״25% מכסים על כל מי שעושה עסקים עם איראן״

25% זה המספר שטראמפ שולף עכשיו, והוא אומר את זה הכי פשוט שיש, מדינה שממשיכה לעשות עסקים עם איראן ומוכרת סחורה לארצות הברית עלולה לספוג עוד 25% מכס בכניסה. זה לא מכס על כולם ולא סיבוב חדש על כל העולם, זה מכוון למי שבקשרים עם טהרן ומנסה להמשיך כרגיל מול השוק האמריקאי. 

כמו בהרבה מהמהלכים שלו, קודם מגיעה ההכרזה החזקה ורק אחר כך מגיעות האותיות הקטנות. כרגע אין פירוט מלא מה בדיוק נחשב ״לעשות עסקים״ ואיך מודדים את זה, אז חברות מתחילות להתנהל כאילו הסף הכי נמוך כבר מספיק כדי להפיל עליהן את התוספת, רק כדי לא להיתקע מול המכס האמריקאי.

מכולה מנמל באסיה יוצאת עם מספר משלוח, שם של ספק ויעד סופי בארצות הברית ובמסמכים לא מופיעה איראן, וגם לא אזכור לשירותי ביטוח או מימון שקשורים אליה. החיבור לאיראן נכנס בדרך אחרת, דרך מתווך שעבר באמצע, דרך חברת-בת, דרך ספק חומר גלם או דרך עסקה שהחליפה בעלות עוד לפני שהמוצר הושלם. במצב כזה, מספיק קשר אחד בשרשרת כדי להפוך את כל המשלוח ליקר יותר ברגע שהוא מגיע למכס האמריקאי.

מי על הכוונת

22 מיליארד דולר יבוא סיני מאיראן בשנת 2022 הוא המספר שמקפיץ את סין לראש הרשימה, ובחלק גדול מהמקרים מדובר בנפט. בשנים האחרונות הדיווחים מתארים מצב שבו סין היא הלקוחה המרכזית של הנפט האיראני גם כשהסנקציות האמריקאיות יושבות ברקע. יותר מ-80% מיצוא הנפט האיראני מגיע לסין, ובנקודה הזאת זה כבר לא נתון יבש אלא לחץ אמיתי. המכס של 25% מתחבר ישר לצומת הזה, כי ברגע שהוא יושב על סחורות סיניות שנכנסות לארה״ב בגלל קשרי המסחר עם איראן, הוא מכניס את ענף האנרגיה לתוך מלחמת הסחר בפועל.

• המהומות באיראן והבורסה בישראל - כל התרחישים
• לא רק נפט: מה באמת מחפש טראמפ בוונצואלה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בעשרת החודשים הראשונים של 2025, הסחר בין הודו לאיראן מגיע לכ-1.34 מיליארד דולר, והסיפור שם הוא בעיקר מה עובר בקו הזה. תרופות, חקלאות וכימיקלים מתחברים ישר למפעלים וליבואנים, וכל התייקרות או עיכוב קטן בדרך מתגלגל מהר למחיר ולזמינות בשוק. 

בטורקיה המספרים כבר יושבים על סדר גודל אחר, כ-5.8 מיליארד דולר יצוא איראני לטורקיה מול כ-6.1 מיליארד דולר יבוא איראני מטורקיה ב-2022. זה מסחר אזורי שמרגיש טבעי לשני הצדדים, שגרה של חברות שעובדות מול איראן בלי לעשות מזה עניין, עד שפתאום נכנס לחישוב איום של 25% מכס על היצוא לארצות הברית.

בגרמניה החיבור נראה יותר שקט, אבל ב-2022 מדובר בכ-1.9 מיליארד דולר יבוא של גרמניה מאיראן, בזמן שהיצוא האיראני לגרמניה קטן בהרבה ומוערך בכ-178 מיליון דולר. גם כשהמסחר האירופי עם איראן קטן בהרבה מהסחר האמריקאי או הסיני, מספיק קשר אחד בעייתי בתוך שרשרת אספקה כדי לגרור חברה לבדיקות, למסמכים, ולסיכון שלא היה שם אתמול.

• גל פיטורים בדרך במטא: 10% מעובדי מטאוורס יפוטרו
• דריכות שיא בוול סטריט: ה-CPI של דצמבר יקבע את גורל הריבית בינואר
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• החברה שמדווחת על הפסד של 17.5 מיליארד דולר ומזנקת 7%

לקריאות מעניינות נוספות:

ארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%

מרד המכסים: מעל 1,000 חברות תובעות החזר של 133 מיליארד דולר מארה"ב

טראמפ מחריף את הטון: "נשיג עסקה על גרינלנד בדרך הקלה או בדרך הקשה"

טראמפ מאלץ את ענקיות הפארמה להוריד מחירים בתמורה לשקט ממכסים

טראמפ מציב תנאים חדשים לחברות הביטחוניות - מאיים למנוע דיבידנדים ורכישות עצמיות

מה זה עושה לעסקים

החשבונית מגיעה ליבואן אמריקאי עם תוספת של 25%, וזה מספיק כדי להתחיל לפתוח חוזים שכבר נסגרו. עסקאות עם מרווחים צרים הן הראשונות להישחק, ומשם השיחה זזה לספק בחו״ל עם דרישה להנחה, שינוי תנאים או חיפוש חלופה אחרת.

במקביל, מחלקות ציות מתחילות לעבוד עוד לפני שיש תקנות מסודרות, מבקשות הצהרות מקור, מיפוי ספקים והתחייבויות שאין פעילות ישירה או עקיפה מול איראן, ולעיתים גם מכניסות סעיפי יציאה שמאפשרים ללקוח להשתחרר אם הסיכון הרגולטורי קופץ.

עסקת אשראי סחר נפתחת בבנק עם בקשה לקו מימון, מסמכי שילוח ושמות של צדדים בעסקה, ושם מתחילות הבדיקות. מסר של 25% על מדינות שסוחרות עם איראן דוחף בנקים להרים רמת פיקוח, לבקש עוד מסמכים, לקצר קווי אשראי או לייקר מימון, במיוחד כשזה נוגע לדלקים, כימיקלים ושילוח.

מסמכי השילוח מציגים מסלול עם תחנות ביניים, שמות של חברות, ורשימת ניירת שמתעדכנת בדרך, וככה בדיוק קל להסתבך. מטען יכול לעבור רישום מחדש, בעלות יכולה להשתנות באמצע, וחומר גלם איראני יכול להיכנס למוצר שמוגדר בסוף כמיוצר במדינה אחרת. כשאין עדיין קו אכיפה חד וברור, חברות מתחילות להיזהר גם במקומות שפעם היו עוברים להם מתחת לרדאר.

החזית מול סין עוברת דרך הנפט והפסקת האש במכסים

חבית נפט שנכנסת במחיר נמוך יותר מורידה עלויות לתעשייה, ובסין זה מורגש מהר כי ההיקפים שם ענקיים. נפט איראני שמגיע בתנאים נוחים יותר נותן למפעלי זיקוק ולחברות סחר עוד מרווח משחק, גם במחיר וגם בגמישות של האספקה. האיום האמריקאי יושב בדיוק על הנקודה הזאת, כי הוא הופך את היתרון הזה למשהו שעלול לעלות הרבה יותר כשהיצוא הסיני מגיע לשוק האמריקאי.

בהודעות הרשמיות שיוצאות מבייג׳ינג הניסוח בדרך כלל קבוע, התנגדות לצעדים חד-צדדיים והתחייבות להגן על האינטרסים של סין. מאחורי המשפטים האלה יושבות אופציות פעולה די מוכרות, הקשחה רגולטורית על חברות אמריקאיות שפועלות בסין, עיכובים ובדיקות שמקשות על יבוא, או צעדי נגד מסחריים שמכוונים לענפים מסוימים ולא לכל המשק בבת אחת.

בחודשים האחרונים נרשמה ירידה מסוימת בעוצמת העימותים המסחריים בין וושינגטון לבייג׳ינג, עם פחות כותרות על מכסים ויותר ניסיונות לשמור על שקט תעשייתי. מכס שמופעל על יצוא בגלל קשרים עם איראן חותך בדיוק לתוך האזור הזה, כי הוא עוקף את ההסכמות הישנות ומכניס מחדש את השיח לשפה של ענישה ולחץ דרך סחר.

מוצר שמוזמן מספק בסין, עובר הרכבה או אריזה, ונוחת בסוף על מדף בארצות הברית מקבל פתאום שכבת סיכון שלא מופיעה בחשבונית. הלקוח האמריקאי לא חייב להיכנס לפרטים של מי עובד עם מי באיראן כדי להבין שהמחיר שלו עלול לקפוץ, והוא מתחיל להקשיח תנאים ולחפש חלופות עוד לפני שאוכפים בפועל בכל מקרה.

בישיבת הנהלה של חברת יצוא השיחה נפתחת במספרים, כמה יעלה להמשיך לעבוד עם צדדים שקשורים לאיראן, כמה מזה מסכן מכירות לארה״ב, ומה אפשר להזיז לספק אחר או למדינה אחרת. זה לא סיפור של חודשים, זה מתחיל מהרגע שהאיום נראה אמיתי.