1 בינואר 2000 - העולם עובר למילניום החדש ללא השלכות באג 2000

ב-בינואר 2000 נפתח המילניום החדש לאחר עשור של היערכות עולמית אינטנסיבית לאיום טכנולוגי שנחשב לאחד המשמעותיים ביותר לכלכלה הגלובלית בשלהי המאה ה‑20. החשש המרכזי נבע ממערכות מחשוב ותיקות שתיעדו את השנה באמצעות שתי ספרות בלבד, מה שעלול היה לגרום למעבר משנת 1999 לשנת 1900 ולהוביל לשיבושים חמורים בחישובי ריבית, מועדי פירעון, סליקות בנקאיות, מערכות תעופה, תחנות כוח, מערכות מים, מערכי ביטוח ורישום רפואי.

היערכות לבאג 2000 החלה כבר בתחילת שנות ה‑90, כאשר ממשלות, בנקים, חברות טכנולוגיה ותאגידים בינלאומיים החלו לאתר מערכות רגישות ולהקים צוותי תיקון ייעודיים. היקף ההשקעות העולמי הוערך בכ‑300 עד 500 מיליארד דולר, כאשר רק במערכת הבנקאית האמריקאית הושקעו עשרות מיליארדי דולרים בשדרוג מערכות סליקה, מחשוב ליבה ומערכות תשלומים בין‑בנקאיות. הבנק הפדרלי, קרן המטבע הבינלאומית ובנקים מרכזיים נוספים הקימו מרכזי ניטור שפעלו 24 שעות ביממה סביב תאריך המעבר.

בורסות מובילות, בהן ניו יורק, לונדון וטוקיו, ערכו בדיקות עומס וסימולציות מסחר מיוחדות. חברות אשראי בינלאומיות בדקו מערכות חיוב וגבייה, וחברות תעופה ביצעו בדיקות לתזמון טיסות, מערכות ניווט ורישום נוסעים. ב‑1 בינואר עצמו פעלו מערכות תשלומים, העברות בנקאיות, כספומטים ומערכות מסחר ללא תקלות מערכתיות רחבות. גם רשתות חשמל, מים ותקשורת פעלו ברציפות. היום סימן את סיומה של אחת מהיערכויות הטכנולוגיות הגדולות בהיסטוריה הכלכלית המודרנית.

1 בינואר 1999 - מטבע האירו מושק כיחידת חישוב ומטבע פיננסי

ב- בינואר 1999 הושק האירו כמטבע משותף ל‑11 מדינות באיחוד האירופי, במסגרת השלב המעשי הראשון של האיחוד המוניטרי. המטבע הונהג כיחידת חישוב וכמטבע פיננסי, והחליף את המטבעות הלאומיים לצורכי תמחור עסקאות בין‑בנקאיות, הנפקות אג"ח, מסחר בשוקי ההון, דיווחים תקציביים וחישובי חוב ממשלתי. שערי החליפין של המטבעות הלאומיים ננעלו באופן קבוע מול האירו, והמסחר ביניהם בוטל.

• לראשונה: הזהב עקף את האירו כנכס רזרבה
• לגארד קוראת לאירופה: הזמן להפוך את האירו לחלופה אמיתית לדולר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

היקף הכלכלה המשותפת של המדינות שהצטרפו עמד אז על יותר מ‑9 טריליון דולר, עם אוכלוסייה של כ‑300 מיליון תושבים. הבנקים המרכזיים והבנקים המסחריים נדרשו לבצע התאמות רחבות במערכות תשלומים, חשבונאות, סליקה ורישום נכסים. שוק האג"ח האירופי עבר לתמחור באירו, והנפקות חוב ממשלתיות ותאגידיות בהיקפים של טריליוני אירו בוצעו תחת המטבע החדש.

מאז השקת האירו הצטרפו מדינות נוספות: יוון ב‑2001, סלובניה ב‑2007, קפריסין ומלטה ב‑2008, סלובקיה ב‑2009, אסטוניה ב‑2011, לטביה ב‑2014, ליטא ב‑2015 וקרואטיה ב‑2023. כיום כולל גוש האירו 20 מדינות. האירו הפך לאחד ממטבעות הרזרבה המרכזיים בעולם, לצד הדולר והין, ושימש כבסיס לפעילות ענפה בשוקי המט"ח, האשראי והסחר הבינלאומי.

1 בינואר 1998 - הבנק האירופי המרכזי מוקם 

ב-1 בינואר 1998 החל לפעול הבנק האירופי המרכזי, שמושבו בפרנקפורט, כאבן יסוד של האיחוד המוניטרי האירופי. זה היה הגוף העל־לאומי הראשון שקיבל סמכות מלאה על מדיניות מוניטרית של מספר מדינות ריבוניות במקביל. הנשיא הראשון של הבנק היה וים דויזנברג, כלכלן הולנדי שכיהן קודם לכן כנשיא הבנק המרכזי של הולנד ונחשב לדמות מפתח בגיבוש האיחוד המוניטרי.

• היום שבו העולם עצר את נשימתו מחשש למחשבים ושום דבר לא קרה
• השביתה ששיתקה את המשק הישראלי לשבועיים ואיך נסגר יום המסחר האחרון של 2022
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אישור ה-FDA שסימן את תחילתה של מהפכה בשוק התרופות

עם הקמתו הועברו סמכויות מבנקים מרכזיים לאומיים לבנק אחד, לרבות קביעת שיעורי ריבית, ניהול היצע הכסף, שליטה בנזילות הבנקאית ופיקוח על מערכות תשלומים. הבנק נדרש להקים תשתית מוניטרית אחידה עבור שוק שכלל מאות מיליוני תושבים ותוצר מצרפי של טריליוני אירו. בשלב הראשון נוהלו רזרבות מטבע חוץ בהיקפים של מאות מיליארדי אירו, ונקבע יעד אינפלציה של קרוב אך מתחת ל‑2%.

הבנק פעל להקמת מערכות תשלומים חוצות גבולות, לאיחוד כללי פיקוח בנקאיים, ולבניית מנגנון אחיד להעברת מדיניות ריבית לשווקים. במהלך השנה הראשונה לפעילותו התמקד הבנק בהכנת המערכת הפיננסית למעבר למטבע האירו, תוך תיאום עם ממשלות, בנקים מסחריים, שוקי הון ומוסדות פיננסיים. הקמת הבנק שינתה את מבנה קבלת ההחלטות הכלכליות באירופה והעבירה מוקד כוח משמעותי מהמדינות לרמה מוסדית מרכזית.

1 בינואר 1998 - הרובל ברוסיה מוחלף במסגרת רפורמה מוניטרית רחבת היקף

ב-1 בינואר 1998 נכנסה לתוקף ברוסיה רפורמה מוניטרית שבמסגרתה הוחלף הרובל הישן ברובל חדש ביחס של 1,000 ל‑1. הרפורמה נועדה להתמודד עם תוצאות של אינפלציה חריפה ומתמשכת שאפיינה את הכלכלה הרוסית מאז פירוק ברית המועצות, וגרמה לשחיקה דרמטית בערך המטבע ולשימוש בשטרות בעלי ערכים נומינליים קיצוניים.

במסגרת המהלך בוטלו שטרות ישנים והונפקו שטרות ומטבעות חדשים בערכים נמוכים יותר, מה שאפשר פישוט משמעותי של מערכת המחירים, השכר והחשבונאות. בנק רוסיה פיקח על התהליך, קבע תקופת מעבר לציבור ולעסקים והפעיל מערך לוגיסטי רחב להחלפת מזומנים בכל רחבי המדינה. במועד ההחלפה עמד שער הרובל סביב 6 רובלים לדולר.

הרפורמה חייבה התאמות מקיפות במערכת הבנקאית: עדכון חשבונות, חוזי שכר, חובות, פיקדונות, מערכות סליקה וקופות רושמות. עסקים נדרשו לעדכן תמחור, מערכות מידע ודו"חות כספיים בפרק זמן קצר. שוקי ההון הגיבו בתנודתיות, והמערכת הבנקאית התמודדה עם עומסי פעילות חריגים. הרפורמה הייתה חלק מתהליך רחב של בניית מסגרת מוניטרית חדשה לכלכלה שעברה מתכנון מרכזי לכלכלה מבוססת שוק.

1 בינואר 1986 - השקל הישן יוצא, השקל החדש נכנס לשימוש

ב-1 בינואר 1986 נכנס השקל החדש לשימוש והחליף את השקל הישן ביחס של 1,000 ל‑1, כחלק מיישום תוכנית הייצוב הכלכלית. השקל החדש חולק ל‑100 אגורות והפך למטבע החוקי היחיד במדינת ישראל. המהלך בוצע לאחר תקופה של אינפלציה קיצונית, שבתחילת שנות ה‑80 הגיעה לשיעורים של מאות אחוזים בשנה, וגרמה לפגיעה קשה ביכולת התמחור, החיסכון וההשקעה במשק.

המעבר חייב היערכות רחבה בכל שכבות הכלכלה. בנק ישראל הדפיס שטרות ומטבעות חדשים, עדכן מערכות סליקה ותשלומים, ופיקח על תהליך ההחלפה. כל חשבונות הבנקים, ההלוואות, הפיקדונות, חוזי השכר, חוזי השכירות, מחירי מוצרים ותעריפים ציבוריים עודכנו לשקל החדש. עסקים נדרשו לשנות תמחור, מערכות מחשוב וקופות רושמות, והמערכת הממשלתית עדכנה תקציבים, מיסוי ודיווח חשבונאי.

השקל החדש שימש בסיס לניהול מדיניות ריבית אפקטיבית יותר, לירידה הדרגתית באינפלציה ולפיתוח שוק הון מקומי. הנהגת המטבע החדש אפשרה חזרה לפעילות כלכלית סדירה יותר, שיפור אמון הציבור במערכת הפיננסית והנחת תשתית למנגנוני חיסכון והשקעה ארוכי טווח.