הנתונים החלשים ביפן מעלים שאלות נוקבות: על כדאיות ההרחבה הכמותית
זה שנים שכלכלות העולם המערבי בחלקן הארי מתודלקות הרחבות כמותיות בשלל וריאציות. הבטחות הקברניטים כי כך נתקן את הכלכלה, שאין דרך אחרת לעודד צמיחה וזהו שביל האבנים הזהובות לעיר הברקת (ירוק בעיניים). וכעת יפן, המדינה שלקחה על עצמה לבצע את ההרחבה הכמותית האגרסיבית ביותר, מציגה רבעון שני עם התכווצות דרמטית בתמ"ג ותחזיות לא מרשימות קדימה.
ניתן באופן זהיר להסיק מכך שהמודל אינו אפקטיבי לטווח ארוך, שכן מדובר בהתערבות בפעילות הטבעית של הכלכלה. יש שיגידו שהעם היפני בעל מנטליות שונה, מחשבה אחרת, פעילות אלטרנטיבית. אם כך אני שואל, מדוע לא יושם מודל נבדל? ומדוע אירופה זולגת לאותו הכיוון, למרות ההבדלים הניכרים בין המעצמות?
יתרה מכך, ארה"ב עצמה נעה בתנודתיות מרתיעה בין נתונים שליליים במיוחד לנתונים הנחשבים לחיוביים במיוחד, וזאת עוד תחת חסות מלאה של הרחבה ופמפום כסף היסטרי וכמעט היסטורי. הרושם המתקבל, שהשווקים מונעים מעלה על בסיס תקוות שכל נתון שאינו טוב מספיק יקבל מענה באמצעות עוד מנה של כוסות רוח, ועל העיוות שנוצר ולא הותיר אפיקים הנסחרים במחיר הוגן וכעת "אין לכסף לאן ללכת".
אסור להפנות גב למתרחש במזרח הרחוק ובאירופה ולומר, אנחנו שונים, אצלנו זה לא עובד כך. כלכלות העידן הנוכחי מונעות צריכה, ובין אם מדובר בצרכן יפני, אירופי או אמריקני, כולם קונים ככל יכולתם ולעיתים אף מעבר. בנוסף, העולם מלא בחברות גלובליות שמבצעות עסקאות בכל קצוות תבל - אין תירוצים. יש משהו יסודי שאינו עובד כשורה.
- "השוק ימשיך שלא להגיב לסימני האינפלציה עד שהפד' יפסיק לבטלם"
- האם הפד ירסן את עליית תשואות האג"ח דווקא בכלי שאמור לזרז את האינפלציה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיחת קרש על מדע הכלכלה מספרת על כלכלן בכיר שעובר ברחוב בדרך לביתו ומגלה שטר של 100 דולרים על הריצפה. לאחר התלבטות קשה, הוא מחליט להמשיך לביתו מבלי לגעת בשטר, תוך כדי שהוא אומר לעצמו: "כל בני האדם מונעים על ידי הרצון להרוויח, אדם שרואה כסף על הרצפה בוודאי שינצל את ההזדמנות ויגרוף רווח לכיסו. הרחוב הוא רחוב סואן במיוחד וההסתברות שפלוני יראה את השטר היא 99.9%. לכן, כנראה שאני הוזה והשטר לא באמת שם". בכל צחוק יש טיפת אמת, ומשהו במנגנון צריך להשתנות.
- 1.Jeff 18/08/2014 08:06הגב לתגובה זוהייתי אומר מעט מהפכני. מחכה לראות עוד בהמשך כשנדע אם צדקת או לא

הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ לישראל
מטוס ה-Air Force One הוא אחד הסמלים המובהקים של ההנהגה, הביטחון ומדיניות החוץ של ארה"ב. מתי עלה לראשונה הרעיון של מטוס אישי לנשיא, איך התפתח ומה קורה היום בתוככי כלי התעופה הכי מפורסם בעולם
מטוס ה-Air Force One הוא לא רק כלי תחבורה אווירי. הוא סמל יוקרתי ועוצמתי של נשיא ארצות הברית, מעין ארמון מעופף שמסמל את מעמדו המיוחד של הנשיא. מטוס זה מסמל את עוצמת ארה״ב ועבורנו, בנחיתתו בישראל, את הרגעים הבלתי נשכחים של שחרור החטופים כשהלב של כולנו החסיר פעימה. המטוס טס בגובה נמוך מול חופי ישראל וביצע מחווה מעל כיכר החטופים בתל אביב לפני נחיתתו בנתב״ג.
אז מה הסיפור של כלי התעופה שהוא הרבה יותר ממטוס?
מטוס אייר פורס 1 הוא אחד הסמלים המובהקים ביותר של נשיאות ארצות הברית ושל העוצמה האמריקאית בעולם. מעבר לנצנוצי הצבעים והסמל הלאומי, ההיסטוריה של המטוסים הנשיאותיים עד ליצירת המטוס המיוחד במינו שאנו מכירים היום, הייתה מורכבת ומרתקת וכללה טכנולוגיות ואמצעים ביטחוניים מתקדמים, שינויים וחידושים שהוטמעו בו והפכו את אייר פורס 1 לבית הלבן המעופף.
הנשיא טראמפ נוהג לנהל שיחות עם כתבים ועם צוותי הסיקור היושבים באייר פורס 1, לעיתים תוך כדי טיסה, מה שיוצר אווירה ייחודית של נגישות וקרבה אל הצוות התקשורתי למרות הגבלות האבטחה.
זוג מטוסי בואינג שמפיקים את כל צורכי הנשיא
בכל פעם שנשיא ארצות הברית עולה לטיסה על מטוס של חיל האוויר האמריקאי, המטוס מקבל את הכינוי Air Force One, שהוא אות הקריאה הרשמי במהלך טיסתו. השם "אייר פורס 1" הוא למעשה אות הקריאה הרשמי לכל מטוס שמטיס את נשיא ארצות הברית. משמעות הדבר היא שכל מטוס של חיל האוויר האמריקאי שבו טס הנשיא באותו רגע, מקבל את הכינוי הזה.
רוב הזמן, הכינוי מתייחס לזוג מטוסי בואינג מדגם VC-25A (גירסה מיוחדת ומתוחזקת של בואינג 747-200B), שמשרתים את הנשיא ומפיקים את כל צרכיו, מהבטיחות והתקשורת ועד הנוחות והייעוץ המדיני.