רופא שיניים עבד 18 שנה כעצמאי - בית הדין קבע: הוא היה עובד
40% מהטיפולים לא הפכו אותו לעובד קבלן: בית המשפט קבע כי הרופא "היה כפוף למחירון, לשעות עבודה ולנהלי המרפאה". הוא תבע סכום של רבע מיליון שקל, אך בית הדין פסק לו סכום כולל של 38 אלף בלבד
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נדחתה התביעה של רופא שיניים לקבלת פיצויי פיטורים, אך נקבע שהוא היה עובד במשך 18 שנה, ולא קבלן עצמאי כפי שטען בעל המרפאה. ד"ר מיכאל זילברשלג תבע את ד"ר ולדימיר לישנבסקי, בעל מרפאת שיניים בתל אביב, בטענה שפוטר שלא כדין ונגרם לו נזק של כרבע מיליון שקל. המקרה מדגים פעם נוספת את המתח בתחום רפואת השיניים בין מתכונות התקשרות שונות. מדובר בתחום שבו מקובל להעסיק רופאים הן כשכירים והן באמצעות חשבוניות. אבל כפי שמתברר, לא תמיד מה שנראה כעבודה עצמאית אכן נחשב כזו לפי המבחנים המשפטיים.
ד"ר זילברשלג החל לעבוד במרפאה של ד"ר לישנבסקי במרץ 2005. במשך כל השנים הוא קיבל 40% מכלל ההכנסות החודשיות מהטיפולים שביצע, בניכוי חלקו בהוצאות המעבדה. בסוף כל חודש הוא הנפיק חשבונית מס, וכך זה נמשך במשך 18 שנה, עד שהמלחמה פרצה והפעילות במרפאה ירדה. בית הדין, בהרכב שכלל את השופט דורון יפת ונציגי ציבור, בחן את כלל הנסיבות ופסק כי, "התרשמנו כי ליבת גרסתו של התובע היתה מהימנה וקוהרנטית בעינינו, זאת בניגוד לליבת עדותו החמקמקה של מר ארבוב שלא היתה משכנעת כלל ועיקר".
בית הדין קבע כי התובע עבד בימים קבועים - שני ורביעי, בין 10:00 ל-20:00, במשך כל 18 השנים. "אין חולק כי התובע ביצע, בגפו, עבודה שהיא בליבת עיסוקה של המרפאה", נקבע בפסק הדין שפורסם. המרפאה סיפקה את הציוד, הכלים, שירותי הסייעת והמזכירות, ואף גבתה את התשלומים מהמטופלים. "הגם שהתובע היה כפוף למחירון המרפאה, הוברר בפנינו כי התובע היה גובה, לעתים, יותר כסף מהמטופלים שלא בהתאם למחירון", כתב בית הדין. אבל גם כאן התברר שלא מדובר ב"מנהג בעלים": "בד בבד התובע אישר כי נציג הנתבע או המזכירה היו עושים 'הנחות'". העדות של המנהל האדמיניסטרטיבי של המרפאה, יוסי ארבוב, שניהל בפועל את הקשר עם ד"ר זילברשלג, לא עזרה לנתבע. "אנו ערים לדבריו של מר ארבוב בדיון המוקדם כי 'יכולנו להוציא תלוש משכורת כי יש לנו כאלה שעובדים בתלושי משכורת'," ציין בית הדין, אך קבע שהנתבע לא הוכיח שכר חלופי כדבעי.
למה הרופא לא קיבל פיצויי פיטורים?
למרות ההכרה במעמדו כעובד, דווקא כאן נכשל ד"ר זילברשלג. בית הדין קבע שהוא לא פוטר אלא התפטר. "אנו התרשמנו כי התובע התפטר ולא פוטר על ידי הנתבע, ברי לא באופן ברור ומפורש, זאת לנוכח הירידה הדרסטית בכמות המטופלים", נכתב בפסק הדין. לפי הראיות, בעקבות המלחמה ירד מספר המטופלים, וההשתכרות החודשית של התובע ירדה דרמטית. בנסיבות האלה, התובע בחר שלא להמשיך לעבוד במרפאה. "לנוכח אופי ההתקשרות בין השניים, הנתבע לא היה מחויב לספק לתובע כמות מינימלית של עבודה", קבע בית הדין.
- רופא שיניים ישלם 150 אלף שקל פיצויים למטופלת
- נכנס לטיפול שיניים, ויצא עם שבר בלסת וצלקת נפשית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות שנדחתה דרישתו לפיצויי פיטורים על סכום כולל של 76,746 שקל, ד"ר זילברשלג זכה בזכויות סוציאליות נוספות: דמי הבראה בסכום של 8,316 שקל, פדיון ימי חופשה בסכום של 7,635 שקל, פיצוי עבור אי ביטוח פנסיוני בסכום של 20,131 שקל והחזר הוצאות נסיעות בסכום של 1,821 שקל. בסך הכל מדובר בכ-38 אלף שקל - הרחק מהרבע מיליון שתבע, אבל סכום משמעותי בהתחשב בכך שכל השנים עבד כביכול כעצמאי.
בית הדין התייחס במפורש לעובדה ש"בתחום רפואת השיניים מקובל להעסיק רופאי שיניים במרפאות הן באמצעות תלושי שכר והן באמצעות חשבוניות". אך הדגיש בהכרעת הדין כי, "אנו סבורים כי תפקיד רופא שיניים הוא מסוג התפקידים שבנסיבות מסוימות הוא חלופי וניתן לביצוע הן על ידי עובד והן על ידי קבלן". המקרה הנוכחי מצטרף לפסיקה עשירה בנושא. בפסק דין קודם בעניין רופא שיניים אחר (ד"ר נפתלי חן), בית הדין קבע אף הוא שמדובר בעובד ולא בקבלן, אף שהוא הנפיק חשבוניות. אז נקבע כי, "אין בטענה כי התובע הוא שבחר לעבוד באמצעות חשבוניות כדי לאיין את הקביעה כי מדובר ב'עובד'". אבל בית הדין הדגיש שלא מדובר בהכרעה אוטומטית: "עצם מקורו של מודל ההתקשרות, אינו נעוץ בחוסר תום לב מצדו של הנתבע אלא בסיווג שגוי". בסופו של דבר, למרות ההכרה במעמד העובד, בית הדין לא פסק פיצוי בלתי ממוני נגד המעסיק. הנתבע חויב גם בתשלום האגרה לבית הדין, אך נקבע שכל צד יישא בהוצאותיו, לאור העובדה שהתובע זכה רק בחלק קטן מהסכום שתבע.
