מבחן פסיכומטרי? השיעור בדיני מסים של המוסד הציבורי
המוסד הארצי לבחינות והארכה איבד לפני כעשר שנים את ההכרה בו כמוסד ציבורי על ידי רשות המסים, ובהתאם לך קיבל דרישת תשלום מס של 4.2 מיליון שקל. הוא ערער על כך למחוזי, בטענה שפעילותו נועדה לשירות הציבור, ומנגד טענה הרשות כי ההכנסות הגבוהות שלו, שאף הושקעו
בשוק ההון, לא הושבו לשימוש הציבור, כנדרש בחוק
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה באחרונה את הערעור של המרכז הארצי לבחינות והערכה, שדרש הכרה כמוסד ציבורי לצורך קבלת פטור ממס. ההחלטה, שניתנה על ידי השופט אביגדור דורות, מתמקדת בהכנסות הגבוהות של המרכז ובאופי הפעילות שלו, שאינה תואמת את ההגדרה של מוסד ציבורי הפועל למען מטרות ציבוריות בלבד.
המרכז הארצי לבחינות והערכה הוקם ב-1983 על ידי שבע אוניברסיטאות מובילות בישראל, במטרה ליצור כלי אחיד להערכת מועמדים ללימודים אקדמיים. המרכז אחראי על עריכת מבחני הפסיכומטרי ומשמש גוף בלעדי בתחומו, כשהוא משרת עשרות אלפי נבחנים בשנה.
עד 2014 זכה המרכז להטבות מס תחת ההכרה בו כמוסד ציבורי, אך באותה שנה שינתה רשות המסים את עמדתה. הרשות קבעה כי בשל הפעילות הרווחית של המרכז והסכומים הגבוהים שצבר, הוא לא עומד בקריטריונים להכרה כמוסד ציבורי. ההחלטה הובילה לדרישת תשלום מס בסכום כולל של 4.2 מיליון שקל, עבור 2016-2014.
המרכז הארצי לבחינות והערכה טען כי פעילותו נועדה לשירות הציבור, וכי מבחני הפסיכומטרי מהווים כלי קריטי בהשגת שוויון הזדמנויות למועמדים להשכלה גבוהה. "המבחן הפסיכומטרי משמש כלי אובייקטיבי להערכת יכולות המועמדים, תורם לשיפור מערכת החינוך ומשמש את האוניברסיטאות בחלוקת משאביהן", נטען בערעור.
- למה מקורות קונה מעל למחיר שוק? כי היא יכולה - עם הכסף שלנו
- מוסדות ציבור בעת בניית שכונות חדשות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, רשות המסים טענה כי מדובר בגוף שמטרותיו מסחריות בעיקרן. היא ציינה את ההכנסות הגבוהות של המרכז, שהצטברו לעודפים משמעותיים, וגם את העובדה שאלה הושקעו בשוק ההון ולא הושבו לשימוש למען הציבור. "פעילות המרכז נושאת אופי עסקי, עם מודל תמחור שמטרתו רווח ולא רק כיסוי עלויות", טענה הרשות בתשובתה לערעור.
השופט דורות בחן את טענות הצדדים והתמקד בשתי שאלות מרכזיות: האם פעילות המרכז עונה על ההגדרה של מטרה ציבורית, והאם אופי הניהול הכספי שלו תואם לזה של מוסד ציבורי שאינו למטרות רווח.
בפסק הדין שפורסם, ציין השופט כי, "הפרשנות למושג 'מוסד ציבורי' חייבת להיות מצומצמת, בהתאם לפסיקות קודמות, כדי למנוע ניצול לרעה של פטור ממס". הוא דחה את הטענה כי מבחני הפסיכומטרי מהווים מטרה ציבורית רחבה, וקבע כי, "המבחנים נועדו לשרת בעיקר את המועמדים ואת האוניברסיטאות, ולא את הציבור בכללותו".
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- הופחתו ריביות ונסגרו תיקים ב-1.45 מיליון ש' לחייב
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בנוסף, השופט התייחס לרווחיות הגבוהה של המרכז ולניהול הכספי שלו. הוא ציין כי ב-2016 הגיעו העודפים של המרכז ל-8.5 מיליון שקל. "מוסד ציבורי אמור לפעול במודל של איזון תקציבי, כשכל עודפיו מוקדשים למטרות הציבוריות שלו", כתב השופט. הוא הדגיש כי השקעת העודפים בשוק ההון חורגת מאופי הפעילות המצופה ממוסד ציבורי.
בית המשפט קבע כי רשות המסים פעלה כדין כששללה את מעמד המוסד הציבורי מהמרכז. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "המרכז הארצי לבחינות והערכה לא עמד בנטל ההוכחה כי פעילותו היא למען הציבור, וכי ניהולו הפיננסי עומד בדרישות החוק". עוד ציין השופט כי, "הפטור ממס נועד לעודד פעילות ציבורית טהורה, ולא כזו שמאופיינת ברווחיות עודפת".
פסק הדין מחדד את הקריטריונים להכרה במוסד ציבורי, ומעביר מסר למוסדות נוספים שמנהלים פעילות כלכלית משמעותית. הוא מדגיש את החשיבות של השקיפות הפיננסית וההתאמה להוראות החוק, בייחוד כשמדובר בזכאות כזו או אחרת לפטורים ממס.
מהמרכז הארצי לבחינות ולהערכה (מאל"ו) נמסר בתגובה: "מאל"ו הוא מוסד ללא כוונת רווח, ולכן בשנים שבהן נוצר עודף כספי, הוא מופנה לפיתוח בחינות חדשות ולשדרוג מערך הבחינות לטובת הנבחנים. בזכות רווחים אלה הוקמו בשנים האחרונות מרכזי בחינה ממוחשבים לשירות הנבחנים בכל ברחבי הארץ, קודמה הרפורמה בבחינה הפסיכומטרית והדיגיטציה בבחינות. אנו לומדים את פסק הדין, ונשקול את צעדינו".
רשם העמותות והחברות לתועלת הציבור (חל"צ) ברשות התאגידים מחק ביולי 2023 יותר מ-6,000 עמותות שלא דיווחו על פעילותן. העמותות נמחקו מפנקס העמותות ולא יכלו להמשיך ולהתקיים. ברשם העמותות הודיעו כי ממרץ 2023 נשלחו מכתבי התראה בדבר הכוונה לבצע מחיקה מהפנקס לכ-7,000 עמותות. במסגרת פעימה זו של פרויקט מחיקת עמותות לא מדווחות, הליך המחיקה ננקט נגד עמותות שנוסדו עד 2017 ולא הגישו דו"חות כספיים כנדרש. כתוצאה ממשלוח מכתבים ראשוניים במסגרת הפרויקט, כ-500 עמותות הגישו דיווחים שנתיים, ובכך נמנע המשך נקיטה בהליך מחיקה כלפיהן. העמותות בישראל נהנות מהטבות מס, והן נדרשות להגיש כל שנה דיווח על פעילותן בשנה שחלפה ועל התנהלותן הכספית. דיווחים אלה מאפשרים ליחידת רשם העמותות והחל"צ לפקח על פעילות העמותה ולבחון את עמידתן בהוראות החוק והנחיות הרשם, לוודא כי העמותה מקדמת את מטרותיה וכי לא מבוצעת חלוקת רווחים אסורה.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
