'וניש קליה' משיגה את המטרה בעולם עם סף גירוי גבוה מאד
שורה תחתונה: בתוך עולם ישן ו-low tech של הסרת כתמים, בו סף הריגוש של הצרכן מרקיע שחקים וקשה לגרד אותו, הצליח המותג 'וניש קליה' למצוא נקודת אור חדשה תוך פתיחת הצמצם החיים כפי שהם משתקפים מבעד לכתם על בגד.
נוזל להסרת כתמים הוא הקלישאה של עולם הפרסום. אבקות ומרככי הכביסה, ומסירי הכתמים למיניהם, תמיד הוצגו בידי עקרות בית מאושרות עד הגג, שהתבשמו, ליטפו והתענגו על כביסה רעננה, נקייה, רכה ובעיקר - נקייה ללא רבב. כל זאת בהשוואה, לרוב, לכביסה בידי מוצר מתחרה שלא מצליח לעשות את העבודה מספיק טוב. והפרמטרים דלים: לובן, ריח, רכות והסרת כתמים.
בעולם שאין בו חדש תחת השמש, מצליח המותג 'וניש קליה' לבצע zoom out על החיים שקודמים לכתם ולאלה שמיועדים לחיות איתו בו ברגע שהוא פוגש אותם או יותר נכון את הבגד שלהם. עוגה שעפה באוויר נוחתת על חולצת משי. מחוללת הכתם היא כמובן ילדה קטנה שמסמלת תמימות וגמלוניות ילדותית. המוכתמת היא האמא שמסמלת את הפרפקציוניזם, הקורבנות והעבודה הקשה סביב האירוח והרצון לרצות את כולם.
לכאורה טרגדיה יומיומית בה כולנו חיים. 'וניש קליה' מקבלת תפקיד שהוא גדול יותר מהסרה טכנית של כתמים על גבי אריג. 'וניש קליה' הופכת רגע מתוח לכזה נינוח, סיפור עם סוף רע לסיפור עם סוף טוב. כי כשיש 'וניש קליה' בחיים - הכתם מאבד מכוחו כמחרב השמחה.
'וניש קליה' לקחה את עולם הכתמים ממקום ג'נרי שברור בו שכל הכתמים אותו הדבר, לעולם שיודע להבחין בין כתמים על פי חיי אדם. ארסנל פתרונות לארסנל כתמים. כתם מעוגה על בגד של יום חול שונה מכתם של מיץ תפוזים על חולצת החג הלבנה. צלילה בפח אשפה תניב כתם עמוס חיידקים שדורש פתרון אנטי בקטריאלי ייעודי.
כפי שעולם המזון פיצח מזמן את מושג ה"טעים" לסוגיו וגווניו, כך פיצח 'וניש קליה' את מושג הכתמים. ברגע שהכתם מגיע ממקור שונה, הוא אינו טריביאלי, והפתרון - בהכרח - הופך לא טריביאלי גם הוא.
הסוציולוגיה של הכתם, מה מביא להתהוותו, כיצד אנו חיים בעולם שאינו מושלם ואינו צפוי - הופכת להיות הדיון של 'וניש קליה'. הדיון מסיר מעל קטגוריית הסרת הכתמים את תקרת הזכוכית שתקעה אותה שנים במקום שטוח של "מלוכלך - נקי". האסטרטגיה הזו מאפשרת למותג לצמוח ולעורר עניין מחודש בקרב צרכנים שהתעייפו מזמן מהשאלה כיצד מכבסים כתמים.
לשם השוואה, ניתן לראות את עולם הביטוח האלמנטרי כעולם מקביל לעולם הסרת הכתמים - כביכול עולם משעמם שלא ניתן לרגש את הצרכן ולשלהב אותו סביב "ביטוח לרכב" או "ביטוח לדירה". סרטון של חברת Allianz עושה לביטוח אלמנטרי מה ש'וניש קליה' עושה להסרת כתמים: הופך את ההיגיון על הראש, ומראה אנשים מאושרים שהפסיקו לדאוג שיקרה להם משהו רע, כי ביטוח Allianz "שומר עליהם" מכל פגע. העולם של המבוטח הופך ממסוכן להיות רך, אלסטי ובלתי שביר. באופן דומה הופך העולם, בסדרת סרטי 'וניש קליה', להיות מקום שנפרד מהדאגה להתלכלך.
נקודת הזמן בה נכתב טור זה, מוצאת אותנו שבעים עד בחילה ממסרים פונקציונאליים, אנחנו כבר לא שומעים אותם ולא רואים אותם. אנחנו גם שבעים ממסרים קהים שמוכרים לנו ערכים יותר מדי אוניברסאליים כגון אהבה ומשפחה, שמחה ועולם טוב יותר. 2 הקצוות הללו מוצו ונרמסו עד דק. למצוא סיפור מדויק ואינטליגנטי שמעניק למותג תפקיד של ממש בעלילה ומשנה בכך את תפקידו המובן מאליו של הצרכן באותה עלילה - זה האתגר העדכני של מיתוג, בין אם הוא מוטמע בסרט טלוויזיה, מדיה חברתית או כל רעיון אינטראקטיבי אחר.
ואפרופו אמצעי מדיה - 'וניש קליה' עובדת תחת אותה אסטרטגיה
ועוד משהו:
- 2.קישקוש (ל"ת)בלבוש 01/10/2012 12:44הגב לתגובה זו
- 1.שרית 01/10/2012 07:28הגב לתגובה זוהיישום שלה בדיגיטל ( אפרופו פייסבוק ) היה די מזעזע. לקחו את הסרט וניסו להדביק בו פרצופים מהתמונות שלך בפייסבוק - נדוש ולא תורם למסר...

הזמרים שהפכו למכונות כסף אחרי מותם
עבור אמנים מסוימים, הפטירה מעוררת עניין מחודש ביצירותיהם, אז הם מתחילים להכניס הכי הרבה כסף, זה מעלה את ערכם המסחרי ומניבה הכנסות שמגיעות לסכומים אסטרונומיים. האלבומים נמכרים שוב, השירים מושמעים יותר, וחברות קונות את הזכויות בסכומים גדולים. יש אמנים
שהעיזבונות שלהם מרוויחים מיליונים כל שנה
לפעמים המוות זה לא סוף הקריירה אלא ההתחלה של העסק הכי גדול. כשזמר מת, השירים שלו חוזרים לכל מקום - סטרימינג, פרסומות, סרטים. המשפחה או החברות שמנהלות את הזכויות מגלות שיש להם נכס זהב שממשיך להכניס כסף בלי שהאמן צריך לעשות כלום. השירים עושים את העבודה
בשבילם, ולפעמים הם מרוויחים יותר כמתים מאשר כשהיו חיים. אז מי הם האמנים שהפכו את מותם לעסק הכי משתלם?
אריתה פרנקלין - השירים שלה עדיין עובדים
אריתה פרנקלין מתה ב-2018 בגיל 76 אחרי שהייתה הזמרת הכי חשובה בסול במשך חמישים שנה. אבל המוות שלה לא הפסיק את השירים. דווקא אז הם התחילו לעבוד עוד יותר קשה בשבילה.
כשמתה, העיזבון שלה נאמד על 80 מיליון דולר. זה הרבה כסף, אבל הכסף האמיתי הוא בזה שקורה אחר כך. כל פעם שמישהו רוצה להשתמש באחד מהשירים שלה - בסרט, בפרסומת, במחזה זמר - המשפחה מקבלת כסף. וזה קורה הרבה. השירים שלה הפכו להיות סמלים. "Respect" זה לא רק על יחסים בין גבר לאישה, זה על זכויות אזרח, על כוח נשי, על כבוד בכלל.
השירים שלה הם חלק מהתרבות האמריקנית.המורשת שלה היא לא רק מוזיקלית - היא כלכלית, וזה עובד לטווח ארוך.
ויטני יוסטון - הקול שהפך למכונת כסף
ויטני יוסטון מתה ב-2012 ומיד אחר כך התחיל התקופה הכי רווחית בקריירה שלה. תוך תשעה חודשים העיזבון כבר הכניס 40 מיליון דולר, וב-2024 הוא עדיין מכניס 13 מיליון דולר בשנה. זה יותר ממה שרוב הזמרים החיים מרוויחים.
"I Will Always Love You" הוא המנוע הגדול של הכסף הזה. השיר מושמע בכל חתונה, בכל סרט רומנטי.
- ביורק תחלק מטבע חדש לרוכשים של אלבומה החדש
- אמנים במוזיקה כבולים לחוזים דרקוניים, חד צדדים וארוכים בצורה בלתי סבירה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
כל השמעה בספוטיפיי, כל שימוש בסרט - הכסף זורם ישר לעיזבון. אבל גם השירים האחרים כמו "I Wanna Dance with Somebody" ממשיכים לעבוד במיוחד בפרסומות ברחבי
העולם.