לגור לבד, לשלם על שניים: האם הכלכלה הישראלית שכחה את הרווקים?
הם כבר מזמן לא מיעוט, אבל המערכת הכלכלית עדיין בנויה למשפחות של חמש נפשות. מהדירה הקטנה שעולה כמו ארמון ועד ליוגורט שמגיע רק
במארזים - למה המעבר למגורי יחיד הפך למס היקר ביותר בישראל, ואיך זה שבסוף החודש הכסף שלכם שווה פחות רק בגלל שאין לכם שותפים לדירה?
"אחד ועוד אחד הם שתיים, שתיים ועוד אחת - שלוש". ילדי שנות השמונים ודאי זוכרים את שיר הנושא של התוכנית "שלוש, ארבע, חמש וחצי", שלימד אותנו שהמתמטיקה של החיים פשוטה והגיונית. אבל כשבגרנו ונכנסנו לסופרמרקט או חתמנו על חוזה שכירות לדירה, גילינו שבחיים האמיתיים החשבון של הכלכלה הישראלית עובד הפוך.
בשוק שמעריץ מארזים משפחתיים ודירות חמישה חדרים, ה"אחד" נשכח מאחור. עבור מי שחי לבדו, אחד הוא כבר מזמן לא חצי משניים, הוא יחידה כלכלית שמשלמת "מס רווקות" סמוי על כל מטר רבוע ועל כל גביע יוגורט.
לבד בסופרמרקט: כשמבצעי ה-3 ב-20 מדכאים אותך
בואו נציץ רגע על המדף של מוצרי החלב או הפסטה. השיטה פשוטה: ככל שהאריזה גדולה יותר, המחיר ל-100 גרם צונח. עבור משפחה, מדובר בחיסכון, אבל עבור מי שחי לבד, זוהי בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: לשלם "פרמיית יחיד" של 20% ומעלה על אריזה קטנה, או לקנות מארז ענק שחציו יסיים את חייו בפח הזבל.
הבעיה עמוקה יותר מסתם מחיר גבוה. רוב המבצעים ברשתות השיווק הישראליות בנויים על כמויות - "השני ב-50%" או "קנה 3 קבל 1". מי שצורך לבד לא יכול לנצל את ההטבות האלו בלי לייצר בזבוז מזון משמעותי. כך נוצר מצב שבו הצרכן היחיד מסבסד בעקיפין את ההנחות של המשפחות הגדולות. בזמן שחברות המזון מתהדרות באריזות נוחות, הן למעשה גובות "מס נוחות" על כל יוגורט בודד או חצי כיכר לחם, והופכות את סל הקניות של היחיד ליקר ביותר במדד, ללא שום הצדקה כלכלית מלבד חוסר התחרות על ליבו של הרווק.
ארנונה של ארמון ודירת "מיקרו": קללת המטר המרובע
העיוות הכלכלי הגדול ביותר מתחיל בכתובת המגורים. בשוק הנדל"ן הישראלי, ככל שהדירה קטנה יותר, המחיר לכל מטר מרובע מזנק בחדות. מי שצורך דירת שני חדרים במרכז הארץ משלם לעיתים "פרמיה" של 30% יותר על כל מטר מאשר שכן שלו בדירת חמישה חדרים באותו בניין. השוק פשוט מסרב לייצר היצע שמתאים ליחידים, מה שדוחף את מחירי השכירות והרכישה של יחידות קטנות לרמות לא פרופורציונליות להכנסה של אדם אחד.
- בן 29, חזרתי לחדר כושר - 99 שקל בחודש; פעם היה לי מאמן אישי - הכי טוב, אבל 1,500 שקל בחודש
- בן 29, החברים הזמינו שולחן בבר, כל אחד שתה שתי כוסות, צייסר וקינוח. החשבון לכל אחד - מעל 300 שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אבל הקנס לא נגמר בשכר הדירה. חשבונות התשתית הם האויב השקט של הכיס: ארנונה, דמי ועד בית, חיבור לאינטרנט וחשמל - כולם כוללים רכיב של "הוצאה קבועה" שאינה תלויה במספר הנפשות. בזמן שבמשפחה ההוצאות הללו מתחלקות בין שני מפרנסים או יותר, אצל היחיד הן נוחתות במלואן על תקציב בודד. התוצאה היא מצב שבו אדם שחי לבד מוציא אחוז גבוה משמעותית מהכנסתו הפנויה רק על הזכות להחזיק קורת גג, בלי לקבל שום הנחה על כך שהוא צורך פחות שירותים עירוניים או משאבים מהקהילה.
דור הוולט והבדידות: למה בישראל הכול יקר יותר?
ההוצאה השקטה שחונקת את תקציב היחיד היא התלות בשירותים חיצוניים. כשמבשלים למשפחה, העלות ליחידה צונחת, אבל עבור אדם אחד - הפיתוי לעבור למשלוחים הופך לכלכלי כמעט כמו קנייה בסופר. בישראל, "מס המשלוח" הוא מהגבוהים בעולם: דמי משלוח, דמי תפעול ומינימום הזמנה מכריחים את היחיד להוציא 100-80 שקלים על ארוחה שערכה הריאלי נמוך בחצי. בזמן שבאירופה אפליקציות משלוחים מציעות "מסלולי יחיד" או מנויים מופחתים, השוק הישראלי עדיין בנוי על הזמנות גדולות.
ההשוואה לעולם רק מדגישה את הפער. בערים כמו ברלין, פריז או טוקיו, הכלכלה כבר התאימה את עצמה: ישנן רשתות סופרמרקטים שמתמחות במוצרים בתפזורת, המאפשרים לקנות בדיוק שלוש פטריות או חצי ליטר חלב בלי קנס. בערים אלו קיימים גם מודלים של "מיקרו-מגורים" עם שירותים משותפים שמורידים את הארנונה והתחזוקה ב-40%. בישראל, לעומת זאת, הרגולציה והשוק עדיין שבויים בקונספט של "דירת שלושה חדרים ומעלה". בזמן שהעולם המערבי מפצח את כלכלת האינדיבידואל, הישראלי שחי לבדו נשאר תקוע עם מחירי "משפחה" בתוך מציאות של יחיד.
- מחקר חדש של האוצר על הסכנה בחוב לתוצר גבוה - פגיעה בצמיחה
- הפרסומות של הבנקים הן נפלאות - אבל מה לגבי מה שנחתך בעריכה?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הכנסת ביטלה את הדרישה לייפוי כוח נוטיוריוני לצורך רישום...
בין דירת השותפים לדיור המוגן: הקנס שמלווה אותנו לאורך כל החיים
העיוות הכלכלי של המגורים לבד אינו נחלתם של צעירים בלבד; הוא מייצר "חור" בתקציב בשני קצוות החיים. עבור הצעירים בתחילת דרכם, המציאות הישראלית של 2026 כופה מודל של "שותפים בעל כורחם". בערים הגדולות, המחסור בדירות יחיד קטנות וזולות מונע מצעירים להתחיל את חייהם העצמאיים, כשהם נאלצים לסבסד שכר דירה מופקע על חדר בתוך דירת ענק ישנה. זהו מעצור כלכלי משמעותי שמונע חיסכון ראשוני להון עצמי ומקבע את הדור הצעיר במעגל של צריכה הישרדותית.
הגיע הזמן להפסיק לסבסד את הכלל
המודל העסקי הישראלי, שמעניק הנחות על כמויות וקונס את היחיד, חייב לחשב מסלול מחדש. מדובר כאן בכשל שוק של ממש - כל עוד הרגולטור לא יעודד בנייה מאסיבית של יחידות דיור קטנות, וכל עוד רשתות השיווק ימשיכו להתעלם מכוח הקנייה העצום של מאות אלפי ישראלים שחיים לבד, "מס הרווקות" ימשיך להוות משקולת על הצמיחה במשק. הגיע הזמן שהשוק הישראלי יבין שמשק בית של אדם אחד הוא לא טעות בסטטיסטיקה - הוא הסטטיסטיקה החדשה, והוא זכאי לסל צריכה שלא מעניש אותו על הבחירה או האילוץ לחיות לבדו.
