לא רוצים מכליות בלי דגל: השוק האפור של הנפט הרוסי-איראני בצרות

כשמחיר הנפט גבוה, השחקנים בשוק מוכנים לקחת סיכונים ולקנות גם חביות מהשוק האפור, נפט שמקורו באיראן וברוסיה, מדינות שמנודות בפועל על ידי חלק גדול מהעולם. אבל כשהמחירים יורדים לרמות נוחות יותר, כפי שקורה בתקופה האחרונה, העסק הזה הופך פחות ופחות משתלם. ההנחות כבר לא מצדיקות את הסיכון, הביטוח יקר, המסלולים מסובכים, והחשש מסנקציות הופך ממשי יותר.

בימים האחרונים התנודתיות במחירי החביות מושפעת גם מהזירה הגיאופוליטית, בעיקר מההתפתחויות בין ארצות הברית לאיראן. כל רמז להסלמה מקפיץ את המחירים, וכל איתות לחידוש מגעים מחזיר לחץ כלפי מטה. כך, אתמול בערב זינק מחיר הנפט בכ-3% אחרי שגורמים אמריקאיים הודיעו כי האיראנים פוצצו את השיחות.

המשקיעים עוקבים בדריכות אחר כל רמז להסלמה צבאית, שכן איראן היא אחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם, עם תפוקה של כ־3.3 מיליון חביות ביום. כל פגיעה ביכולת הייצור או היצוא שלה עלולה להשפיע באופן מיידי על מאזן ההיצע העולמי. מעבר לכך, חשש מרכזי נוגע לשיבוש נתיבי השיט באזור. מצר הורמוז, שדרכו עובר חלק משמעותי מהנפט העולמי, נחשב לנקודת תורפה אסטרטגית בכל עימות בין איראן לארצות הברית. המתיחות התחדדה עוד קודם לדיווח על כשלון השיחות. ביום שלישי דווח על תקרית שבה כטב״ם איראני התקרב לנושאת מטוסים אמריקאית בים הערבי והופל, וכן על ניסיון של כלי שיט איראניים לעצור מכלית נפט הנושאת דגל אמריקאי במצר הורמוז. אירועים אלה חיזקו את ההערכה בשוק כי הסיכון הביטחוני גובר. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ חזר באחרונה על אזהרותיו כי ארצות הברית לא תהסס לפעול צבאית אם לא תושג הבנה סביב תוכנית הגרעין האיראנית.

עם אותות מחודשים מצד טהראן לנכונות לחזור לשולחן המו"מ, המגמה התהפכה במהירות. הנפט יורד היום בכ-2%, ומחירה של חבית WTI התייצב סביב 63 דולר. וברמות המחיר האלה, ההיגיון הכלכלי משתנה. במקום להסתבך עם חביות שמגיעות "בלי דגל" ועם סיכון משפטי, הקונים מעדיפים לשלם קצת יותר ולרכוש נפט חוקי, זמין ובעיקר שקט תפעולי. כאן בדיוק מתחיל הלחץ האמיתי על השוק האפור, ועל המדינות שתלויות בו כדי להמשיך להזרים הכנסות.

• השיחות בין איראן לארה״ב בסיכון - הנפט קופץ ב-3%
• קרטל OPEC+ צפוי להאריך את הקפאת הייצור בצל החשש מתקיפה באיראן
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

שוק הנפט האפור, שמגלגל כמיליארד דולר ביום ומתבסס בעיקר על נפט רוסי ואיראני הנתונים לסנקציות, נקלע למשבר. הערכות בשוק מצביעות על יותר מ-100 מיליון חביות תקועות, חלקן במיכלים יבשתיים וחלקן על מכליות בלב ים המשמשות כמחסני אחסון צפים. שווי המלאים הללו מוערך בלמעלה מ-5 מיליארד דולר, גם במחירים הנמוכים שבהם נסחר הנפט בשוק הזה. נתוני מעקב אחר אחסון צף מצביעים על עלייה חדה בהיקף החביות על ספינות, כ-58 מיליון חביות של נפט רוסי ואיראני, לעומת כ-6 מיליון בלבד בתחילת 2023. הצטברות המלאים מכבידה במיוחד על רוסיה ואיראן, שתלויות במכירות הללו לצורך מימון הוצאות כלכליות וצבאיות.

בתוך כך נזכיר כי בפגישה האחרונה שנערכה בתחילת השבוע, שרי הנפט של קרטל אופק+ (OPEC+) החליטו על הארכה נוספת של קיצוצי התפוקה מרצון אל תוך המחצית הראשונה של שנת 2026. בפגישה זו, שנערכה באופן וירטואלי, החליטו שמונה המדינות (הכוללות את סעודיה, רוסיה, עיראק, איחוד האמירויות, כווית, קזחסטן, אלג'יריה ועומאן) להותיר את רמות הייצור ללא שינוי גם לחודש מרץ. זוהי למעשה אשרור של ההחלטה הקודמת להקפיא את הגדלת התפוקה המתוכננת במהלך כל הרבעון הראשון של 2026, בשל החששות מביקוש עונתי נמוך ותנודתיות בשוק. ההחלטה התקבלה על רקע החששות מהאטה בביקוש העולמי, בעיקר מצד סין, והצורך לאזן את המחירים אל מול ההיצע הגובר ממדינות שאינן חברות בארגון, כמו ארצות הברית, גיאנה וברזיל.

באופק+ מנסים לשמור על "רצפת מחיר" מעל רמת ה-60 דולר, רמה הנחשבת לקריטית עבור האיזון התקציבי של המדינות החברות, אך היא גם מייצרת פרדוקס עבור השוק האפור. מצד אחד, צמצום ההיצע הרשמי מהדק את השוק ותומך במחירים, מה שאמור תיאורטית לסייע לרוסיה ואיראן למכור את הנפט שלהן. אולם בפועל, ככל שהקרטל מקצץ בתפוקה כדי להגן על המחיר, הוא מפנה נתחי שוק ליצרניות שאינן כפופות למכסות, כמו ארצות הברית וגיאנה, המציעות לנמלי הודו ואירופה חביות "נקיות" ללא צורך במנגנוני עקיפת סנקציות. 

• משבר הזיכרון מכה בענקיות הסמארטפונים: קוואלקום ו-ARM צונחות בבורסה
• סנאפ מפתיעה בדוחות אך מאבדת משתמשים: החיפוש אחר מנוע הצמיחה הבא
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מרים אדלסון הפסידה היום 3 מיליארד דולר: מניית לאס וגאס סנדס...

עבור רוסיה, החברה בקרטל אך פועלת במקביל בשוק האפור, המדיניות הזו הופכת למלכודת. היא מחויבת לקיצוצים רשמיים כדי לשמור על הברית שלה עם סעודיה, בעוד שצי הצללים שלה נחנק תחת מלאים שאינם נמכרים בשל זמינות הנפט הלגיטימי מהמערב. המאבק של אופק+ לאכוף את המכסות גם על מדינות כמו עיראק וקזחסטן רק מחריף את המצוקה בשוק האפור, שכן הוא סוגר את הפרצות שדרכן דלף בעבר נפט לשווקים בעולם.

הודו נוטשת את הנפט הרוסי - ירידה של 35% ברכישות

ב-60 הימים האחרונים הודו וטורקיה, מהקונות המרכזיות של נפט מסומן, עברו יחסית בקלות לרכישות בשוק החוקי. הודו, שיבאה בינואר כ-1.3 מיליון חביות נפט רוסי ביום, ירידה של כ-35% לעומת שיאי 2023, צפויה לרדת בפברואר-מרץ להיקף של 800 עד 900 אלף חביות ביום בלבד. מדובר בפחות ממחצית מרמות השיא שנרשמו בשנה שעברה. במקביל, טורקיה מצמצמת נתיבי הברחה ומעדיפה התקשרויות עם ספקים לגיטימיים, גם במחיר גבוה יותר.

השינוי לא משפיע ישירות על מדדי הנפט הגדולים כמו ברנט, WTI או דובאי. להיפך, השוק הרשמי נהיה הדוק יותר, עם עליית מחירים של כ-10% בחודשיים האחרונים ל-63 דולר לחבית ב-WTI. כשהמחירים נמוכים מ-80 דולר, ההנחות בשוק האפור - בדרך כלל 15-20 דולר לחבית - כבר לא מצדיקות את הסיכונים. ביטוח יקר, תשלומים מורכבים ועונשים פוטנציאליים.

גם ונצואלה תורמת תרומה משמעותית לשינוי במאזן הכוחות העולמי. הקלה מסוימת במשטר הסנקציות האמריקאי אפשרה את החזרתן של כ-800 אלף חביות ביום לשוק החוקי, מהלך שסיפק חבל הצלה לבתי הזיקוק שחיפשו נפט גולמי כבד מבלי להסתבך עם הרגולטורים. הודו כבר החלה לקלוט נתחים משמעותיים מההיצע הוונצואלי, במקביל להגדלת היבוא ממקורות מגוונים ויציבים כמו המזרח התיכון, אפריקה, ברזיל, גיאנה, ארצות הברית וארגנטינה. למרות האתגרים הלוגיסטיים הכרוכים בשינוי נתיבי אספקה והתאמת תערובות הזיקוק, השוק מדווח על זמינות טובה של חביות חוקיות. הפרמיה על נפט "נקי" נתפסת כעת כמחיר סביר עבור שקט תפעולי, הימנעות מחסימות במערכת הסליקה הבנקאית וודאות רגולטורית מוחלטת.

במקביל לחזרת ונצואלה, הדינמיקה בשוק הגלובלי מציעה כיום גיוון מקורות שלא היה זמין בעשור הקודם. מדינות כמו ברזיל וגיאנה הפכו לשחקניות משמעותיות עם תפוקה גדולה מבעבר, בעוד ארצות הברית ממשיכה לשבור שיאי הפקה של נפט פצלים. השפע הזה מאפשר לקונים הגדולים לדרוש מחירים תחרותיים מספקים במזרח התיכון ובאפריקה, תוך ידיעה שיש להם חלופות זמינות. האסטרטגיה של בתי הזיקוק כעת היא העדפת "שקט תפעולי": הם מוכנים לשלם פרמיה מסוימת על מחיר החבית הרשמי ובלבד שיקבלו כיסוי ביטוחי מלא מחברות מערביות, אפשרות למסחר בנגזרים לגידור סיכונים, וביטחון שהמטען לא ייעצר בנמלים בשל בעיות רגולטוריות.