבת") לתשלום דמי לידה, וקבע כי בין המבוטחת לבין חברה בשליטת אביה התקיימו יחסי עובד ומעביד, ואין מדובר בעבודה התנדבותית או בעזרה משפחתית.

אנו מציגים שוב סוגיה שנדונה במאמרינו בעבר - קיום יחסי עובד ומעביד כאשר הילדים עובדים אצל ההורים - לא משום החידוש שבפסק הדין, אלא כדי להסב את תשומת הלב לשני עניינים כדלקמן:

א. התנהלות לא מסודרת במהלך עבודת בן המשפחה.

ב. התנהלות לקויה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") במסגרת הבירור שנעשה לאחר הגשת תביעה לגמלה.

התנהלות כזו עלולה להביא לדחיית התביעה שלא בצדק. במקרה פסק הדין דנן המל"ל דחה את התביעה לדמי לידה של הבת שעבדה אצל האב, ורק לאחר שהעובדות נבחנו בבית הדין נקבע כי הבת עבדה והתקיימו יחסי עובד ומעביד.

טיעוני המל"ל בפסק דין זה הם בבחינת רשימת פעולות שמומלץ לאמץ כאשר מועסק בן משפחה בעסק.

עיקרי החוק

הגדרת עובד בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 כוללת מצב שבו בן או בת עובדים אצל ההורה אף אם אין ביניהם יחס של עובד ומעביד, כאשר מתקיימים התנאים כדלקמן:

1. בן המשפחה עובד בעסק באופן סדיר.

2. בעבודה שאילולא עשה אותה הוא - הייתה נעשית בידי עובד אחר.

כאשר מדובר בהעסקת בן משפחה קובע בית הדין כי יש לבחון בקפידת יתר אם היחסים שנוצרו בין הצדדים הם יחסי עובד ומעביד, או שהעבודה נעשתה בגדר עזרה משפחתית. בדרך כלל בחינת אופן ההעסקה נעשית לאחר תביעה לגמלה.

תמצית עובדתית

● המבוטחת הגישה תביעה לדמי לידה וציינה כי עבדה כעובדת שכירה בחברה שאביה הוא אחד השותפים בה וגם מנכ"ל החברה.

● המל"ל טען כי יחסי העבודה הם בגדר עזרה משפחתית מהטעמים הבאים:

לא הוצג חוזה עבודה, לא היה לבת תפקיד מוגדר, אין הוכחה בדבר השעות שבהן שהתה הבת בעבודה שכן לא התבצע רישום, במהלך חופשת הלידה לא הועסק עובד אחר בתפקידה של הבת ולמעשה האב קבע את שכרה בצורה שרירותית.

● לאחר שבית הדין קיבל את עדויות האב והבת וניתנו הסברים מהימנים אשר כנראה לא הוצגו בפני המל"ל, קבע בית הדין כדלהלן:

עולה כי בפועל שימשה המבוטחת יד ימינו של האב שהיה מנכ"ל החברה; היא ביצעה עבודות מגוונות, לרבות עבודה על מכונות הייצור; לא שולם לה החזר נסיעות כי הגיעה לעבודה עם אביה; תלושי השכר שלה תאמו את היקף העבודה; היא ידעה לפרט שמות של עובדים בחברה; בתחילת העבודה נהגה להחתים כרטיס נוכחות אך הפסיקה לאחר מכן; במהלך חופשת הלידה היא לא הוחלפה בעובד אחר כיוון שעבודתה חולקה בין אביה לבין האח שעובד במפעל.

קיראו עוד ב"בארץ"

לסיכום, נקיטת פעולות פשוטות במהלך העבודה הייתה עשויה למנוע את שלילת הגמלה, לדוגמה קביעת הסכם עבודה על פי חוק הגנת השכר, קביעת שעות עבודה ורישום השעות באופן מסודר. לא פחות חשובה הצגת העובדות בצורה נאותה למל"ל כדי למנוע החלטה שגויה.

הכותבים - ממיזם הביטוח הלאומי של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס - פתרונות מיסוי עם רו"ח אורנה צח (גלרט)

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

אמיר ירון נגיד בנק ישראל
צילום: ליאת מנדל

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?

ד"ר אדם רויטר |


קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

 

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.