"בפגישה הפסיכיאטר לא מתעסק בכתיבה, ויש מערכת AI שמקשיבה ומתמללת"- קריירה בעידן ה-AI

ספר קצת על עצמך:

אני בן 35, פסיכיאטר מבוגרים והיום עובד כסמנכ"ל רפואה וחדשנות בטליאז. הרקע שלי הוא רפואי, למדתי רפואה בהדסה ואת ההתמחות בפסיכיאטריה עשיתי ברמב"ם, כאשר תוך כדי התמחות, שהייתה בתקופת הקורונה התחלתי להתעניין באיך אפשר להשתמש בטכנולוגיה במקצוע. בזמן המגיפה השתמשנו בוידאו לטיפול מרחוק, והתחלתי להתעניין באיך אפשר להנגיש את הטיפול ולהפוך אותו יותר זמין. אז נוצר החיבור ביני ובין טליאז, כאשר הכניסה שלי לעולם החדשנות והטכנולוגיה הרפואית הייתה במקביל לכניסה של הג'נרטיב AI. עשיתי כל מיני קורסים ב-AI ומאז אני עוסק בחלק של ניהול האופרציה הרפואית ובחדשנות וטכנולוגיה.

איך ה-AI שינה את הענף?

אגיד ראשית שמה שמנחה אותי בהטמעת טכנולוגיות וספציפית בבינה מלאכותית, זה אימוץ AI בצורה אחראית. לאורך התקופה הזו שבה ניסינו וחשבנו על איך להכניס AI הבנו שיש שני קצוות שיכולים לשבש את האינטגרציה הזו. מצד אחד יש אנשים שחוששים להשתמש ב-AI והקיצון השני זה שימוש לא אחראי עם התלהבות יתרה עד כדי תלות בכלי הזה. התוצאה היא להגיע לשימוש אחראי. למה עלה הצורך באוטומציות ומהו הכאב שהוא בא לפתור? העבודה של קלינאים מתחלקת לשניים: העבודה הנראית, שהיא הטיפול עצמו והעבודה הנסתרת, שהיא ההכנה לפני הפגישה עם המטופל, התיעוד, הסיכומים והטפסים וכל מה שמסביב לטיפול עצמו. 

עוד לפני ה-AI הייתה המחשבה על איך לייעל את מהלך העבודה, למצוא חלקים שהפסיכיאטר לא חייב לעשות בהם את העבודה, ולזקק לו רק את החלק שהוא בלבד מורשה לבצע וזה הטיפול עצמו מול המטופל. בגלל שחיקה, החלק של התיעוד, הקריאה, הכתיבה הוא החלק הכי כבד בעבודת הפסיכיאטר, מאחר ואם הוא עסוק בתיעוד וכתיבה בפגישה, הוא יהיה פחות ממוקד במטופל שלו ועלול כך להיות פחות פנוי אליו רגשית.

אמנם חשוב מאוד לתעד את הפגישה, צריך את היעוד של ההיסטוריה הרפואית, אבל זה החלק שבו אני כפסיכיאטר לא פנוי ולא מרוכז במטופל עצמו. צריך לקחת בחשבון גם את הזמן שבו צריך לשבת ולכתוב. אם עבור טיפול מוקדשת שעה של בדיקה קלינית, כל הבירוקרטיה מסביב לוקחת עוד חצי שעה של עבודה משרדית ואת זה רוצים למזער עד אפס זמן עבודה, אנחנו רוצים לפנות את הקשב של הפסיכיאטר למטופל בלבד. 

• "יותר אנשים יהיו חלק מרשתות מומחים ולאו דווקא עובדים במשרה מלאה"
• "אנחנו עוזרים לבעלי נכסים ליצור ערוץ הכנסה נוסף" - שיחה עם מייסד Localbird
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

להרחבה:

"ברגע שהרובוט יוכל לקפוץ בלילה ולצנתר במקומי אני הראשון להסכים"

"המשמעות הכי חשובה של AI היא במודל התמחור של משרדי עורכי דין"

"ה-AI מצמצם משמעותית את עבודת הביקורת של רואי החשבון" - קריירה בעידן ה-AI

• עם פרישתו וורן באפט במסר לצעירים: השכר חשוב, אך סביבת העבודה יותר
• הטקס הסודי של המנהלים: 10 דקות בלילה שמשנות לחלוטין את היום שלמוחרת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• השאלה שהפכה לחשובה ביותר בראיונות עבודה ואיך לענות עליה?

איך ה-AI פותר את זה?

החלק של ה-AI הוא בתמלול השיחה ויצירה של דוחות מותאמים אישית, יכול להיות פר מטופל או פר משתמש, אך לבסוף מגיעים למצב בו לפני הפגישה, לפסיכיאטר יש מידע על המטופל, על סמך סמך בדיקה מוקדמת והוא מתאים את עצמו לקראת הפגישה. גם בפגישה עצמה הפסיכיאטר לא מתעסק בכתיבה או ברישום ויש מערכת AI שמקשיבה ומתמללת ולקראת סוף הפגישה נוצר דוח אוטומטי לפי הצרכים של המטופל ולפי השלב בטיפול, בין אם מדובר באבחון או מעקב. על סמך מידע מוקדם ועל סמך הפגישה, כאשר המכתב נשלח בסוף הפגישה אחרי עבודה של חצי דקה במקום חצי שעה בסוף הפגישה אחרי שהפסיכיאטר עורך אותה. הסיכום לבסוף יוצא כמעט כמו שהפסיכיאטר היה כותב אותו. 

במה הוא תורם לעבודה?

נחלק את זה לפי נקודות כניסה של AI. חלק מהעבודה של רופא בכללי, לאו דווקא פסיכיאטר, היא להיות כל הזמן מעודכן בספרות הרפואית המתעדכנת ובמאמרים. אני משתמש בכלי AI שאני בניתי, אשר במהלך הלילה הוא אוסף מידע, עושה מחקר, מסכם אותו ומעביר לעוד סוכן שעושה מהטקסט קובץ קולי. בבוקר אני מאזין לסיכום במשך 20 דקות. יש לי עוד כלי שאני משתמש בו במייל עבור יצירת משימות ותעדופים, מה שחוסך לי זמן רב. 

אנחנו לא במקום שבו ה-AI יכול לקבל החלטה במקום פסיכיאטר, אבל הוא יכול להנגיש מידע ולארגן את המידע עבור הרופא.  ה-AI יודע לעכל הרבה יותר חומר ממה שאני יכול. הוא מסוגל לסרוק ספרות, פרוטוקלים ותקנות חדשות, והוא יודע גם להוסיף את הנתונים האישיים של המטופל ועם כל זה לתת לי דוח של תרופות אפשריות. אבל בסוף ההחלטה היא של הרופא. אני עושה פרופיל קליני ודמוגרפי ואני בוחר תרופה לפי המידע שיש לי והניסיון שלי וההחלטות שאני מריץ בראש.

איפה הוא נכשל?

כאשר מתלהבים יותר מדי והופכים לתלויים בו יותר מדי, אפשר ליפול איתו. הג'נרטיב AI כמו ג'מיני, קלוד ו-Chat GPT, זו ישות שהיא מסוגלת להראות לנו או להשמיע לנו את מה שאנחנו רוצים לשמוע מבלי שהיא בודקת את עצמה ובלי שאנחנו יכולים לדעת את אמיתות המידע. התכונה של ה-AI להזות, פעם הייתה יותר שכיחה. אך היום עם התקדמות מודלי השפה זה הופך להיות משהו שאפשר לזהות אותו לבטל אותו אבל לא לגמרי. חשוב לתת לו הקשר, להסביר לו ולתת לו כמה שיותר ידע כששואלים אותו שאלה, זה יקל עליו להביא תוצאה מדויקת ולהפחית את הזיות. הוא חלש בנושא האתיקה ואבטחת מידע כאשר השימוש בו עובר משימוש אישי למקצועי. ארגונים צריכים לדעת איך להנגיש לו מידע רגיש. כדי להשתמש בו בצורה חכמה צריך לדעת מתי לא להשתמש בו. יש משימות שבן אדם צריך לעשות כמו משימות פשוטות לחישוב שאלגוריתם תוכנה רגיל יודע לעשות יותר טוב.

באילו כלים אתה משתמש בעבודה?

אני לא משתמש בממשק של הצ'אט עצמו, אבל כן משתמשים במודלי שפה שונים, כמו של קלוד של ג'מיני או open AI, ועושה להם אינטגרציה לתוך ממשק שאנחנו בטליאז פיתחנו. גם ממשק שמשתמשים בו לניהול האופרציה במהלך הטיפול, תיעוד ניהול תיקי מטופלים. כמו כן, גם מערכת CRM שמשתמשים בה בחלק האדמיניסטרטיבי מכניסים לתוכם את מודלי השפה, וזו עבודה יותר של פיתוח, עושים לכלים התאמות ומלמדים אותם על סמך ניסיון ודאטה. 

האם היית רוצה להחזיר את הגלגל אחורה?

לא חושב שצריך להחזיר את הגלגל אחורה, זו מהפכה מבורכת ובריאה, גם אם יש לה השלכות על המהירות בה המידע מונגש לנו. עבור ילדים זה בעייתי מעט, כי ילדים ומתבגרים בונים באופן טבעי את הכלים שלהם ולומדים איך לאסוף מידע, לומדים מטעויות וכשלים וזה יכול להשפיע לרעה על ילדים כי זה מכווץ המוח קצת מבחינת השרירים שלו, אבל גם הם צריכים להכיר אותו ולהיות מוכנים לעולם. זה קצת דומה למהפכת כלי הרכב שאיתה אנשים הלכו משמעותית פחות ועכשיו אנחנו פחות בריאים גופנית, אבל גם לא הייתי חוזר לתקופה שבה היינו צריכים רק ללכת. אותו הדבר עם ה-AI. כמו שמקדישים זמן לפעילות גופנית, ככה צריך להשאיר מקום לחשיבה ולתקשורת בין אישית.