מבחן בחינה
צילום: Image by F1 Digitals from Pixabay

מבחן פסיכומטרי? השיעור בדיני מסים של המוסד הציבורי

המוסד הארצי לבחינות והארכה איבד לפני כעשר שנים את ההכרה בו כמוסד ציבורי על ידי רשות המסים, ובהתאם לך קיבל דרישת תשלום מס של 4.2 מיליון שקל. הוא ערער על כך למחוזי, בטענה שפעילותו נועדה לשירות הציבור, ומנגד טענה הרשות כי ההכנסות הגבוהות שלו, שאף הושקעו



בשוק ההון, לא הושבו לשימוש הציבור, כנדרש בחוק

עוזי גרסטמן |


בית המשפט המחוזי בירושלים דחה באחרונה את הערעור של המרכז הארצי לבחינות והערכה, שדרש הכרה כמוסד ציבורי לצורך קבלת פטור ממס. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט אביגדור דורות, מתמקדת בהכנסות הגבוהות של המרכז ובאופי הפעילות שלו, שאינה תואמת את ההגדרה של מוסד ציבורי הפועל למען מטרות ציבוריות בלבד.




המרכז הארצי לבחינות והערכה הוקם ב-1983 על ידי שבע אוניברסיטאות מובילות בישראל, במטרה ליצור כלי אחיד להערכת מועמדים ללימודים אקדמיים. המרכז אחראי על עריכת מבחני הפסיכומטרי ומשמש גוף בלעדי בתחומו, כשהוא משרת עשרות אלפי נבחנים בשנה.


עד 2014 זכה המרכז להטבות מס תחת ההכרה בו כמוסד ציבורי, אך באותה שנה שינתה רשות המסים את עמדתה. הרשות קבעה כי בשל הפעילות הרווחית של המרכז והסכומים הגבוהים שצבר, הוא לא עומד בקריטריונים להכרה כמוסד ציבורי. ההחלטה הובילה לדרישת תשלום מס בסכום כולל של 4.2 מיליון שקל, עבור 2016-2014.




המרכז הארצי לבחינות והערכה טען כי פעילותו נועדה לשירות הציבור, וכי מבחני הפסיכומטרי מהווים כלי קריטי בהשגת שוויון הזדמנויות למועמדים להשכלה גבוהה. "המבחן הפסיכומטרי משמש כלי אובייקטיבי להערכת יכולות המועמדים, תורם לשיפור מערכת החינוך ומשמש את האוניברסיטאות בחלוקת משאביהן", נטען בערעור.


מנגד, רשות המסים טענה כי מדובר בגוף שמטרותיו מסחריות בעיקרן. היא ציינה את ההכנסות הגבוהות של המרכז, שהצטברו לעודפים משמעותיים, וגם את העובדה שאלה הושקעו בשוק ההון ולא הושבו לשימוש למען הציבור. "פעילות המרכז נושאת אופי עסקי, עם מודל תמחור שמטרתו רווח ולא רק כיסוי עלויות", טענה הרשות בתשובתה לערעור.




השופט דורות בחן את טענות הצדדים והתמקד בשתי שאלות מרכזיות: האם פעילות המרכז עונה על ההגדרה של מטרה ציבורית, והאם אופי הניהול הכספי שלו תואם לזה של מוסד ציבורי שאינו למטרות רווח.


בפסק הדין שפורסם, ציין השופט כי, "הפרשנות למושג 'מוסד ציבורי' חייבת להיות מצומצמת, בהתאם לפסיקות קודמות, כדי למנוע ניצול לרעה של פטור ממס". הוא דחה את הטענה כי מבחני הפסיכומטרי מהווים מטרה ציבורית רחבה, וקבע כי, "המבחנים נועדו לשרת בעיקר את המועמדים ואת האוניברסיטאות, ולא את הציבור בכללותו".

קיראו עוד ב"משפט"


בנוסף, השופט התייחס לרווחיות הגבוהה של המרכז ולניהול הכספי שלו. הוא ציין כי ב-2016 הגיעו העודפים של המרכז ל-8.5 מיליון שקל. "מוסד ציבורי אמור לפעול במודל של איזון תקציבי, כשכל עודפיו מוקדשים למטרות הציבוריות שלו", כתב השופט. הוא הדגיש כי השקעת העודפים בשוק ההון חורגת מאופי הפעילות המצופה ממוסד ציבורי.




בית המשפט קבע כי רשות המסים פעלה כדין כששללה את מעמד המוסד הציבורי מהמרכז. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "המרכז הארצי לבחינות והערכה לא עמד בנטל ההוכחה כי פעילותו היא למען הציבור, וכי ניהולו הפיננסי עומד בדרישות החוק". עוד ציין השופט כי, "הפטור ממס נועד לעודד פעילות ציבורית טהורה, ולא כזו שמאופיינת ברווחיות עודפת".




פסק הדין מחדד את הקריטריונים להכרה במוסד ציבורי, ומעביר מסר למוסדות נוספים שמנהלים פעילות כלכלית משמעותית. הוא מדגיש את החשיבות של השקיפות הפיננסית וההתאמה להוראות החוק, בייחוד כשמדובר בזכאות כזו או אחרת לפטורים ממס.


מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל"ו) נמסר בתגובה: "מאל"ו הוא מוסד ללא כוונת רווח, ולכן בשנים שבהן נוצר עודף כספי, הוא מופנה לפיתוח בחינות חדשות ולשדרוג מערך הבחינות לטובת הנבחנים. בזכות רווחים אלה הוקמו בשנים האחרונות מרכזי בחינה ממוחשבים לשירות הנבחנים בכל ברחבי הארץ, קודמה הרפורמה בבחינה הפסיכומטרית והדיגיטציה בבחינות. אנו לומדים את פסק הדין, ונשקול את צעדינו".


רשם העמותות והחברות לתועלת הציבור (חל"צ) ברשות התאגידים מחק ביולי 2023 יותר מ-6,000 עמותות שלא דיווחו על פעילותן. העמותות נמחקו מפנקס העמותות ולא יכלו להמשיך ולהתקיים. ברשם העמותות הודיעו כי ממרץ 2023 נשלחו מכתבי התראה בדבר הכוונה לבצע מחיקה מהפנקס לכ-7,000 עמותות. במסגרת פעימה זו של פרויקט מחיקת עמותות לא מדווחות, הליך המחיקה ננקט נגד עמותות שנוסדו עד 2017 ולא הגישו דו"חות כספיים כנדרש. כתוצאה ממשלוח מכתבים ראשוניים במסגרת הפרויקט, כ-500 עמותות הגישו דיווחים שנתיים, ובכך נמנע המשך נקיטה בהליך מחיקה כלפיהן. העמותות בישראל נהנות מהטבות מס, והן נדרשות להגיש כל שנה דיווח על פעילותן בשנה שחלפה ועל התנהלותן הכספית. דיווחים אלה מאפשרים ליחידת רשם העמותות והחל"צ לפקח על פעילות העמותה ולבחון את עמידתן בהוראות החוק והנחיות הרשם, לוודא כי העמותה מקדמת את מטרותיה וכי לא מבוצעת חלוקת רווחים אסורה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?

עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.

בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.

אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.

הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים

מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

תיווך נדלן
צילום: pexels

לא כל מי שמראה דירה זכאי לעמלת תיווך, מה זה הגורם היעיל?

בית משפט השלום בבת־ים קבע כי הצגת נכס בלבד אינה הופכת מתווך לגורם היעיל. כשהמחיר לא הותאם לדרישות שהועלו, לא נוהל משא ומתן, והרוכשת נאלצה לפנות למתווכים אחרים - חברת התיווך נותרה בלי עמלה, אף שהיתה הראשונה שהציגה את הדירה. הפער בין המחיר שבו הציגה התובעת את הדירה לזה שבו נסגרה העסקה הגיע לכ-180 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

הסיור בדירה שברחוב ארבע ארצות בחולון נמשך דקות ספורות בלבד. הנתבעת הגיעה אליו מלווה בחמה, הקשיבה להסברים, הסתכלה סביב, וכבר בירידה במדרגות היא הבינה שמשהו כאן לא מסתדר. המחיר שנאמר לה, 1.83 מיליון שקל, לא התאים לתקציב, לא למצב הדירה, ולא למה שהיא חיפשה באותו שלב. היא חתמה על טופס תיווך, צילמה כמה תמונות, והמשיכה הלאה. כמה חודשים לאחר מכן, אותה דירה בדיוק נרכשה על ידה ובידי בן זוגה, במחיר שנמוך בכ-200 אלף שקל. אלא שאת הדרך לעסקה הסופית לא סללה חברת התיווך שהציגה את הדירה לראשונה, אלא מתווכים אחרים, שנכנסו לתמונה בשלב מאוחר יותר, ניהלו משא ומתן ממושך, והצליחו להוריד את המחיר.

פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בבת־ים בסוף דצמבר 2025, על ידי הרשם ניקולאי יעקובלב, קובע באופן חד וברור: לא די בהצגת דירה כדי להיחשב לגורם היעיל בעסקת מכר, ולא בכל מקרה שבו לקוח רוכש נכס שהוצג לו בעבר, זכאי המתווך הראשון לעמלה. במקרה הזה, קבע בית המשפט, חברת התיווך לא היתה הגורם שהביא בפועל להתקשרות בין הצדדים, ולכן היא לא זכאית לדמי תיווך.

התובעת, ארמון שיווק ויזמות נדל"ן, טענה כי הנתבעת פנתה אליה בעקבות פרסום באינטרנט, וב-22 באוקטובר 2023 הוצג לה הנכס. באותו מעמד נחתם הסכם תיווך, שלפיו במקרה של רכישת הדירה תשלם הנתבעת דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ. לטענת החברה, כבר במהלך הביקור הביעה הנתבעת עניין בדירה, שאלה על המחיר ועל זהות המוכר, ואף ציינה כי תרצה להגיע לביקור נוסף עם בן זוגה. נציג התובעת הסביר כי קיימת גמישות במחיר, והציע לקבוע פגישה מסודרת לצורך משא ומתן.

מבחינת התובעת היא היתה הגורם היעיל

אלא שמכאן ואילך, כך לפי גרסת התובעת, הדברים החלו להיתקע. הנתבעת, נטען, הפסיקה להשיב לפניות, לא חזרה לשיחות טלפון, ולא הגיעה לפגישות שתואמו. רק כחודש וחצי לאחר מכן, בדצמבר, היא פנתה בשאלה האם הדירה עדיין משווקת והאם חלה ירידת מחיר. גם אז, טענה התובעת, נעשו ניסיונות להזמין את הנתבעת לפגישה, אך ללא הועיל. בסופו של דבר, כך נודע לה, הדירה נמכרה לנתבעת ולבן זוגה במחיר של 1.65 מיליון שקל. מבחינת התובעת, לא היה ספק: היא זו שהכירה לנתבעת את הדירה, היא זו שפתחה את הדלת לעסקה, ולכן היתה הגורם היעיל - גם אם ההשלמה נעשתה באמצעות אחרים.

הנתבעת הציגה תמונה שונה לחלוטין. לדבריה, כבר מהביקור הראשון היה ברור שהמחיר אינו ריאלי מבחינתה. הדירה נזקקה לשיפוץ נרחב, בן זוגה היה במילואים, והמסר שהיא קיבלה מהמתווך היה חד־משמעי: זה המחיר, ואין על מה לדבר. גם בהודעות שנשלחו בהמשך לא הוצג מחיר נמוך יותר, ואף צוין כי הצעה של 1.71 מיליון שקל נדחתה על ידי המוכר. בנסיבות האלה, טענה הנתבעת, לא היה טעם להמשיך באמצעות התובעת.