מבחן פסיכומטרי? השיעור בדיני מסים של המוסד הציבורי
המוסד הארצי לבחינות והארכה איבד לפני כעשר שנים את ההכרה בו כמוסד ציבורי על ידי רשות המסים, ובהתאם לך קיבל דרישת תשלום מס של 4.2 מיליון שקל. הוא ערער על כך למחוזי, בטענה שפעילותו נועדה לשירות הציבור, ומנגד טענה הרשות כי ההכנסות הגבוהות שלו, שאף הושקעו
בשוק ההון, לא הושבו לשימוש הציבור, כנדרש בחוק
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה באחרונה את הערעור של המרכז הארצי לבחינות והערכה, שדרש הכרה כמוסד ציבורי לצורך קבלת פטור ממס. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט אביגדור דורות, מתמקדת בהכנסות הגבוהות של המרכז ובאופי הפעילות שלו, שאינה תואמת את ההגדרה של מוסד ציבורי הפועל למען מטרות ציבוריות בלבד.
המרכז הארצי לבחינות והערכה הוקם ב-1983 על ידי שבע אוניברסיטאות מובילות בישראל, במטרה ליצור כלי אחיד להערכת מועמדים ללימודים אקדמיים. המרכז אחראי על עריכת מבחני הפסיכומטרי ומשמש גוף בלעדי בתחומו, כשהוא משרת עשרות אלפי נבחנים בשנה.
עד 2014 זכה המרכז להטבות מס תחת ההכרה בו כמוסד ציבורי, אך באותה שנה שינתה רשות המסים את עמדתה. הרשות קבעה כי בשל הפעילות הרווחית של המרכז והסכומים הגבוהים שצבר, הוא לא עומד בקריטריונים להכרה כמוסד ציבורי. ההחלטה הובילה לדרישת תשלום מס בסכום כולל של 4.2 מיליון שקל, עבור 2016-2014.
המרכז הארצי לבחינות והערכה טען כי פעילותו נועדה לשירות הציבור, וכי מבחני הפסיכומטרי מהווים כלי קריטי בהשגת שוויון הזדמנויות למועמדים להשכלה גבוהה. "המבחן הפסיכומטרי משמש כלי אובייקטיבי להערכת יכולות המועמדים, תורם לשיפור מערכת החינוך ומשמש את האוניברסיטאות בחלוקת משאביהן", נטען בערעור.
- למה מקורות קונה מעל למחיר שוק? כי היא יכולה - עם הכסף שלנו
- מוסדות ציבור בעת בניית שכונות חדשות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, רשות המסים טענה כי מדובר בגוף שמטרותיו מסחריות בעיקרן. היא ציינה את ההכנסות הגבוהות של המרכז, שהצטברו לעודפים משמעותיים, וגם את העובדה שאלה הושקעו בשוק ההון ולא הושבו לשימוש למען הציבור. "פעילות המרכז נושאת אופי עסקי, עם מודל תמחור שמטרתו רווח ולא רק כיסוי עלויות", טענה הרשות בתשובתה לערעור.
השופט דורות בחן את טענות הצדדים והתמקד בשתי שאלות מרכזיות: האם פעילות המרכז עונה על ההגדרה של מטרה ציבורית, והאם אופי הניהול הכספי שלו תואם לזה של מוסד ציבורי שאינו למטרות רווח.
בפסק הדין שפורסם, ציין השופט כי, "הפרשנות למושג 'מוסד ציבורי' חייבת להיות מצומצמת, בהתאם לפסיקות קודמות, כדי למנוע ניצול לרעה של פטור ממס". הוא דחה את הטענה כי מבחני הפסיכומטרי מהווים מטרה ציבורית רחבה, וקבע כי, "המבחנים נועדו לשרת בעיקר את המועמדים ואת האוניברסיטאות, ולא את הציבור בכללותו".
- סייעה להתאבדות - זה העונש שהטיל עליה בית המשפט
- צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
בנוסף, השופט התייחס לרווחיות הגבוהה של המרכז ולניהול הכספי שלו. הוא ציין כי ב-2016 הגיעו העודפים של המרכז ל-8.5 מיליון שקל. "מוסד ציבורי אמור לפעול במודל של איזון תקציבי, כשכל עודפיו מוקדשים למטרות הציבוריות שלו", כתב השופט. הוא הדגיש כי השקעת העודפים בשוק ההון חורגת מאופי הפעילות המצופה ממוסד ציבורי.
בית המשפט קבע כי רשות המסים פעלה כדין כששללה את מעמד המוסד הציבורי מהמרכז. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "המרכז הארצי לבחינות והערכה לא עמד בנטל ההוכחה כי פעילותו היא למען הציבור, וכי ניהולו הפיננסי עומד בדרישות החוק". עוד ציין השופט כי, "הפטור ממס נועד לעודד פעילות ציבורית טהורה, ולא כזו שמאופיינת ברווחיות עודפת".
פסק הדין מחדד את הקריטריונים להכרה במוסד ציבורי, ומעביר מסר למוסדות נוספים שמנהלים פעילות כלכלית משמעותית. הוא מדגיש את החשיבות של השקיפות הפיננסית וההתאמה להוראות החוק, בייחוד כשמדובר בזכאות כזו או אחרת לפטורים ממס.
מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל"ו) נמסר בתגובה: "מאל"ו הוא מוסד ללא כוונת רווח, ולכן בשנים שבהן נוצר עודף כספי, הוא מופנה לפיתוח בחינות חדשות ולשדרוג מערך הבחינות לטובת הנבחנים. בזכות רווחים אלה הוקמו בשנים האחרונות מרכזי בחינה ממוחשבים לשירות הנבחנים בכל ברחבי הארץ, קודמה הרפורמה בבחינה הפסיכומטרית והדיגיטציה בבחינות. אנו לומדים את פסק הדין, ונשקול את צעדינו".
רשם העמותות והחברות לתועלת הציבור (חל"צ) ברשות התאגידים מחק ביולי 2023 יותר מ-6,000 עמותות שלא דיווחו על פעילותן. העמותות נמחקו מפנקס העמותות ולא יכלו להמשיך ולהתקיים. ברשם העמותות הודיעו כי ממרץ 2023 נשלחו מכתבי התראה בדבר הכוונה לבצע מחיקה מהפנקס לכ-7,000 עמותות. במסגרת פעימה זו של פרויקט מחיקת עמותות לא מדווחות, הליך המחיקה ננקט נגד עמותות שנוסדו עד 2017 ולא הגישו דו"חות כספיים כנדרש. כתוצאה ממשלוח מכתבים ראשוניים במסגרת הפרויקט, כ-500 עמותות הגישו דיווחים שנתיים, ובכך נמנע המשך נקיטה בהליך מחיקה כלפיהן. העמותות בישראל נהנות מהטבות מס, והן נדרשות להגיש כל שנה דיווח על פעילותן בשנה שחלפה ועל התנהלותן הכספית. דיווחים אלה מאפשרים ליחידת רשם העמותות והחל"צ לפקח על פעילות העמותה ולבחון את עמידתן בהוראות החוק והנחיות הרשם, לוודא כי העמותה מקדמת את מטרותיה וכי לא מבוצעת חלוקת רווחים אסורה.
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
