קריסת הבנק שהציתה את המחאה באיראן - ואולי תקרב את נפילת המשטר

קריסת בנק אייאנדה בסוף השנה שעברה, עם הפסדים של כ-5 מיליארד דולר, הפכה לנקודת מפנה במשבר הכלכלי באיראן. הבנק, שהוקם ב-2013 מאיחוד מוסדות פיננסיים קטנים, קרס תחת נטל תיק אשראי בעייתי והלוואות שלא נפרעו. הרשויות פירקו אותו ומיזגו את שרידיו לתוך בנק מלי הממשלתי, תוך הזרמת נזילות רחבה מהבנק המרכזי.

במהלך 2025 הריאל נשחק בחדות מול הדולר, ובתחילת ינואר 2026 הדולר כבר נסחר סביב 1.47 מיליון ריאל. אינפלציית המזון זינקה ל-72% בקצב שנתי, ובריחת ההון מהמדינה מוערכת ב-10 עד 20 מיליארד דולר. המהלך שנועד לעצור פאניקה בנקאית הציף חולשות עמוקות במערכת הפיננסית האיראנית.

המודל העסקי הבעייתי שהוביל לקריסה

בנק אייאנדה בנה את עוצמתו על אסטרטגיה מסוכנת של גיוס פיקדונות באמצעות ריביות גבוהות במיוחד. הבנק הציע תשואות אטרקטיביות למפקידים כדי למשוך הון בהיקפים נרחבים, אך בצד השני של המאזן נחשפה תמונה מדאיגה. למעלה מ-90% מתיק האשראי של הבנק הופנה לפרויקטים של גורמים מקורבים ונכסים לא נזילים, כולל פרויקט איראן מול שנפתח ב-2018.

נזילות חירום מהבנק המרכזי הפכה בשנים האחרונות לקביים של אייאנדה, ולעתים הוזרמה גם בלי בטוחות מספקות. כדי להמשיך למשוך פיקדונות הבנק הציע ריביות גבוהות במיוחד, מה שהגדיל את עלויות המימון ושחק את איכות תיק הנכסים. ברקע, הסנקציות הבינלאומיות צמצמו את הגישה למטבע חוץ והפכו כל זעזוע בשוק לכזה שמיד מתגלגל ללחץ נוסף על המערכת.

• ״25% מכסים על כל מי שעושה עסקים עם איראן״
• המהומות באיראן והבורסה בישראל - כל התרחישים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבנק המרכזי האיראני תיאר את המודל העסקי של אייאנדה כמו מבנה פונזי, שבו גיוס פיקדונות חדשים שימש בעיקר לכיסוי התחייבויות קודמות במקום ליצירת רווח אמיתי. התשואה על ההשקעות ירדה בהתמדה, וההפסדים הצטברו עד לנקודת האל-חזור. החשש המרכזי כעת הוא שלפחות חמישה בנקים נוספים במערכת סובלים מבעיות דומות, עם תיקי אשראי בעייתיים שעלולים לדרוש הצלות ציבוריות נוספות.

המיזוג הכפוי והעברת הנטל לציבור

הפתרון שבחרו הרשויות, פירוק אייאנדה ומיזוגו לבנק מלי, נועד למנוע התמוטטות מערכתית ומשיכות המוניות. ההתחייבויות כוסו באמצעות הזרמה מוניטרית מסיבית, למעשה יצירת כסף חדש בהיקפים עצומים. בעוד שהצעד שמר על יציבות הפיקדונות בטווח הקצר, ההשלכות ארוכות הטווח התבררו כהרסניות.

ההדפסה המסיבית של כסף הגבירה את כמות הנזילות במשק, מה שהוביל לעליית מחירים חדה ולהחלשה דרמטית של הריאל. ההפסדים של הבנק הפרטי הועברו למעשה למאזן הציבורי, כאשר האזרחים משלמים את המחיר באמצעות אינפלציה גואה ושחיקת כוח הקנייה. המהלך יצר תקדים מסוכן, שבו בנקים פרטיים יכולים לקחת סיכונים מופרזים בידיעה שהמדינה תחלץ אותם בשעת משבר.

• בייג'ינג: אל תשתמשו בתוכנות אבטחת סייבר מישראל וארה"ב
• טסלה עוברת למודל מנויים בלבד למערכת הנהיגה האוטונומית וכל מה שצריך לדעת על ה-FSD
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המניה שזינקה 1,500% בשנה ולמה היא מוסיפה היום 23%

השפעת הסנקציות ומשבר המטבע החוץ

הקריסה התרחשה על רקע מצוקה חריפה במטבע חוץ, שהוחרפה משמעותית עם הידוק אכיפת הסנקציות האמריקאיות. ערוצי העברת דולרים דרך מדינות שכנות הצטמצמו, והכנסות הנפט, שהן מקור המט"ח המרכזי של איראן, נשחקו בשל הצורך להסתמך על מסלולי יצוא עוקפים ומתווכים שגוזרים נתח משמעותי מהרווחים.

העימותים המתמשכים עם ישראל וארצות הברית דחפו את ההוצאות הביטחוניות כלפי מעלה והקשו על כניסת השקעות זרות. במקביל, משקי בית ועסקים החלו להעביר חלק גדל מהחיסכון לזהב ולמטבעות קריפטוגרפיים, אחרי שאיבדו אמון בריאל וביכולת שלו לשמור על ערך. כשהביקוש לנכסים חלופיים עולה, הלחץ על שער החליפין מתגבר.

בריחת ההון נמשכת, ואזרחים מעבירים נכסים מחוץ למדינה בכל דרך אפשרית. האינפלציה של 72% במחירי המזון פגעה קשות בשכבות החלשות, צמצמה את הצריכה הפרטית והעמיקה את המיתון הכלכלי.

משבר תשתיות וצעדי הצנע

הפסקות החשמל הפכו לתופעה חוזרת מאז 2024, כשמחסור חמור בגז טבעי פוגע באספקה וביכולת הייצור. במקביל, משבר המים מכביד על החקלאות ושוחק את היכולת לייצא, דווקא בתקופה שבה המדינה זקוקה נואשות להכנסות במט"ח. בתוך הלחץ הזה הנשיא פזשכיאן העלה אפילו את הרעיון להעביר את הבירה לחוף האוקיינוס ההודי, מהלך חריג שממחיש עד כמה בעיות התשתית והניהול יצאו משליטה.

בסוף 2024 אושר תקציב שמזיז את העומס ישירות לצרכנים, עם ביטול שער החליפין המועדף לסחורות חיוניות, צמצום חד של סובסידיות על דלק ומזון וקיצוץ של כ-10 מיליארד דולר בתמיכות ממשלתיות. במקביל הממשלה מחלקת סבסוד ישיר של 10 מיליון ריאל לאדם בחודש, סכום ששווה כיום לכ-7 דולרים בלבד, והאינפלציה ממשיכה לשחוק אותו מהר יותר מהיכולת של משקי הבית להתאים את ההוצאות.

המינוי של עבדולנאסר המתי לנגיד חדש לבנק המרכזי בסוף דצמבר אשתקד נועד להחזיר אמון במערכת, אבל בלי פתרון למחסור במט"ח ובלי טיפול בשורשי הסיכון במאזני הבנקים, מרחב התמרון שלו מוגבל.

אתגרים ארוכי טווח למערכת הכלכלית

אייאנדה קרס והפך בעיה בנקאית מוכרת באיראן לאירוע שכולם רואים. פיקוח רגולטורי רופף והסתמכות חוזרת על הדפסת כסף כדי לכסות חורים סגרו את המעגל, והמשבר הבנקאי המקומי גלש מהר לשאלת אמון רחבה יותר. בשווקים ובבזארים זה כבר תורגם לשביתות ולמחאות של סוחרים ובעלי עסקים קטנים, שנשחקו בין פיחות מהיר לעליות מחירים.

המערכת הבנקאית זקוקה נואשות לגיוס הון פרטי, הפחתה משמעותית של הלוואות מסוכנות ושיפור ניכר בתזרימי המזומנים. ללא רפורמות מקיפות באשראי, בפיקוח ובמבנה העמלות הבנקאיות, הכלכלה צפויה להמשיך בספירלה היורדת. הסיכון להפסדים נוספים בהשקעות גובר, ומרווחי הסיכון על אגרות החוב הממשלתיות צפויים להמשיך ולעלות.

אם בנקים נוספים יזדקקו להצלה ממשלתית, ההוצאות הציבוריות יתנפחו עוד יותר, החיסכון הפרטי יישחק והתלות בסחר אפור ובכלכלה לא רשמית תעמיק. המשבר הנוכחי מבטא לא רק קריסה של מוסד פיננסי בודד, אלא סימפטום של מערכת כלכלית השרויה במשבר מבני עמוק הדורש פתרונות מקיפים ומיידיים.