הבעיה במודיעין תחרותי היא איך שמנתחים אותו בחברות
"הבעיה הנפוצה ב"מודיעין תחרותי" היא לא באיסוף המידע שעפ"י רוב הוא נגיש ומתבצע באמצעות מקורות רבים, אלא באופן שבו הוא אמור להיות מטופל בארגון, ע"י גורם שאמור לרכז את המידע הזה ובמיוחד האופן שבו מנתחים את המידע, באמצעות כלים מתאימים". כך טוען מומחה למודיעין תחרותי בשם אבנר ברנע, המשמש יועץ בתחום זה לחברות בארץ ובחו"ל.
מודיעין תחרותי הוא הליך שיטתי וחוקי לאיסוף, ניתוח והפצה של מידע עסקי על מתחרים, מגמות בסביבה העסקית, ויש לראות בזה כחלק משמעותי ביכולותיה של חברה וחלק מהאסטרטגיה העסקית שלה. קיים ריבוי שחקנים בשוק, ריבוי נושאי התעניינות (כוונות וכיוונים בשוק), ריבוי מקורות מידע, שינויים תכופים ובלתי צפויים (שוק מאוד דינאמי) ודרישה למודיעין אסטרטגי וטקטי. כיום, ל-90 אחוז מחברות הפורצ'ן 500 יש יחידות מודיעין תחרותי. זהו תחום שנלמד כיום בכ- 40 אוניברסיטאות בארה"ב וכן במוסדות אקדמיים באירופה ובמזרח הרחוק.
ברנע הנחה מפגש בנושא "מודיעין תחרותי" שהתקיים בל.ה.ב. (לימודי הכשרה בניהול) בפקולטה לניהול באוניברסיטת ת"א. במפגש השתתפו גם דוד בנימין, מנהל תכנון פרוייקטים בבנק הפועלים ומי ששימש כמנהל המודיעין התחרותי של אמדוקס ו- יריב חיים, סמנכ"ל בחברת מ. ח.אלישר הפצה, נציגת פיליפ מוריס בישראל.
מטרת המודיעין התחרותי האסטרטגי, אומר ברנע, הנה להציג בפני ההנהלה הבכירה בחברה את תמונת המצב הכוללת של הסביבה העסקית בה פועלת החברה, תוך הצגת תחזית לגבי המצב העתידי של השוק והמתחרים, כדי לאפשר לחברה לתכנן את עצמה ברמת אי וודאות המינימלית האפשרית.
בחברות רבות ניתן למצוא שיחידת המודיעין התחרותי עוסקת יותר מדיי בנושאים טקטיים, בעיקר בגלל לחצים מצד מנהלים, ולא מגיעה לנתח מידע ולהפכו למודיעין תחרותי אסטרטגי. דוגמא מעניינת היא בנק ברקליס הבריטי, הנחשב לאחד המתקדמים בעולם בתחומו, אשר למד את הנושא לעומק והקים יחידת מודיעין תחרותי המספקת לבנק מידע טקטי ואסטרטגי.
ואולם, הערך המוסף של מודיעין תחרותי איכותי הוא ב"תמונה הגדולה" והאינטגרטיבית שהוא מסוגל לספק לחברה (מידע לגבי איומים והזדמנויות עבור הארגון, מידע על לקוחות, ספקים, מתחרים וכיו"ב) - ורק תמונה כזו תאפשר ליחידת המודיעין התחרותי לשרוד בארגון.
"מודיעין תחרותי מלא שיכלול תמונת מצב אינטגרטיבית לגבי הסביבה התחרותית, סביבת המאקרו והסביבה הפנימית של הארגון (המשלבת Business Intelligence ו- Market Intelligence) יביא לשיפור הכושר התחרותי של החברה ויחדד מאוד את הראייה האסטרטגית שלה", אומר ברנע.
ברנע הסביר כי הבעיה של חברות היא לא, כפי שנוטים לחשוב, רק האיומים מצד מתחרים שלה. יש להסתכל כל הזמן גם על ספקים, לקוחות גדולים, לקוחות פוטנציאליים כמי שעלולים להשפיע על פעילות החברה.
לדוגמה, חברת מוטורולה - למרות שנחשבה לחלוצה בתחום המודיעין התחרותי פספסה את ההסתכלות על הספק העיקרי לתחום המצלמה בטלפון הסלולרי אשר הודיע לפתע, בספטמבר 2003, כי לא יוכל לספק את החלק בזמן ומוטורולה נאלצה לדחות את השקת המוצר בכחצי שנה. ואולם, ראוי היה כי המודיעין התחרותי של מוטורולה יתריע על המצב הבעייתי של הספק מספר חודשים קודם לכן, על מנת לאפשר לה מספיק זמן להיערך למציאת ספק חלופי.
דוגמה נוספת היא ג'נרל מוטורס, אשר בימים אלו ממש נמצאת במצב עסקי מסובך לאחר שהספקית העיקרית שלה, חברת דלפי, פשטה את הרגל והיה חשש כי גורל דומה יכול לפקוד גם את ג'נרל מוטורס, מהחברות המובילות בעולם.
במקרים רבים, אומר ברנע, הכוונה להקים יחידת מודיעין תחרותי בארגון עשויה לעורר התנגדות אצל חלק מהמנהלים ולכן חשוב שהדבר יחלחל מלמעלה למטה, החל מרמת הניהול הבכירה ביותר ארגון.
יתר על כן, אומר ברנע, בעידן מהפיכת המידע, שבו ניתן לקבל סוגים רבים של מידע ממגוון מקורות ויש מערכות טכנולוגיות רבות שמודדות ומנתחות את המידע, חשוב שההנהלה תגדיר במפורש – איזה מידע חשוב לה לקבל, וכך למקד את מאמצי האיסוף והניתוח לכיוונים המתאימים.
שי בייליס (רשתות)תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?
פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה
הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס.
המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.
במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.
פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים. המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.
מסלול של 'הסדר כופר'
על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.
הריבית ללא שינוי - מה יהיה בהמשך?
בנק ישראל הלך "על בטוח"; איך החלטת הריבית הבאה קשורה למה שיקבע הפד' בארה"ב; ומה הגורמים שמשפיעים על הריבית?
בנק ישראל הותיר את הריבית על 4.5%. הוועדה המוניטרית של בנק ישראל, בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון, הלכה על בטוח והחליטה על רקע אי הוודאות הביטחונית לא להוריד את הריבית.
על פי תחזית חטיבת המחקר של בנק ישראל מלפני חודש-חודשיים, יבצע בנק ישראל שלוש הורדות דירוג והריבית הממוצעת ברבעון השני של 2026 תהיה 3.75%. עם זאת, תחילת סבב הורדות הריבית הזה נדחה על רקע חששות של בנק ישראל מאי הוודאות בנוגע למצב הגיאופוליטי. יש כלכלנים שמעריכים שהריבית תרד ל-3.25%-3.5% בעוד שנה מהיום.
ההודעה הבאה צפויה להיות ב-29 בספטמבר, אחרי שיו"ר הפד' ידווח על הריבית בארה"ב שצפויה לרדת. יש סיכוים סבירים כעת שתהיה הורדה אצלנו, אבל בבנק ישראל מציינים שזה יהיה בהתאם לאירועים השוטפים ועל פי ההתפתחויות.
- מתי הריבית תתחיל לרדת?
- הורדת הריבית מתרחקת: המציאות הבטחונית מכתיבה את הקצב
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
נשיא לשכת רואי החשבון, רו"ח חן שרייבר, בתגובה על החלטת בנק ישראל להשאיר את הריבית על כנה: "אנחנו מאד מאוכזבים מההחלטה והססנות הייתר שמגלה בנק ישראל בכל הנוגע לקביעת אחוז הריבית במשק מזה זמן רב. ציפינו שבשלב הזה הנגיד יוריד את הריבית, אפילו ברבע
אחוז, רק בשביל לאותת למשק שתקופה ארוכה כבר מצפה להורדת הריבית. כמי שמחוברים לעסקים ולמצב בשטח, על פי הערכות שלנו בלשכת רואי החשבון כ-70% מהעסקים הקטנים שנפתחו בשנתיים האחרונות, מצויים בסכנת קריסה. לכך יש להוסיף כמובן את כלל בעלי העסקים ונוטלי המשכנתאות, שמתקשים
מאד להתנהל בסביבת ריבית כל כך גבוהה. גם ההצמדות למה שיעשה נגיד הפד איננה ברורה בכלל , ישראל וארה״ב זה לא אותו גודל, לא אותם השווקים ולא אותם הפרמטרים הכלכליים. לנו רק שוב נותר לקוות שהפעם זו באמת הפעם האחרונה שהריבית במשק אינה יורדת בתקופה הקרובה".
