לין: שכר מינימום של 1000 דולר - עוד 50 אלף מובטלים

מוסיף כי שיפור השכר צריך להיעשות בדרך של צמיחה נמשכת, גידול הביקוש לעבודה והעלאות שכר על-פי היכולת של הארגון והעסק. מאז שהחלה הצמיחה במשק, עלה השכר הממוצע לכ-7,521 ש'
חזי שטרנליכט |

"העלאת שכר המינימום במשק ל-1,000 דולר במצב הנוכחי של המגזר העסקי עלולה להוסיף למעגל האבטלה כ-50 אלף מובטלים. גידול בשכר המינימום יהיה אפשרי רק כאשר נבסס צמיחה מתמשכת במגזר העסקי שתגדיל את רווחיות החברות ותצמצם את שיעור האבטלה במשק". כך אמר היום אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר.

לין מדגיש כי בחינת נושא העלאת שכר המינימום חייב לבוא לצד בחינת מערך השכר במשק. מנתוני הלמ"ס (אוקטובר 2005) עולה כי 66% מהעובדים מרוויחים מעל למחצית השכר הממוצע (כ- 3,700 שקל) במשק, ושכרם הממוצע עומד על 9,912 שקל.

לין מוסיף כי "שיפור השכר צריך להיעשות בדרך של צמיחה נמשכת, גידול הביקוש לעבודה והעלאות שכר על-פי היכולת של הארגון והעסק". בפועל, מאז שהחלה הצמיחה במשק, השכר הממוצע עלה בכ-8%, ועומד כיום על כ-7,521 שקל.

מנתוני הביטוח הלאומי לשנת 2002 עולה כי חלק מהמשתכרים עד שכר מינימום עובדים במשרות חלקיות וזמניות: השכר הממוצע של שכירים שעבדו רק כחודשיים בשנה עומד על כ- 2,700 שקל ואילו שכירים שעבדו ברצף מעל שנה הרוויחו מעל לשכר הממוצע במשק, כ-8,700 שקל בממוצע לחודש.

"העלאת שכר המינימום תפגע בשכבות החלשות, בעובדים הבלתי מיומנים, שמרביתם חיים בפריפריה. בחלק לא מועט מבני המיעוטים כולל גם נשים", אומר נשיא לשכות המסחר ומוסיף כי, גם בתנאי שכר המינימום שקיימים היום, מספר העובדים בתעשייה ירד בתקופה של 6 שנים אחרונות (1998 ועד מחצית 2005) ב-49,000, ירידה של 12.7%.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.