פיטורים
צילום: FREEPICK

פס"ד: בת 58 פוטרה ללא קשר לגילה - ועדיין תקבל פיצויים

בית הדין לעבודה קבע כי העירייה לא נתנה מספיק משקל לגיל ולמצב המשפחתי של העובדת לפני הפיטורים. לדברי השופטת, "הדעת אינה נוחה מכך שהתובעת פוטרה לאחר שנות עבודה טובות ומסורות, במועד שבו כבר פורסמו מכרזים לקליטת מדריכים ולכן פרק הזמן שבו היה צריך למצוא פתרון להעסקת התובעת, התקצר משמעותית"

עוזי גרסטמן |

עובדת ותיקה בעיריית לוד, בת 58, פוטרה לאחר שתפקידה בוטל. היא טענה שפוטרה בגלל גילה, אבל בית הדין קבע אחרת - אבל עדיין הוא חייב את העירייה בפיצוי בגין התנהלות לא נאותה מצדה. פסק דין נותן הצצה למה באמת קורה כשעובד מבוגר מאבד את תפקידו. דינה זוהר הועסקה בעיריית לוד מ-2011 בתפקידים שונים. הקריירה שלה התפתחה יפה - עד 2018 היא שימשה מנהלת תוכנית למלחמה בסמים ואלכוהול, תפקיד מרכזי ומשמעותי.

אבל בינואר 2019 קרה משהו שהתחיל לדרדר את המצב. המשרד לביטחון פנים הודיע על מיזוג של שתי תוכניות לתוכנית אחת, והודיע שיועסק רק מנהל אחד. בבחירה בין זוהר ובין איתן לוי, שניהל את התוכנית למניעת אלימות, נבחר לוי. "התובעת הוצאה ביום 10/3/19 מקבוצת הווטסאפ של 'קבוצת חיזוק ורווחה' אף שבתקופה זו שימשה כמנחה חינוכית ואף שהכפיף לה נותר בקבוצה", כך צוין בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט. העירייה ניסתה למצוא לדינה תפקיד חלופי - בתחילה שובצה כמנחה חינוכית, אבל גם זה לא עבד.

בעקבות החלטת המשרד לביטחון הפנים, זוהר נשארה ללא תפקיד תקני. העירייה שיבצה אותה כאמור כמנחה חינוכית, תוך שמירה על השכר. הבעיה: באפריל 2019 המשרד לביטחון פנים הבהיר שהעסקת מנחה חינוכית תתאפשר רק כשמועסקים מדריכי מוגנות - וזוהר לא היתה כזו. מכאן התחיל תהליך מייגע של הצעות והתנגדויות בין הצדדים. העירייה הציעה לזוהר מגוון תפקידים: מנחה חינוכית במסגרת הרשות לביטחון קהילתי, מנהלת יחידה התפתחותית באגף לשילוב חברתי (התברר שהיא לא עמדה בדרישות) ומנהלת מערך מוגנות במערכת החינוך (משרד החינוך התנגד).

ההצעה האחרונה, שהועלתה בשימוע, היתה תפקיד זמני של רכזת צוות בניית הסכמות במרכז הגישור, לארבעה חודשים, עד שיגויסו מדריכים חדשים. אבל זוהר לא הסכימה להצעה האחרונה, בייחוד לאחר שהעירייה הוסיפה תנאים חדשים. "אני כבר הרגשתי מושפלת עד עפר פשוט ככה. ואמרתי די נמאס לי. ידעתי כבר שהולכים לפטר אותי. נמאס לי הם לא ישחקו אני לא אתן להם לרמוס אותי כמו סחבה", העידה זוהר בבית הדין. בספטמבר 2019 החליטה ועדת הפיטורים של העירייה לפטר אותה. דינה הגישה תביעה בטענה שפוטרה בגלל גילה - 58 באותו המועד.

נשיאת בית הדין, השופטת הדס יהלום, קבעה שלא הוכחה הפליה מחמת גיל. "העירייה הוכיחה כי השיקול של גיל לא עמד בפניה בעת שהתקבלה החלטה על הפיטורים", נכתב בפסק הדין שפורסם. אבל - ובזה טמון החלק המעניין - בית הדין מצא שיש גם מקום לביקורת: "עולה בבירור כי סוגיית הגיל לא עלתה כשיקול מדוע שלא לפטר את התובעת. למעשה הוכח כי בקבלת ההחלטה לפטר, לא נלקחה בחשבון סוגיית הגיל של התובעת והיותה מפרנסת יחידה".

הנשיאה יהלום הוסיפה כי, "על אף כל האמור, הדעת אינה נוחה מכך שהתובעת פוטרה לאחר שנות עבודה טובות ומסורות, במועד שבו כבר פורסמו מכרזים לקליטת מדריכים ולכן פרק הזמן שבו היה צריך למצוא פתרון להעסקת התובעת, התקצר משמעותית". התוצאה: זוהר לא זכתה בפיצוי בגין הפליה מחמת גיל, אבל היא כן זכתה בפיצוי של 18 אלף שקל בגין "עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת כתוצאה מההתנהלות בעניינה קודם לפיטורים", כפי שנכתב בהכרעת הדין.

פסק הדין הזה מציג כמה לקחים חשובים. למעסיקים: גם כשאתם לא מפלים בפועל, אתם צריכים להראות שעשיתם מאמץ אמיתי. בית הדין כתב במפורש כי, "נוכח מצבה המשפחתי של התובעת וכן הגיל שלה, כפי שעלו בשימוע, ניתן היה לעשות עוד מאמץ לפני קבלת החלטה סופית על פיטורים". לעובדים: אי אפשר לזכות בתביעה רק על בסיס רגשות. זוהר טענה להפליה מחמת גיל, אבל כשבית הדין בחן את הראיות, התברר שהעירייה מעסיקה עובדים מבוגרים ממנה, ושההחלטה להעדיף את לוי על פני דינה התקבלה עוד לפני שנושא הגיל עלה בכלל.

קיראו עוד ב"משפט"


איך בית הדין בודק אם היתה הפליה מחמת גיל?

בית הדין בוחן את המקרה על פי מבחן אובייקטיבי. לא משנה אם המעסיק התכוון להפלות או לא, מה שחשוב הוא האם השיקול של הגיל השפיע על ההחלטה. במקרה של זוהר, בית הדין מצא שבעירייה עובדים מבוגרים ממנה, שהיא היתה עובדת מוערכת, ושההחלטה להעדיף את לוי נבעה משיקולים מקצועיים. אבל - וזה החידוש - בית הדין קבע שגם אם לא היתה הפליה, היה צריך לשקול את הגיל לחיוב, כחלק מהמאמץ למצוא פתרון.

למה זוהר קיבלה פיצוי אם בית הדין קבע שלא היתה הפליה?

בית הדין הבחין בין שני דברים: האם היתה הפליה אסורה (התשובה: לא), והאם ההתנהלות היתה נאותה (התשובה: לא לגמרי). הפיצוי של 18 אלף שקל ניתן בגין עוגמת הנפש, בגלל שהעירייה לא עשתה מספיק כדי למנוע את הפיטורים, לא שקלה את הגיל והמצב המשפחתי כשיקול לחיוב, ופיטרה אותה בזמן שכבר היו מכרזים למדריכים חדשים (כלומר פרק הזמן שנדרש לגשר עליו התקצר).

מה היה עם הטיוטה של מכתב השימוע שנחשפה?

זוהר טענה שמצאה טיוטה של מכתב זימון לשימוע שנכתב לפני השימוע עצמו, וזה מעיד שההחלטה על פיטוריה התקבלה מראש. בית הדין דחה את הטענה. השופטת הסבירה שהטיוטה הוכנה כחלק מהפעולות לקראת סיום ההעסקה, כי זה מה שהוחלט בפגישה שנערכה ב-15 למאי 2019. אבל ההחלטה הסופית על פיטורים התקבלה רק אחרי השימוע, ב-10 לספטמבר 2019. בפועל, בין התאריכים האלה היו הצעות שונות שהוגשו לזוהר, מה שמוכיח שההחלטה לא התקבלה כבר מראש.

האם העירייה יכלה למצוא תקציב לזוהר לתקופת ביניים?

זו הייתה אחת הטענות המרכזיות של העובדת לשעבר - שהעירייה יכלה להסיט תקציבים כדי להעסיק אותה עד שיגויסו מדריכים חדשים. בית הדין דחה את הטענה. הסיבה: לא מדובר היה בבעיה תקציבית, אלא בכך שהמשרד לביטחון פנים לא אישר להעסיק מנחה חינוכית ללא מדריכים. "מהראיות עולה כי בחודשים יולי ואוגוסט התובעת לא עבדה בפועל", כתבה השופטת. כלומר היא קיבלה שכר אבל לא עבדה, וזה לא יכול היה להימשך.

למה זוהר לא הסכימה להצעה האחרונה של העירייה?

היא הסכימה בתחילה לתפקיד של רכזת צוות בניית הסכמות לארבעה חודשים, עד שיגויסו מדריכים חדשים. אבל אז העירייה הוסיפה תנאי חדש שלא היה בהצעה המקורית: גם אחרי שיגויסו מדריכים, היא תצטרך לקבל אישור נוסף מהמשרד לביטחון פנים כדי לחזור לתפקיד של מנחה חינוכית. בנוסף, התפקיד הזמני דרש עבודה בשעות הערב. דינה הרגישה שהעירייה משנה את הכללים באמצע המשחק, ובשלב זה היא כבר לא סמכה עליהם.

מה עם ההצעות "המשפילות", כדבריה, שהעירייה הציעה לזוהר?

בשימוע, העירייה הציעה לזוהר תפקידים כמו מדריכה ומאתרת נוער וצעירים" (עבודת שטח בשעות הערב, 45 שקל לשעה, 90 שעות חודשיות = 4,050 שקל בחודש) ומזכירה באגף הביטחון. דינה דחתה את ההצעות האלה. בית הדין הסכים שהתפקידים לא הולמים את מעמדה והשכלתה, אבל ציין שהם הוצעו רק אחרי שההצעות הראשוניות יותר לא צלחו. ועדיין, זה היה חלק מהתמונה שהובילה לפיצוי.

האם העירייה חייבת היתה להציע לזוהר את המכרזים שפורסמו אחרי הפיטורים?

לא. היא טענה שאחרי הפיטורים העירייה פרסמה ארבעה מכרזים שהיא היתה יכולה להתמודד עליהם, אבל לא הציעו לה להגיש מועמדות. בית הדין קבע שהעירייה לא היתה חייבת להציע לזוהר להתמודד. המכרזים פורסמו אחרי הפיטורים, וזוהר היתה יכולה להגיש מועמדות בעצמה. העובדה שהיא בחרה שלא לעשות זאת לא הופכת את העירייה לאחראית.

הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה