קריסת הבנק שהציתה את המחאה באיראן - ואולי תקרב את נפילת המשטר

קריסת בנק אייאנדה בסוף השנה שעברה, עם הפסדים של כ-5 מיליארד דולר, הפכה לנקודת מפנה במשבר הכלכלי באיראן. הבנק, שהוקם ב-2013 מאיחוד מוסדות פיננסיים קטנים, קרס תחת נטל תיק אשראי בעייתי והלוואות שלא נפרעו. הרשויות פירקו אותו ומיזגו את השרידים שלו לתוך בנק מלי הממשלתי, תוך הזרמת נזילות רחבה מהבנק המרכזי. ככה מת הבנק הגדול באיראן. אבל הוא השאיר חללים רבים - הנפילה הזו פגעה בכלכלה, פגעה באמון הציבור וגרמה להפסדים גדולים לציבור גדול. זו היתה אות הפתיחה להמשך לבוא. 

במהלך 2025 הריאל האיראני נשחק בחדות מול הדולר, ובינואר הדולר כבר נסחר סביב 1.48מיליון ריאל. אינפלציית המזון זינקה ל-75% בקצב שנתי, ובריחת ההון מהמדינה מוערכת ב-15 עד 20 מיליארד דולר. המהלך שנועד לעצור פאניקה בנקאית הציף חולשות עמוקות במערכת הפיננסית האיראנית ובעיקר יצר הבנה של תקיעות והפנמה שהכלכלה האיראנית ממשיכה בדרך למטה, ובדרך הזו הציבור האיראני הופך לעני מיום ליום. 

המודל העסקי הבעייתי שהוביל לקריסה

בנק אייאנדה בנה את עוצמתו על אסטרטגיה מסוכנת של גיוס פיקדונות באמצעות ריביות גבוהות במיוחד. הבנק הציע תשואות אטרקטיביות למפקידים כדי למשוך הון בהיקפים נרחבים, אך בצד השני של המאזן נחשפה תמונה מדאיגה. חקירות ופרסומים באיראן קשרו חלק גדול מהאשראי של אייאנדה לנדל״ן ולפרויקט הקניון איראן מול (Iran Mall), בדיווחים מסוימים נטען שכ-70% מהלוואות הבנק זרמו לחברה הקשורה לפרויקט.

נזילות חירום מהבנק המרכזי הפכה בשנים האחרונות לקביים של אייאנדה, ולעתים הוזרמה גם בלי בטוחות מספקות. כדי להמשיך למשוך פיקדונות הבנק הציע ריביות גבוהות במיוחד, מה שהגדיל את עלויות המימון ושחק את איכות תיק הנכסים. ברקע, הסנקציות הבינלאומיות צמצמו את הגישה למטבע חוץ והפכו כל זעזוע בשוק לכזה שמיד מתגלגל ללחץ נוסף על המערכת.

• לא רוצים מכליות בלי דגל: השוק האפור של הנפט הרוסי-איראני בצרות
• השיחות בין איראן לארה״ב בסיכון - הנפט קופץ ב-3%
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הבנק המרכזי האיראני תיאר את המודל העסקי של אייאנדה כמו מבנה פונזי, שבו גיוס פיקדונות חדשים שימש בעיקר לכיסוי התחייבויות קודמות במקום ליצירת רווח אמיתי. התשואה על ההשקעות ירדה בהתמדה, וההפסדים הצטברו עד לנקודת האל-חזור. החשש המרכזי כעת הוא שלפחות חמישה בנקים נוספים במערכת סובלים מבעיות דומות, עם תיקי אשראי בעייתיים שעלולים לדרוש הצלות ציבוריות נוספות.

המיזוג הכפוי והעברת הנטל לציבור

הפתרון שבחרו הרשויות, פירוק אייאנדה ומיזוגו לבנק מלי, נועד למנוע התמוטטות מערכתית ומשיכות המוניות. ההתחייבויות כוסו באמצעות הזרמה מוניטרית מסיבית, למעשה יצירת כסף חדש בהיקפים עצומים. בעוד שהצעד שמר על יציבות הפיקדונות בטווח הקצר, ההשלכות ארוכות הטווח התבררו כהרסניות.

ההדפסה המסיבית של כסף הגבירה את כמות הנזילות במשק, מה שהוביל לעליית מחירים חדה ולהחלשה דרמטית של הריאל. ההפסדים של הבנק הפרטי הועברו למעשה למאזן הציבורי, כאשר האזרחים משלמים את המחיר באמצעות אינפלציה גואה ושחיקת כוח הקנייה. המהלך יצר תקדים מסוכן, שבו בנקים פרטיים יכולים לקחת סיכונים מופרזים בידיעה שהמדינה תחלץ אותם בשעת משבר.

• אלי לילי מחזקת את פעילות ה-RNA: תרכוש את אורנה תרפיוטיקס תמורת 2.4 מיליארד דולר
• פאגאיה מדווחת על רווח שיא - אז למה המניה קורסת?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ארה״ב במהלך של 12 מיליארד דולר נגד התלות בסין במינרלים...

הקריסה התרחשה על רקע מצוקה חריפה במטבע חוץ, שהוחרפה משמעותית עם הידוק אכיפת הסנקציות האמריקאיות. ערוצי העברת דולרים דרך מדינות שכנות הצטמצמו, והכנסות הנפט, שהן מקור המט"ח המרכזי של איראן, נשחקו בשל הצורך להסתמך על מסלולי יצוא עוקפים ומתווכים שגוזרים נתח משמעותי מהרווחים.

העימותים המתמשכים עם ישראל וארצות הברית דחפו את ההוצאות הביטחוניות כלפי מעלה והקשו על כניסת השקעות זרות. במקביל, משקי בית ועסקים החלו להעביר חלק גדל מהחיסכון לזהב ולמטבעות קריפטוגרפיים, אחרי שאיבדו אמון בריאל וביכולת שלו לשמור על ערך. כשהביקוש לנכסים חלופיים עולה, הלחץ על שער החליפין מתגבר.

בריחת ההון נמשכת, ואזרחים מעבירים נכסים מחוץ למדינה בכל דרך אפשרית. האינפלציה של 72% במחירי המזון פגעה קשות בשכבות החלשות, צמצמה את הצריכה הפרטית והעמיקה את המיתון הכלכלי.

משבר תשתיות וצעדי הצנע

הפסקות החשמל הפכו לתופעה חוזרת מאז 2024, כשמחסור חמור בגז טבעי פוגע באספקה וביכולת הייצור. במקביל, משבר המים מכביד על החקלאות ושוחק את היכולת לייצא, דווקא בתקופה שבה המדינה זקוקה נואשות להכנסות במט"ח. בתוך הלחץ הזה הנשיא פזשכיאן העלה אפילו את הרעיון להעביר את הבירה לחוף האוקיינוס ההודי, מהלך חריג שממחיש עד כמה בעיות התשתית והניהול יצאו משליטה.

בסוף 2024 אושר תקציב שמזיז את העומס ישירות לצרכנים, עם ביטול שער החליפין המועדף לסחורות חיוניות, צמצום חד של סובסידיות על דלק ומזון וקיצוץ של כ-10 מיליארד דולר בתמיכות ממשלתיות. במקביל הממשלה מחלקת סבסוד ישיר של 10 מיליון ריאל לאדם בחודש, סכום ששווה כיום לכ-7 דולרים בלבד, והאינפלציה ממשיכה לשחוק אותו מהר יותר מהיכולת של משקי הבית להתאים את ההוצאות.

המינוי של עבדולנאסר המתי לנגיד חדש לבנק המרכזי בסוף דצמבר אשתקד נועד להחזיר אמון במערכת, אבל בלי פתרון למחסור במט"ח ובלי טיפול בשורשי הסיכון במאזני הבנקים, מרחב התמרון שלו מוגבל.

אתגרים ארוכי טווח למערכת הכלכלית

אייאנדה קרס והפך בעיה בנקאית מוכרת באיראן לאירוע שכולם רואים. פיקוח רגולטורי רופף והסתמכות חוזרת על הדפסת כסף כדי לכסות חורים סגרו את המעגל, והמשבר הבנקאי המקומי גלש מהר לשאלת אמון רחבה יותר. בשווקים ובבזארים זה כבר תורגם לשביתות ולמחאות של סוחרים ובעלי עסקים קטנים, שנשחקו בין פיחות מהיר לעליות מחירים.

המערכת הבנקאית זקוקה נואשות לגיוס הון פרטי, הפחתה משמעותית של הלוואות מסוכנות ושיפור ניכר בתזרימי המזומנים. ללא רפורמות מקיפות באשראי, בפיקוח ובמבנה העמלות הבנקאיות, הכלכלה צפויה להמשיך בספירלה היורדת. הסיכון להפסדים נוספים בהשקעות גובר, ומרווחי הסיכון על אגרות החוב הממשלתיות צפויים להמשיך ולעלות.

אם בנקים נוספים יזדקקו להצלה ממשלתית, ההוצאות הציבוריות יתנפחו עוד יותר, החיסכון הפרטי יישחק והתלות בסחר אפור ובכלכלה לא רשמית תעמיק. המשבר הנוכחי מבטא לא רק קריסה של מוסד פיננסי בודד, אלא סימפטום של מערכת כלכלית השרויה במשבר מבני עמוק הדורש פתרונות מקיפים ומיידיים.

מה קרס באייאנדה באמת - נזילות או נכסים?
בעיקר נזילות, כי גם אם על הנייר יש נכסים, חלק גדול מהם נעול בנדל״ן ובהלוואות שקשה לגבות בזמן אמת, וכשהמפקידים רוצים כסף כאן ועכשיו הבנק צריך מזומן ולא קרקע או פרויקט.

למה מיזוג לבנק ממשלתי לא סוגר את הסיפור?
כי זה לא תיקון, זו העברת החור לקופה של המדינה. כדי לכסות התחייבויות משתמשים בבנק המרכזי ובכסף חדש, והמחיר חוזר לציבור דרך פיחות, אינפלציה ושחיקה של שכר וחיסכון.

הפיקדונות בסכנה?
לרוב המדינה תנסה לשמור על הפיקדונות כדי למנוע ריצה על הבנקים. הסיכון הוא פחות “היעלמות” ויותר שחיקה: המספר נשאר, אבל הריאל שמאחוריו שווה פחות.

למה זה יותר נפיץ מקריסה בנקאית רגילה?
מחנק מט״ח הופך את הקריסה לנפיצה יותר, כי כשאין מספיק דולרים במערכת כל זעזוע בבנק מתרגם מהר ללחץ על שער החליפין ומשם לעליות מחירים, במיוחד במוצרים מיובאים ובמזון.

מה הבעיה עם ריביות פיקדון גבוהות מדי?
ריביות פיקדון גבוהות מדי הן נורה אדומה, כי לרוב הן נועדו למשוך כסף במהירות כדי לכסות פערים, ובדרך הן מעלות את עלויות המימון ומחדדות את השאלה מאיפה הבנק אמור לשלם לאורך זמן.

למה הבזאר עלה ראשון?
הבזאר נדלק ראשון כי הוא חי על תמחור יומי ועל מלאי, וכשהדולר משתולל ספקים מפסיקים לתת מחיר יציב, הסחורה נתקעת והסוחר נשאר בלי יכולת לתמחר, כך שהזעם הכלכלי מתגלגל מהר מאוד למחאה.

זה יכול להתפשט לעוד בנקים?
כן, אם יש עוד בנקים עם אותו שילוב: אשראי למקורבים, נכסים לא נזילים ותלות בנזילות מהבנק המרכזי. במערכת כזו מספיק סדק נוסף כדי להדליק גל של חוסר אמון.

מה המדד הכי פשוט להבין אם זה מחמיר?
הדולר בשוק הלא רשמי ומחירי המזון. כשהשניים עולים יחד לאורך זמן, זה סימן שהלחץ יצא מהמאזן הבנקאי ונכנס ישר לסל הקניות – ולרחוב.

למה אנשים רצים לזהב ולקריפטו?
כי זה כיסוי נגד מטבע מקומי שנופל וזה גם נכס שקל להחזיק מחוץ למערכת הבנקאית, או לפחות להרגיש פחות תלוי בהחלטה של הממשלה או הבנק המרכזי.

מה יכול להרגיע את הסיפור?
זרימת מט״ח. צעדים בנקאיים יכולים לקנות זמן, אבל בלי דולרים שנכנסים פנימה כל חילוץ נראה כמו עוד הדפסה. וכשהציבור מצפה לעוד פיחות, הוא מתנהג בהתאם – ומאיץ את הסיבוב הבא.