מחיר הנפט קרוב לשפל של 18 חודשים: נופל לכ-60 דולר במסחר בניו-יורק
מחיר הנפט יורד היום בחדות, על רקע התגברות החששות מפני מיתון כלל עולמי. החוזה לדצמבר נופל בניו יורק ב-2.27 דולר ל-60.14 דולר לחבית, קרוב לשפל של 18 חודשים. בלונדון נופל מחיר חוזה לדצמבר על חבית מסוג ברנט ב-2.13 דולר ל-56.95 דולר.
"הסוחרים מבינים שחבילת התמריצים של סין לא תעזור במיוחד לכלכלה העולמית להחלץ מהבור. ראינו בימים האחרונים חדשות רעות מכיוון תעשיית הרכב והצרכנים ואני לא יופתע אם מחיר החבית ימשיך לרדת לכיוון 50 דולר", אמר טובי האסל, אנליסט סחורות בסידני.
אתמול נרשמה עליה חדה במחיר הנפט לאחר שסין הודיעה על חבילת תמריצים לכלכלה בהיקף של כ-586 מיליארד דולר. גורם נוסף המשפיע על המסחר היום: ההערכות לפיהן סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) תוריד את תחזית הביקוש העולמי לנפט לשנת 2009, בעקבות ההאטה בצמיחת הכלכלה העולמית.
ביום חמישי יתפרסמו נתוני המלאים השבועיים בארה"ב, כשהצפי כעת הוא לעליה נוספת, זה השבוע השביעי ברציפות. הגידול הצפוי הוא של כ-500 אלף חביות, לרמה של 312.4 מיליון חביות.
בחברת פינוטק מסרו היום כי תוכנית הסיוע של ממשלת סין הפיכה מעט אופטימיות בשוק הנפט אך המגמות השליליות בשווקי המניות הכבידו על ההתאוששות. ערב הסעודית ממשיכה לקצץ בהיצעים אך ההאטה העולמית הגלובלית היא זו שנותנת את הטון בקביעת המגמה וניראה כי חציה משמעותית מטה של רמת ה-60 דולר לחבית היא רק עניין של זמן.
אנליסט האנרגיה של אופנהיימר, פאדל גייט, העריך השבוע בכנס אנליסטים שערך בית ההשקעות בתל-אביב, כי מחיר הנפט ימשיך לרדת. "בהינתן הסביבה המאקרו-כלכלית הקיימת בעולם, מחירים של 60-65 דולר לחבית הם מוגזמים. המחיר חייב לרדת למקום שבו הביקוש פוגש את ההיצע, וכרגע מדובר באזור ה-40-50 דולר לחבית", צפה גייט.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
