משקיע ארוך טווח – זה הזמן להגדיל סיכון

אלדר גנזל מנכ"ל בית ההשקעות מאור-לוסקי מציע לנצל את הפאניקה בשווקים ולהגדיל הרכיב המנייתי בתיקי ההשקעות.
אלדר גנזל |

מהיכרותי עם מגוון רחב של טיפוסי משקיעים, אני מוצא לנכון לציין כבר בפתח הדברים כי המסרים שבכוונתי להעביר כאן רלוונטיים רק לאלו שאינם מחוברים רגשית לכספם, אנשים שלווים ואופטימיים, כאלה ששום דבר לא ימנע מהם שינה מתוקה. השקעה ארוכת טווח מחייבת אותנו לפעול ביצירתיות ובתבונה, ובניגוד לפעילות ספקולטיבית קצרת טווח, שינוי רמת הסיכון נגד כיוון המגמה יכול לשפר באופן ניכר את תוצאות ההשקעה לאורך השנים.

התערבותם האגרסיבית וחסרת התקדים של הבנקים המרכזיים באירופה ובארה"ב תצליח בסופו של דבר למנוע את קריסתה של המערכת הפיננסית ולהחזיר את כלכלת העולם למסלול של צמיחה. הרחבה מוניטארית גלובאלית יחד עם מתן ערבויות ממשלתיות כנגד הלוואות ורכישת נכסים רעילים בתמורה למניות, יצליחו לספק חמצן לשווקים ולצמצם את מחנק האשראי, להחזיר את אמון הציבור במוסדות הפיננסיים ולאפשר אקלים נוח לחידוש הגיוסים מהציבור באמצעות שוק ההון, להזרים מזומנים לסקטור העסקי ולהחיות את פעילותן.

ציבור המשקיעים המצוי בתחושת חוסר אמון טוטאלית, מעדיף מצידו לפרש את התערבותן של הממשלות בכלכלה כאומדן לחוסר היציבות ולעומקו של המשבר, וככל שתוכניות ואסטרטגיות החירום הממשלתיות הן מקיפות ואגרסיביות יותר, כך עולה מפלס החרדה ושוקי ההון מגיבים בירידות שערים חדות יותר, העצבנות עולה במהירות ומידת הפאניקה חוצת הגבולות והיבשות נוגעת בשיאים חדשים.

אובדן אמון המשקיעים והבהלה למזומן יוצרים אפקט מכירה גורף ללא הבחנה, וככל שמידת הפחד עולה כך נפער פער רחב יותר בין הציפיות לרציונאל. תמחור החסר של נכסים פיננסיים כפי שהוא מגולם היום בשוק ההון, משקף הסתברות גבוהה להופעתם של התרחישים הפסימיים ביותר, כאלה שהסבירות להופעתן היא בדרך כלל אפסית.

כשאי הודאות רבה ומידת העצבנות שוברת שיאים, ההערכות הכלכליות מאבדות מהרלוונטיות שלהן וניסיון שווא לנסות ולחזות את המהלך הבא ולסמן את התחתית ייועד לכישלון חרוץ. בטווח הקצר הכל יכול להיות ופעילות ספקולטיבית עשויה לעלות ביוקר רב, אולם לעומתה הגדלת הרכיב המנייתי בתיק השקעות ארוך טווח דווקא ברגעי קיצון שכאלה, תגדיל את התרומה לתיק שתתקבל במהלכי עליות חזקים שיהיו בוודאי בתקופה שאחרי עידן חוסר השפיות.

רבים מעריכים שתיקון חד יפקוד את אפיקי האג"ח הקונצרניות לפני שהוא יחלוש על מדדי המניות ואני ביניהם, אך כשמדובר בהשקעה לזמן ארוך אין משמעות לתזמון האירועים, ובסופו של דבר התשואה שצפויים מדדי המניות להניב לאורך השנים תהיי הגבוהה ביותר.

נוכח הסיכון הרב בתקופה הקרובה, ראוי לבצע את מהלך רכישת המניות במנות וליישמה בפועל רק בימים של ירידות שערים. בתקופה תנודתית שכזו נקרעים המשקיעים בין ייאוש לתקווה, ופסימיות היתר שמאפיינת את ימי הירידות יוצרת מצב נח יותר לרכישת מניות במחירי חיסול.

חשוב יותר מתזמון הרכישה הוא בחירת המניות ופיזור ההשקעה. תסריט של פשיטת רגל הוא רלוונטי היום יותר מאיי פעם ועל כן ישנה חשיבות להשקיע במגוון רחב ביותר של חברות, ענפים ומגזרים. חברות התקשורת, התרופות, המזון וההלבשה רגישות פחות למשבר הנוכחי ועל כן רצוי להתחיל בהגדלת רכיב ההשקעה בהן, וככל שיעמיק המשבר ניתן יהיה להרחיב ולרכוש מניות מסקטור הבנקאות, הנדל"ן, הביטוח והפיננסים, אשר המשבר הנוכחי מטבע הדברים פגע בהן בעוצמה חזקה הרבה יותר וחלקן אף יתקשו להתאושש ממנו.

במאמרי ערב ראש השנה הערכתי כי אנו צפויים להזדמנויות של פעם בדור, אך באמת שהתקשיתי להעריך כי תיפרסנה לפנינו הזדמנויות של פעם בחיים. עוצמת הפאניקה בתבל הגיעה למימדים בלתי נתפסים, תוך שהיא יוצרת עיוות קיצוני בערכם הכלכלי של חברות ומגזרים אין ספור.

הברירה הטבעית היא אחת מיסודותיו של הקיום עליי אדמות, והמפולת אותה אנו חווים כעת מהווה אבן דרך בהתגשמותו של יסוד חשוב זה. שוק ההון משתעל במטרה להתנקות מרעות חולות, וברגע שיסתיים המהלך ישוב למלא ריאותיו באוויר רווי חמצן. משקיע שקול ושלוו שמבין שגם הפעם יסתיים המשבר הפיננסי עוד בטרם יגיע המשבר הריאלי אל שיאו, מוטב יעשה אם יפעל בניגוד לתחושת הבטן ויקבל החלטות שאינן פופולאריות בימים בהם הרצון להיפגש עם הכסף גובר על הרציונאל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.