
קל להקים, כמעט בלתי-אפשרי לנהל: מלכודת הדבש של קרנות הגידור בישראל
חשבתם שמדובר במסלול מהיר לניהול כסף? תחשבו שוב. עם מגבלה של 35 משקיעים, מבוכים מיסויים והסכמי צד דרקוניים, ניהול קרן גידור הוא הכל חוץ מחופש מרגולציה; עו"ד עמית לייזרוב מפרק את המיתוסים ומסביר למה השוק כבר עושה עבודה טובה יותר מכל מפקח, ולכן אין צורך
להעמיס עליו בירוקרטיה נוספת
באחרונה עלתה ביקורת על כך שהקמה וניהול של קרן גידור, היא למעשה מסלול עוקף רגולציה לניהול תיקי השקעות. כך למעשה נוצרת אפשרות לנהל כספי משקיעים, ובלי ההגנות והחובות שמטילה המדינה, ונוצר סיכון משמעותי למשקיעים. ביקורת זו לדעתי איננה נכונה, במציאות לא כל אחד יכול להקים קרן גידור, ואין צורך לייצר רגולציה לשם רגולציה.
על פניו, הקמת קרן גידור בישראל נראית כמסלול מהיר אל הכסף ובלא מחוייבויות - מנהל הקרן אינו נדרש לרישיון מטעם רשות ניירות ערך, והקרן עצמה אינה כפופה לפיקוח הדוק בדומה לדוגמה לקרנות נאמנות. המבנה המשפטי המקובל הוא שותפות מוגבלת, שהוא כלי גמיש המאפשר הקמה מהירה ורישום טכני פשוט יחסית ברשם השותפויות. מאחר שקרנות אלו פונות לרוב למשקיעים מסווגים, הן נהנות מפטור מחובת פרסום תשקיף, מה שחוסך עלויות עתק וסרבול בירוקרטי.
אך כאן בדיוק טמון המלכוד, קיימים חסמי כניסה משמעותיים, אם כי סמויים מהעין, שהופכים את הקמת הקרן לאתגר משפטי ועסקי כביר. מי שמצליח לעמוד באתגר הזה, עובר דה פקטו כמה וכמה הליכי בקרה וסינון, אשר מייתרים את הצורך ברגולציה המוכרת.
ראשית, מחסום הגיוס - כדי להימנע מחובת תשקיף, המנהל מוגבל להצעה לעד 35 משקיעים שאינם מסווגים. המשמעות היא שהקרן חייבת להתבסס על משקיעים מסווגים. אלו משקיעים מתוחכמים שלא יפקידו את כספם אצל גורם חסר Track Record. קל וחומר כשמדובר בגופים מוסדיים, עליהם חלות חובות נאמנות ורגולציה מחמירה המכתיבות תנאי סף נוקשים לכניסה להשקעה. שלא לדבר על כך שעצם הנגישות למשקיעים אלו איננה דבר מובן מאליו, ומי שאיננו בר סמכא בתחום כנראה שאפילו לא יוזמן לפגישה. אלו לא משקיעים קלי דעת או חסרי מידע, שעליהם המחוקק מבקש להגן.
- 56% תשואה: המכונה של ליאנג מדפיסה כסף
- דירוג קרנות נאמנות ואיך לבחור קרן מנצחת?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שנית, יש את מחסום "חליפת התפעול" - משקיע כשיר או מוסדי לא יחתום על מסמכי השותפות כמות שהם. הוא ידרוש מערך תומך של "שומרי סף" - נאמנים, רואי חשבון ומומחי מס, ולכל זה יש עלויות נלוות משמעותיות. יתרה מכך, משקיעים גדולים ינהלו משא ומתן קשוח על תנאי ההשקעה, שיובילו לחתימת Side Letters (הסכמי צד) המעגנים תנאים מסחריים ייחודיים להם.
שלישית, מבוך המיסוי - הקמת קרן ללא ליווי מיסויי הדוק - הכולל לעיתים קרובות Pre-Ruling מול רשות המסים - היא הימור מסוכן. ללא מבנה מס אופטימלי, המשקיעים עלולים להיחשף לכפל מס או לסיווג הכנסה שגוי (פירותי מול הוני), מה שיהפוך את הקרן לבלתי רלוונטית עבור משקיעים מתוחכמים.
לכן, הדלת להקמת קרן גידור בישראל אכן פתוחה לרווחה ברמה הפורמלית, אך המרחק בין רישום שותפות לבין ניהול קרן בת-קיימא הוא רב. המגבלות האמיתיות אינן נמצאות רק בספר החוקים, אלא בדרישות הקשיחות של השוק, בסטנדרטים התפעוליים וביכולת המנהל לצלוח את בדיקות הנאותות של המשקיעים. משכך, אין צידוק להוסיף "הגנה על משקיעים" מטעם הרגולטור, כלפי משקיעים שיודעים היטב להגן על עצמם, ולקחת סיכונים שקולים ומחושבים. הרגולציה ראויה היא במקום בו יש פערי מידע או כשל שוק, ואלו לא מתקיימים כאן.
- קרנות ישראליות עם חשיפה לביטקוין: יתרונות וחסרונות
- בלאקרוק ממנה את בית ההשקעות פסגות כנציג תפעולי של קרנות החוץ שלה בישראל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- קרנות ישראליות עם חשיפה לביטקוין: יתרונות וחסרונות
הכותב הינו עו"ד עמית לייזרוב, שותף במשרד כספי ושות', ומייצג חברות ציבוריות וגופים מוסדיים