פס"ד: בת 58 פוטרה ללא קשר לגילה - ועדיין תקבל פיצויים

עובדת ותיקה בעיריית לוד, בת 58, פוטרה לאחר שתפקידה בוטל. היא טענה שפוטרה בגלל גילה, אבל בית הדין קבע אחרת - אבל עדיין הוא חייב את העירייה בפיצוי בגין התנהלות לא נאותה מצדה. פסק דין נותן הצצה למה באמת קורה כשעובד מבוגר מאבד את תפקידו. דינה זוהר הועסקה בעיריית לוד מ-2011 בתפקידים שונים. הקריירה שלה התפתחה יפה - עד 2018 היא שימשה מנהלת תוכנית למלחמה בסמים ואלכוהול, תפקיד מרכזי ומשמעותי.

אבל בינואר 2019 קרה משהו שהתחיל לדרדר את המצב. המשרד לביטחון פנים הודיע על מיזוג של שתי תוכניות לתוכנית אחת, והודיע שיועסק רק מנהל אחד. בבחירה בין זוהר ובין איתן לוי, שניהל את התוכנית למניעת אלימות, נבחר לוי. "התובעת הוצאה ביום 10/3/19 מקבוצת הווטסאפ של 'קבוצת חיזוק ורווחה' אף שבתקופה זו שימשה כמנחה חינוכית ואף שהכפיף לה נותר בקבוצה", כך צוין בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט. העירייה ניסתה למצוא לדינה תפקיד חלופי - בתחילה שובצה כמנחה חינוכית, אבל גם זה לא עבד.

בעקבות החלטת המשרד לביטחון הפנים, זוהר נשארה ללא תפקיד תקני. העירייה שיבצה אותה כאמור כמנחה חינוכית, תוך שמירה על השכר. הבעיה: באפריל 2019 המשרד לביטחון פנים הבהיר שהעסקת מנחה חינוכית תתאפשר רק כשמועסקים מדריכי מוגנות - וזוהר לא היתה כזו. מכאן התחיל תהליך מייגע של הצעות והתנגדויות בין הצדדים. העירייה הציעה לזוהר מגוון תפקידים: מנחה חינוכית במסגרת הרשות לביטחון קהילתי, מנהלת יחידה התפתחותית באגף לשילוב חברתי (התברר שהיא לא עמדה בדרישות) ומנהלת מערך מוגנות במערכת החינוך (משרד החינוך התנגד).

ההצעה האחרונה, שהועלתה בשימוע, היתה תפקיד זמני של רכזת צוות בניית הסכמות במרכז הגישור, לארבעה חודשים, עד שיגויסו מדריכים חדשים. אבל זוהר לא הסכימה להצעה האחרונה, בייחוד לאחר שהעירייה הוסיפה תנאים חדשים. "אני כבר הרגשתי מושפלת עד עפר פשוט ככה. ואמרתי די נמאס לי. ידעתי כבר שהולכים לפטר אותי. נמאס לי הם לא ישחקו אני לא אתן להם לרמוס אותי כמו סחבה", העידה זוהר בבית הדין. בספטמבר 2019 החליטה ועדת הפיטורים של העירייה לפטר אותה. דינה הגישה תביעה בטענה שפוטרה בגלל גילה - 58 באותו המועד.

• כשהמשכורת נעצרת: קצב שריפת הכסף נחשף וההתנהלות משתנה מהיסוד
• מייל שנשלח בטעות חשף פיטורי ענק באמזון
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

נשיאת בית הדין, השופטת הדס יהלום, קבעה שלא הוכחה הפליה מחמת גיל. "העירייה הוכיחה כי השיקול של גיל לא עמד בפניה בעת שהתקבלה החלטה על הפיטורים", נכתב בפסק הדין שפורסם. אבל - ובזה טמון החלק המעניין - בית הדין מצא שיש גם מקום לביקורת: "עולה בבירור כי סוגיית הגיל לא עלתה כשיקול מדוע שלא לפטר את התובעת. למעשה הוכח כי בקבלת ההחלטה לפטר, לא נלקחה בחשבון סוגיית הגיל של התובעת והיותה מפרנסת יחידה".

הנשיאה יהלום הוסיפה כי, "על אף כל האמור, הדעת אינה נוחה מכך שהתובעת פוטרה לאחר שנות עבודה טובות ומסורות, במועד שבו כבר פורסמו מכרזים לקליטת מדריכים ולכן פרק הזמן שבו היה צריך למצוא פתרון להעסקת התובעת, התקצר משמעותית". התוצאה: זוהר לא זכתה בפיצוי בגין הפליה מחמת גיל, אבל היא כן זכתה בפיצוי של 18 אלף שקל בגין "עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת כתוצאה מההתנהלות בעניינה קודם לפיטורים", כפי שנכתב בהכרעת הדין.

פסק הדין הזה מציג כמה לקחים חשובים. למעסיקים: גם כשאתם לא מפלים בפועל, אתם צריכים להראות שעשיתם מאמץ אמיתי. בית הדין כתב במפורש כי, "נוכח מצבה המשפחתי של התובעת וכן הגיל שלה, כפי שעלו בשימוע, ניתן היה לעשות עוד מאמץ לפני קבלת החלטה סופית על פיטורים". לעובדים: אי אפשר לזכות בתביעה רק על בסיס רגשות. זוהר טענה להפליה מחמת גיל, אבל כשבית הדין בחן את הראיות, התברר שהעירייה מעסיקה עובדים מבוגרים ממנה, ושההחלטה להעדיף את לוי על פני דינה התקבלה עוד לפני שנושא הגיל עלה בכלל.

• עובדת פוטרה ותבעה בגין חישוב שגוי של המעסיק - איך מתייחסים לעמלות מכירה והאם הן חלק מהשכר הקובע?
• בג"ץ: תוכניות הכשרה לחרדים בלבד - חוקי, אבל בתנאי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבנקאית שגנבה תקבל פיצויי פיטורים?