בעוד מדידת העוני רק על-ידי התייחסות למימד היחסי מצביעה על גידול מתמשך בעוני, מדידת העוני האבסולוטי מציגה תמונת מצב שונה. כך אומרת ד"ר קרנית פלוג, מנהלת מחלקת המחקר בבנק ישראל, אשר היתה חלק מהצוות שדן בעוני במסגרת פורום קיסריה.

אנו ממשיכים ומדווחים מהכנס לאורך היומיים הקרובים. כמו כן, בלחיצה על הלינק כאן - ניתן לצפות בשידור ישיר של הכנס.

לדברי פלוג, חברי הצוות החליטו שלא לעסוק בסוגיית מדידת העוני, ולפיכך הניתוח הכמותי שהוצג מתבסס על המדידה המקובלת בישראל, המתייחסת למימד היחסי של העוני. עם זאת, התייחסות למדדים אחרים מראה, שבעוד שהעוני היחסי עלה בהתמדה על פני העשור האחרון ומשקף את העובדה שהצמיחה הובלה על ידי ענפים הנשענים על כוח עבודה משכיל ומיומן ולכן הרחיבה את אי השוויון, הרי שמדד עוני המתייחס ליכולת לצרוך סל סחורות ושירותים קבוע - מצביע על ירידת העוני עד שנת 2001, ועלייתו מאז (עד 2004). כלומר, בתקופה שהמשק צמח והתוצר לנפש עלה, העוני האבסולוטי ירד בהדרגה.

לעומת זאת, כאשר המשק נכנס למיתון עמוק, שהשתקף בירידת התוצר לנפש, שיעורי העוני - גם האבסולוטי - החלו לטפס. לדבריה, על אף שובה של הצמיחה, העוני המשיך להתרחב ב-2004 בשל המשך הקיצוץ הניכר בקצבאות. ואולם, המשך הצמיחה המהירה ביחד עם הצעדים שכבר נעשו להגדלת קצבאות הזיקנה והילדים צפויים להשתקף בירידת העוני על פי המדידה האבסולוטית בשנים הקרובות, אם כי הרכב הצמיחה יקבע באיזו מידה יפחת גם העוני היחסי.

מתוך תמונה זו, קובעת פלוג, ניתן להסיק, כי לפחות בכל הנוגע לעוני אבסולוטי, אפילו הצמיחה הבלתי מאוזנת שהמשק חווה במחצית השנייה של שנות ה- 90' שיפרה את מצבם המוחלט של העניים. "גם היכולת של הממשלה להקצות תקציבים לשכבות החלשות תלויה ביכולת הממשלה לגייס מסים, המושפעת מהצמיחה. לפיכך חשוב מאוד להדגיש, כי בראש אמצעי המדיניות לטיפול בעוני, על המדיניות המקרו-כלכלית לתמוך בצמיחה מתמשכת", אומרת פלוג.

נקודה נוספת אליה מתייחסת פלוג היא מדיניות הקצבאות: "קיימת תחלופה בין שיעור הגידול של תשלומי העברה לנפש, לבין צמיחת התוצר לנפש. כפי שלמדנו, הן מניסיונן של מדינות ה-OECD שתועד

בכמה פרסומים של הארגון במחצית השנייה של שנות ה-90', והן מניסיוננו אנו בשנות ה-90', מדיניות קצבאות נדיבות פוגעת בתמריץ לעבודה ובסופו של דבר גם בצמיחה. לכן, חשוב שנקודת המוצא של המדיניות הכלכלית תהיה, שהטיפול בעוני חייב להיות משולב במדיניות התומכת בצמיחה בת קיימא, שמרכיב מרכזי בה הוא המשך השמירה על המשמעת התקציבית וירידת החוב הציבורי".

פלוג מתנגדת להסרת התקרה על ההוצאה הציבורית (תקרה שהועלתה, לדעתה בצדק החל מ- 2007) ולהפסקת הפחתת המס המתוכנן. "כאן המקום להזכיר את המס הגבוה יחסית על ההון האנושי אצלנו (עדיין) ביחס למס על ההון הפיסי. חשוב לדעתי לממן את ההוצאות לטיפול בעוני, על ידי התאמת סדרי העדיפויות בתוך התקציב", אומרת פלוג ומוסיפה: "את התקציב הנדרש לצמצום העוני בסך 2.5 מיליארד שקל יש לקחת מסעיפי הוצאות אחרים בתקציב". סבסוד טיפול בילדים וטיפול בנגישות למקומות עבודה.

באשר לאבחון הסיבות לעוני, הצוות שם דגש רב על התפקיד של היקף הקצבאות הנמוך בהשוואה בינלאומית על העוני - לצד הסברים הקשורים לתמורה הנמוכה בשוק העבודה לאנשים בעלי כישורים נמוכים. לדברי פלוג, בקרב הצוות היתה הסכמה רחבה על הצורך לטפל בתמורה הנמוכה בשוק העבודה, הן על ידי צמצום מספר העובדים הזרים, והן באמצעות הסרת החסמים להשתתפות בשוק העבודה, על ידי סבסוד הטיפול בילדים, וטיפול בנגישות למקומות עבודה.

"ואולם, צריך לזכור שהקצבאות, שקוצצו באופן חד החל מ- 2003, קוצצו לא רק בתגובה למשבר הפיסקאלי באותה עת, אלא גם משום ההכרה שיש בהן תמריץ שלילי לתעסוקה – בפרט על רקע שכר עבודה המספק הכנסה נמוכה יחסית לבעלי כישורים נמוכים", אומרת פלוג. "השילוב בינן לבין התנאים בשוק העבודה הביאו לירידה מתמשכת בשיעור ההשתתפות של גברים בכוח העבודה".

לדברי פלוג, על פי מחקרים שנעשו במחלקת המחקר, אחת הדרכים היעילות ליציאה מתמשכת ממעגל העוני היא השתתפות מתמשכת בשוק העבודה. לפיכך, ביחס להמלצות להעלאת הקצבאות - המופיעות כנדבך מרכזי אצל חלק מחברי הצוות - צריך לדעתה לנהוג במשורה מעבר למה שכבר נעשה ואת עיקר המשקל לשים על צעדים, שיתמכו בהגדלת ההשתתפות בשוק העבודה (עובדים זרים, סבסוד מעונות), בשיפור ההקצאה בתחום החינוך (תקצוב פרוגרסיבי על פי מעמד סוציו-אקונומי), ובשיפור האבחון של מי שאינו מסוגל לעבוד - וזו עיקר האוכלוסייה שיש לטפל בה באמצעות הקצבאות.