זה שנים שכלכלות העולם המערבי בחלקן הארי מתודלקות הרחבות כמותיות בשלל וריאציות. הבטחות הקברניטים כי כך נתקן את הכלכלה, שאין דרך אחרת לעודד צמיחה וזהו שביל האבנים הזהובות לעיר הברקת (ירוק בעיניים). וכעת יפן, המדינה שלקחה על עצמה לבצע את ההרחבה הכמותית האגרסיבית ביותר, מציגה רבעון שני עם התכווצות דרמטית בתמ"ג ותחזיות לא מרשימות קדימה.

ניתן באופן זהיר להסיק מכך שהמודל אינו אפקטיבי לטווח ארוך, שכן מדובר בהתערבות בפעילות הטבעית של הכלכלה. יש שיגידו שהעם היפני בעל מנטליות שונה, מחשבה אחרת, פעילות אלטרנטיבית. אם כך אני שואל, מדוע לא יושם מודל נבדל? ומדוע אירופה זולגת לאותו הכיוון, למרות ההבדלים הניכרים בין המעצמות?

יתרה מכך, ארה"ב עצמה נעה בתנודתיות מרתיעה בין נתונים שליליים במיוחד לנתונים הנחשבים לחיוביים במיוחד, וזאת עוד תחת חסות מלאה של הרחבה ופמפום כסף היסטרי וכמעט היסטורי. הרושם המתקבל, שהשווקים מונעים מעלה על בסיס תקוות שכל נתון שאינו טוב מספיק יקבל מענה באמצעות עוד מנה של כוסות רוח, ועל העיוות שנוצר ולא הותיר אפיקים הנסחרים במחיר הוגן וכעת "אין לכסף לאן ללכת".

אסור להפנות גב למתרחש במזרח הרחוק ובאירופה ולומר, אנחנו שונים, אצלנו זה לא עובד כך. כלכלות העידן הנוכחי מונעות צריכה, ובין אם מדובר בצרכן יפני, אירופי או אמריקני, כולם קונים ככל יכולתם ולעיתים אף מעבר. בנוסף, העולם מלא בחברות גלובליות שמבצעות עסקאות בכל קצוות תבל - אין תירוצים. יש משהו יסודי שאינו עובד כשורה.

• "השוק ימשיך שלא להגיב לסימני האינפלציה עד שהפד' יפסיק לבטלם"
• האם הפד ירסן את עליית תשואות האג"ח דווקא בכלי שאמור לזרז את האינפלציה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בדיחת קרש על מדע הכלכלה מספרת על כלכלן בכיר שעובר ברחוב בדרך לביתו ומגלה שטר של 100 דולרים על הריצפה. לאחר התלבטות קשה, הוא מחליט להמשיך לביתו מבלי לגעת בשטר, תוך כדי שהוא אומר לעצמו: "כל בני האדם מונעים על ידי הרצון להרוויח, אדם שרואה כסף על הרצפה בוודאי שינצל את ההזדמנות ויגרוף רווח לכיסו. הרחוב הוא רחוב סואן במיוחד וההסתברות שפלוני יראה את השטר היא 99.9%. לכן, כנראה שאני הוזה והשטר לא באמת שם". בכל צחוק יש טיפת אמת, ומשהו במנגנון צריך להשתנות.