סופרבול 2008 - המשחק הוא רק תירוץ לראות פרסומות

טוב, זו אולי הגזמה של מי שעוסק בפרסום, אבל זו לא תהיה הגזמה לומר שהסיבה השנייה אחרי המשחק היא הפרסומות. המחיר: 3 מיליון דולר לספוט -פרסומת של 30-45 שניות, וכן - כולים רוצים להיות שם
משה בנימין |

סופרבול 2008 - למי שזה מעניין אותו הניו-יורק ג'יאנטס ניצחו את הפטריוטס 17-14 וזה בערך המשפט היחיד שנאמר על המשחק עצמו.

בין 2.7 ל-3 מיליון דולר זהו המחיר עבור פרסומת במהלך הסופרבול, ואם יש איזשהו מפרסם ישראלי שמכסה את עיניו או סותם את אוזניו - נקבל זאת בהבנה.

המחירים בשמיים וזה לא מבריח אף אחד, זה רק גורם להם לרדוף אחרי הספוט עוד ועוד – אשליה? ממש וממש לא, ככה זה כשהתוכנית נקראת "סופרבול 2008" וכל מותג בעל שם וכסף רוצה גם את הפרסטיז'.

"אפל" הכתיבה את הטרנד - ואחריה כולם

הכל התחיל מחברה אחת בשם "אפל" והשאר היסטוריה. אפל, מסתבר מיומה הראשון הייתה מכתיבת טרנדים, וב- 1984 היא הייתה הראשונה שבמהלך מזהיר הציגה ברייק פרסומת בסופרבול שנחשב עד היום למפורסם אי-פעם (מומלץ בחום לצפות) - הפרסומת שנקראה "1984" עשתה שימוש בעלילת הספר המפורסם של ג'ורג' אורוול והציגה לעולם מחשב אחד, נחמד בשם "מאקינטוש", והשאר? כבר אמרנו.

רק לצורך ההשוואה - חישבו מה זה לעבוד כמה חודשים, נניח בשביל פרק או שניים של סדרה טלויזיונית עם כל מערך השיווק מסביב והיח"צ – אז זהו, שפרסומת של 30 שניות מקבלת יחס כזה בדיוק, ואם תשאלו את המשווקים זה שווה כל רגע. ואם כבר השוואות, 3 מיליון דולר ל-30 שניות, זה בערך תקציב הפרסום השנתי של 3 מותגים ישראליים ביחד.

תעשיית הסופרבול היא מנוע שיווקי משומן שרק מקום אחד יכול להניע אותו כמו שצריך - רק ארה"ב. התעשייה הזו לא עוצרת וכובשת טאצ'דאון משנה לשנה. החוכמה היא לא רק רגע הצפייה בפרסומות עצמן אלא כל העשייה מסביב. השם שהולך לפני ערב פרסומות הסופרבול מקודם באופן שיווקי מקצועי דרך אתרי אינטרנט של ספורט, שיווק ופרסום ובכל אתרי המותגים המפרסמים.

לכל מי שתהה, פד-אקס חברת השילוח הבינלאומית ואחד מהמפרסמים היותר מצחיקים ומיוחדים שיש מפרסמת גם כן. היא שם כבר מ-1989 וסוגרת את שנת הפרסום ה-18 שלה. אם יש פרסומת ששווה צפייה היא זו שלהם.

הכי אהובה בארה"ב: קוקה-קולה

הפרסומת שצופי הסופרבול בארה"ב הכי אהבו הייתה פרסומת של קוקה-קולה ואחריה הפרסומת של באד - מותג הבירה האמריקאי. באד עצמה שידרה לא פחות מ-5 פרסומות שונות במהלך הסופרבול, רק תחשבו כמה כסף הם הוציאו באותו הערב.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)

"המס על הבנקים הוא מס על הציבור - והוא זה שישלם את המחיר"

בהמשך לכוונת שר האוצר סמוטריץ’ למסות את הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את תגובתו לדו"ח עבודת צוות האוצר וטוען כי הדו"ח חסר השוואות לרווחיות בענפים אחרים, לא בחנו את ההשלכות הכלכליות, והמס צפוי לפגוע בציבור הרחב; מנכ"ל איגוד הבנקים, איתן מדמון "שר האוצר מבקש, באמצעות המהלך הזה, לגבות מס נוסף, בדרך עקיפה ולכאורה מתוחכמת מהציבור"

מנדי הניג |

ברקע הכוונה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ להטיל מס מיוחד נוסף על הבנקים, איגוד הבנקים מגיש את עמדתו לדו"ח עבודת הצוות שבחן את המהלך. לטענת האיגוד, הדו"ח שאמור היה לשמש בסיס מקצועי להחלטה, לוקה בחוסרים מהותיים, מדלג על בדיקות קריטיות ובעיקר אינו מתמודד עם השאלה מי ישלם בסופו של דבר את מחיר המס.

המסמך מוגש אף שעמדת בנק ישראל, שהוא חלק בלתי נפרד מהצוות, טרם פורסמה, ובאיגוד סבורים כי מדובר בהליך שמתקדם מהר מדי, בלי בחינה כלכלית מלאה של ההשלכות על הציבור והמשק.

לטענת איגוד הבנקים, הדו"ח שפרסם הצוות באוצר לא כולל את שתי הבדיקות המרכזיות שעל הבסיס שלהן אפשר בכלל לדון בהטלת מס על סקטור ספציפי. קודם כל, בדו"ח אין כל השוואה בין הרווחיות של הבנקים לבין הרווחיות של ענפים אחרים במשק. באיגוד מדגישים כי זה  בדיוק הבדיקה שנדרשה מהצוות לבצע, כדי לבחון האם מתקיימות נסיבות חריגות שמצדיקות מיסוי מיוחד של ענף אחד בלבד. למרות זאת, הדו"ח, כך נטען, מדלג לחלוטין על השוואה כזאת.

שנית, הדו"ח לא בוחן את ההשלכות הכלכליות של המהלך על המשק הישראלי. אמנם מצויין בדו"ח כי הטלת מס על הבנקים עלולה להוביל לעליית ריבית, לצמצום האשראי, לפגיעה במשקיעים ולנזק לציבור הרחב, אבל בפועל לא ניסו לאמוד את ההשפעות האלה או להעריך את ההיקף שלהן. באיגוד מציינים כי מדובר בתוצאות שכבר התרחשו בפועל במדינות שבהן הוטל מס דומה, ולכן היעדר ניתוח עלות־תועלת מהווה, לדבריהם, כשל מהותי בעבודת הצוות ואף עומד בניגוד לעקרונות חוק האסדרה.

כמו כן, באיגוד טוענים כי הדו"ח מציג נתון שגוי שלפיו הציבור מחזיק בכ-70% ממניות הבנקים, בעוד שבפועל שיעור אחזקות הציבור עומד על כ-90%. לטענתם, מדובר בפער מהותי, שכן הציבור הוא זה שנושא בפועל בעלות של כל מס שיוטל על הבנקים. למרות זאת, בדו"ח אין כל ניסיון לאמוד את הפגיעה הצפויה בחיסכון הציבורי, בדיבידנדים או בשווי אחזקות הציבור. באיגוד מדגישים כי מבנה בעלות כזה אינו קיים באף מדינה אחרת שהטילה מס על הבנקים, ולכן השוואות בינלאומיות מחייבות זהירות מיוחדת.