היום, כאשר אינטל מצויה בשפל תדמיתי ופיננסי, נודע כי חברת אנבידיה תשקיע 5 מיליארד דולר באינטל ותשתף עמה פעולה בפיתוח שבבים חדשים לשוק השרתים, מרכזי הנתונים והמחשבים האישיים. העסקה כוללת רכישת מניות של אינטל במחיר של 23.28 דולר למניה, הנחה של 6.5% ממחיר הסגירה הקודם (הנחה של כ-30% ביחס למחיר החדש - אינטל מזנקת מעל 30%). זה הופך את אנבידיה לאחת מבעלי המניות הגדולים ביותר של אינטל, עם נתח של כ-4% מהחברה. להרחבה: אנבידיה משקיעה 5 מיליארד דולר באינטל - מיריבות לשותפות אסטרטגית

עבור אנבידיה, מדובר במהלך שמעניק דריסת רגל משמעותית ביכולות הייצור של אינטל, לרבות בחטיבת ה-Foundry שסובלת מקשיים כרוניים. עבור אינטל, זו הזדמנות לקאמבק שכה נדרש. השותפות תאפשר פיתוח שבבים משולבים המשלבים את יכולות ה-AI של אנבידיה עם ארכיטקטורת ה-x86 המסורתית של אינטל. העסקה הזו מגיעה אחרי שלפני כחודש הממשל האמריקאי השקיע כ-9 מיליארד דולר בחברה. 

מאחורי העסקה הזו מסתתר סיפור עמוק על אחת מחברות הטכנולוגיה החשובות בעולם, שעברה כברת דרך משמעותית מאז נוסדה. סיפור זה כולל ניצחונות טכנולוגיים היסטוריים, החמצות אסטרטגיות כואבות והתמודדות עם תחרות גלובלית עזה, בעיקר מצד יצרניות כמו TSMC, סמסונג ו-AMD. העסקה עם אנבידיה, עשויה להיות נקודת מפנה לאינטל. היא קיבלה הבעת אמון מהמובילה העולמית. עכשיו, נשאר "רק" להצדיק זאת. 

1968: ההתחלה - מהפכה בזיכרון ובמיקרו-מעבדים

אינטל נוסדה ב-18 ביולי 1968 בקליפורניה על ידי רוברט נויס וגורדון מור, שני מדענים פורצי דרך שעזבו את חברת Fairchild Semiconductor, לצד המשקיע ארתור רוק. השם "Intel" הוא קיצור של "Integrated Electronics", ומשקף את החזון שלהם לייצר שבבים משולבים שיהפכו את הטכנולוגיה לזולה ונגישה יותר. בתחילת הדרך, התמקדה החברה בפיתוח זיכרונות מסוג SRAM ו-DRAM, שהיו חידוש טכנולוגי משמעותי בתעשייה. עיקר ההכנסות הגיעו ממכירת זיכרונות אלה, ששימשו במחשבים מוקדמים ובציוד תעשייתי.

• הנאסד״ק ירד ב-0.3%; אנבידיה איבדה 3%, אלביט נפלה ב-6%
• מנכ"ל אנבידיה: "מאוכזב" אחרי דיווח על איסור בסין - ענן כבד מעל עסקי ה-AI במדינה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כבר בראשית שנות ה-70 החלה פריצת הדרך המשמעותית הראשונה: המעבד הראשון בעולם, ה-Intel 4004, הושק בשנת 1971. המעבד, אשר פותח לבקשת יצרנית מחשבונים יפנית בשם Busicom, הכיל 2,300 טרנזיסטורים והיה בעל 4 ביט בלבד. הוא סימן את המעבר ההיסטורי מהעולם האנלוגי לדיגיטלי. הוא אפשר למחשבים לבצע חישובים מורכבים יותר במקום קטן וזול, והפך את אינטל לחלוצה בתחום המיקרו-מעבדים.

ההצלחה הזו לא הייתה מקרית. מור, שפרסם את "חוק מור" ב-1965, הטוען כי מספר הטרנזיסטורים בשבב יכפיל את עצמו כל שנתיים, סיפק את הבסיס התיאורטי לצמיחה זו. באמצע שנות ה-70 כבר יצרה אינטל את סדרות 8008 ו-8080, ששימשו מחשבים מוקדמים כמו Altair 8800, המחשב האישי הראשון, ודחפו את החברה קדימה. עד סוף העשור, אינטל הגיעה להכנסות של כ-200 מיליון דולר בשנה, והפכה לשחקנית מרכזית בתעשיית הסמיקונדקטורים.

התקופה הזו הייתה רצופה אתגרים, כולל תחרות ראשונית מצד חברות כמו Texas Instruments. אך אינטל הצליחה להתמיין בזכות חדשנות. לדוגמה, ה-8080 שולב במחשבים כמו IMSAI 8080, שתרמו להתפרצות תרבות ההאקינג בשנות ה-70. בנוסף, החברה התחילה לבנות תשתיות ייצור מתקדמות, כולל המפעל הראשון בסנטה קלרה, קליפורניה, שסימל את המעבר מייצור קטן-קנה מידה לייצור המוני.

• אובר נכנסת לעולם משלוחי הרחפנים בשיתוף חברה ישראלית
• עסקת אנבידיה-אינטל מרימה את וול סטריט - הנאסד"ק עולה 1%
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• המניה הישראלית שזינקה אתמול פי 5 וצפויה להמשיך לעלות גם היום

שנות ה-80: אנדי גרוב, אסטרטגיה חדשה ודומיננטיות בשוק ה-PC

המנכ"ל השלישי של אינטל, אנדרו (אנדי) גרוב, מונה לתפקיד בסוף שנות ה-70 והוביל את החברה לשינוי אסטרטגי מהותי. גרוב, שהגיע להונגריה כילד פליט והפך למנהל קשוח וחדשני, זיהה את הסכנה בשוק הזיכרונות: ירידת מחירים דרמטית ותחרות עזה מצד יצרניות יפניות כמו NEC ו-Toshiba. בתגובה, החליטה אינטל להתרכז בשוק המעבדים, מהלך שהציל את החברה מפשיטת רגל פוטנציאלית.

תחת ניהולו של גרוב, אינטל הפכה לספקית הבלעדית של מעבדים עבור מחשבי IBM PC. שיתוף פעולה זה הושק ב-1981 וסלל את הדרך לעשור של צמיחה אקספוננציאלית. סדרות 286 (1982), 386 (1985) ו-486 (1989) הפכו לשמות נרדפים למהירות ועוצמה טכנולוגית, עם שיפורים כמו תמיכה במולטי-טאסקינג והגדלת קצב השעון.

גרוב, שנודע בגישתו הקשוחה אך היעילה, כפי שתואר בספרו "רק הפרנואידים שורדים", הנהיג תרבות של מצוינות והקפדה טכנית. זה כלל "שישייה", פגישות שבועיות שבהן עובדים דנים באתגרים. ההכנסות בשנים אלה זינקו: מ-1.9 מיליארד דולר ב-1980 ל-4 מיליארד ב-1985. החברה הפכה לאחת השחקניות הדומיננטיות ביותר בתעשייה, עם נתח שוק של כ-70% בשוק המעבדים.

העשור הזה לא היה ללא מכשולים. בשנת 1984, אינטל נקלעה למשבר כשהמעבד 286 נכשל בבדיקות של IBM, אך גרוב תיקן זאת במהירות על ידי שיפורים מהירים. בנוסף, החברה התחילה להתרחב גלובלית, עם פתיחת מפעלים באירלנד ובישראל (כמו בית שמש, שהפך למרכז ייצור מרכזי). השותפות עם IBM לא רק הגדילה מכירות אלא גם יצרה אקוסיסטם של תוכנה, כמו MS-DOS של מיקרוסופט, שהפכה את אינטל ללב של המהפכה האישית במחשבים.

שנות ה-90: קמפיין "Intel Inside" וההתרחבות הגלובלית

בשנות ה-90, תחת ניהולו של קרייג בארט, שמונה למנכ"ל ב-1998 אך שימש כסגן קודם לכן, אינטל השיקה את סדרת Pentium (1993). אלה היו מעבדים רבי עוצמה למחשבים אישיים עם 3.1 מיליון טרנזיסטורים ותמיכה בסופר-סקלר. השקת המעבד לוותה בקמפיין השיווקי "Intel Inside", שיצר זיהוי כמעט מיידי של אינטל כמותג צרכני. קמפיין זה עלה 500 מיליון דולר והפך את הלוגו לצליל מוכר בכל בית. המעבדים שולבו במחשבי חברות כמו דל, HP וקומפאק. אינטל ביססה את מעמדה כשליטה הבלתי מעורערת בשוק ה-PC, עם נתח של 85%.

במקביל, אינטל החלה להקים מפעלי ייצור (fabs) ברחבי העולם - בארה"ב (אורגון, אריזונה), באירלנד, בישראל ובמקומות נוספים כמו קוסטה ריקה. המפעלים האלו, ששילבו טכנולוגיות ייצור מתקדמות כמו 0.8 מיקרון, הפכו אותה לא רק לחברת מוצר אלא גם לענקית ייצור עצמאית (IDM, Integrated Device Manufacturer). באמצע שנות ה-90 כבר חצתה אינטל את רף ה-20 מיליארד דולר במכירות שנתיות (1995: 20.2 מיליארד). היא הגיעה לרווחיות גבוהה של כ-40% משולי רווח גולמי ושווי שוק שעלה בהתמדה ל-100 מיליארד דולר עד סוף העשור.

התקופה הזו כללה גם חידושים כמו MMX (1996) למולטימדיה ו-Pentium II/III, ששיפרו גרפיקה ומעבדים ניידים. אינטל נתקלה באתגרים משפטיים, כמו תביעת אנטיטראסט מ-FTC ב-1997 על התנהגות תחרותית, אך יצאה מזה חזקה יותר. ההתרחבות הגלובלית סייעה להתמודד עם סיכונים, כולל רעידת אדמה באורגון ב-1993 שפגעה בייצור אך הובילה לגיוון.

שנות ה-2000: פול אוטליני והרחבת הפעילות למרכזי נתונים

בתחילת שנות ה-2000, אינטל החלה להבין את הפוטנציאל הגלום בשוק מרכזי הנתונים והשרתים, בעקבות עליית האינטרנט. תחת ניהולו של פול אוטליני, שמונה למנכ"ל ב-2005, החברה השיקה את מעבדי Xeon (2001). אלה שימשו את עולם השרתים והענן המתפתח, עם תמיכה בווירטואליזציה וסקיילביליות. במקביל, פותחו המעבדים מסדרת Core (2006), שהיו מיועדים למחשבים ניידים ושולחניים עם דגש על ביצועים רב-ליבתיים ויעילות אנרגטית. זה שיפר משמעותית את חיי הסוללה בלפטופים.

בתקופה זו ההכנסות של אינטל כבר עברו את רף ה-30 מיליארד דולר בשנה (2005: 38.8 מיליארד). היא החזיקה בנתח שוק של מעל 80% בשוק המעבדים למחשבים אישיים. אך כבר אז החלה לחלחל התחושה שלפיה החברה מתרשלת. התחרות מצד AMD גברה עם מעבדי Athlon, ושוק הניידים הלך ותפס תאוצה בלי שאינטל תדע כיצד לנצל אותו במלואו, בעיקר בגלל עיכובים בפיתוח 64-ביט. אינטל גם נכנסה לתחומים חדשים כמו Wi-Fi (רכישת Intersil ב-2000) ותקשורת, אך אלה לא תרמו משמעותית להכנסות.

העשור הסתיים עם משבר פיננסי גלובלי ב-2008, שפגע במכירות PC. אינטל התאוששה בזכות השקעה בטכנולוגיות כמו Nehalem (2008), שהניחה את היסודות ל-Core i7. עד 2009, ההכנסות הגיעו ל-35 מיליארד דולר. החברה התחילה להתמקד ב"תלת-מסך" - PC, טלוויזיה ומובייל, אך האחרון נותר אתגר.

2010-2018: בריאן קרזניץ' וההחמצות הגדולות

ב-2013 מונה בריאן קרזניץ' למנכ"ל אינטל, אחרי תקופה ארוכה בתפקידי תפעול בכירים. השנים הראשונות לכהונתו התאפיינו בניסיונות להרחיב את הפעילות לשווקים כמו מובייל, IoT ופתרונות תקשורת, אך רבים מהמהלכים הללו לא נשאו פרי. אינטל ניסתה לחדור לתחום הסמארטפונים עם שבבי Atom. היא נכשלה בשל כניסה מאוחרת, צריכת אנרגיה גבוהה והעדר פתרון כולל ללקוחות כמו אפל וסמסונג. הרכישה של Altera ב-2015 תמורת 16.7 מיליארד דולר נועדה לחזק FPGA, אך לא שינתה את המגמה.

במקביל, הפיתוח הטכנולוגי של החברה החל לקרטע. אינטל התקשתה לעבור לטכנולוגיות ייצור מתקדמות כמו 14 ננומטר (עיכובים מ-2012 ל-2014). בינתיים המתחרות, בעיקר TSMC וסמסונג, עקפו אותה בסיבוב עם 10 ננומטר ו-7 ננומטר. ההכנסות אמנם צמחו והגיעו לסביבות 70 מיליארד דולר בשנה (2018: 70.8 מיליארד). אך שולי הרווח נשחקו מ-60% ל-50%, ואמון השוק החל להיסדק עם ירידה בשווי המניה.

קרזניץ' ניסה להציל את המצב עם "תוכנית 2025", השקעה של 20 מיליארד דולר בייצור, אך העיכובים נמשכו. בנוסף, אינטל החמיצה את עליית ה-AI המוקדמת, והתמקדה יותר מדי ב-PC בעוד שוקי הענן צומחים.

2018-2021: בוב סוון, חוסר ודאות והחמצת שווקים

בוב סוון, שהיה סמנכ"ל כספים של אינטל, מונה למנכ"ל ב-2019 (לאחר עזיבתו של קרזניץ' ב-2018), ופרש ב-2021. תחת ניהולו, אינטל המשיכה להיתקל בקשיים טכנולוגיים, כולל עיכובים נוספים ב-7 ננומטר. היא נאלצה להתמודד עם תחרות גוברת מצד AMD (שזכתה בלקוחות כמו אמזון) וענקיות כמו אנבידיה, ששלטה בשוק ה-GPU ל-AI. שוק המעבדים הגרפיים החל לפרוח, ואינטל לא הציעה פתרון ראוי עד השקת Arc ב-2022, שהייתה מאוחרת ומאכזבת.

התחום היחיד שבו שמרה על דומיננטיות היה השרתים, עם Xeon Scalable. אך גם שם החלו לחלחל מתחרים כמו ARM-based chips. אינטל המשיכה לדווח על הכנסות יציבות, סביב 70-75 מיליארד דולר בשנה (2020: שיא של 77.87 מיליארד, הודות למגיפת הקורונה שגרמה לעלייה במכירות PC). שווי השוק שלה לא שיקף את העוצמה ההיסטורית, וירד מ-260 מיליארד ב-2020 ל-200 מיליארד ב-2021. סוון נאלץ להתמודד עם ביקורת על חוסר חדשנות. החברה ביצעה רכישות כמו Habana Labs ל-AI ב-2019, אך אלה לא הספיקו.

2021-2024: פט גלסינגר - חזון חדש, ביצועים מאכזבים

פט גלסינגר, מהנדס ותיק שחזר לאינטל לאחר כהונה כמנכ"ל VMware, מונה למנכ"ל ב-2021 עם מטרה ברורה: להחזיר את אינטל לעמדת הובלה. הוא הכריז על "IDM 2.0", אסטרטגיה הכוללת השקעות עתק ביכולות הייצור. זה כלל הקמת מפעלים חדשים באריזונה (שניים, תמורת 20 מיליארד דולר) ובגרמניה (מגיבורג, 10 מיליארד אירו), והשקת חטיבת Foundry חדשה שתספק שירותי ייצור לחברות צד ג' כמו קוואלקום.

ההכרזות התקבלו בהתלהבות, אך הביצועים לא תאמו את ההבטחות. אינטל המשיכה לפגר טכנולוגית אחרי המתחרות, עם עיכובים ב-Intel 4 (לשעבר 7 ננומטר). היא הפסידה נתחי שוק בשרתים (מ-90% ל-75% עד 2024), והחלה לדווח על הפסדים. בשנת 2023 רשמה אינטל ירידה חדה בהכנסות לכ-54 מיליארד דולר. ב-2024 דיווחה על הפסד נקי של כמעט 19 מיליארד דולר, אחד הגדולים בתולדותיה, בעיקר בגלל עלויות ייצור גבוהות וקיצוצים.

במקביל, החברה ביצעה קיצוצים נרחבים, כולל פיטורים של 20,000 עובדים ב-2024, השעיית דיבידנדים וניסיון לארגן מחדש את חטיבות המוצר (כמו פיצול PCS ל-client ו-data center). ההשקעה האדירה בחטיבת ה-Foundry, מעל 20 מיליארד דולר, נראתה לפתע כהימור שלא משתלם, עם אובדן חוזים לטובת TSMC. גלסינגר ניסה להדגיש חידושים כמו Meteor Lake (2023), אך הביצועים היו מאכזבים בהשוואה ל-AMD Ryzen.

2025: כניסתו של ליפ-בו טאן, אתגרי ענק והזדמנות אחת גדולה

במרץ 2025, אינטל מינתה מנכ"ל חדש, ליפ-בו טאן, לשעבר מנכ"ל Cadence Design Systems. טאן הוא אדם בעל רקע עמוק בטכנולוגיה ופיתוח כלים לשבבים, כולל ניסיון ב-AI וייצור מתקדם. טאן נכנס לתפקיד ברגע קריטי. החברה מתמודדת עם משבר תדמיתי, הפסדים מתמשכים וקיפאון בהכנסות, ואתגר עצום להשיב את אמון המשקיעים, עם מניה שירדה מתחת ל-20 דולר.

בו טאן הצליח להפוך את טראמפ מאויב לאוהב - מניית אינטל עולה; טראמפ הפך מאויב לאוהב, הצליח לקבל השקעה מהממשל האמריקאי, וממוקד באסטרטגיה של החברה שלצד רה ארגון כואב, אמורה להחזיר את יכולות הפיתוח של החברה למקום גבוה ולהתקדם בייצור רק במקביל להשגת לקוחות.  זה לוקח זמן, מדובר על מספר רבעונים טובים, כשבינתיים יהיו הפסדים כואבים. 

היום, התפרסמה העסקה עם אנבידיה. החברה תרכוש נתח מהותי באינטל תמורת 5 מיליארד דולר, ותפתח יחד איתה שבבים חדשניים כמו "Intel x86 RTX SoCs". אלה שבבים משולבים ל-PC עם גרפיקה של אנבידיה, ומעבדים מותאמים למרכזי נתונים שישלבו AI של אנבידיה עם x86. מדובר בצעד אסטרטגי שיכול להחיות גם את חטיבת הייצור הכושלת של אינטל שתייצר עבור הפעילות המשותפת.  זה יכול לבסס אותה מחדש ככוח משמעותי בתעשייה, במיוחד בעידן שבו ארה"ב דוחפת לייצור מקומי דרך CHIPS Act (52 מיליארד דולר תמיכה).

טאן, בכנס Intel Vision באפריל הדגיש את החשיבות של "שיתופי פעולה אסטרטגיים" כדי להתגבר על עיכובים טכנולוגיים. העסקה עם אנבידיה מתיישבת עם חזונו. ועדיין - צריך להזכיר שלמרות ההשקעה של הממשל ועכשיו של אנביידה, לחברה יש חוב של 50 מיליארד דולר, תחרות מ-ARM בשרתים, ורגולציה סביב העסקה (צורך בקבלת אישור מה-FCC).

האם אינטל בדרך חזרה?

אינטל עברה כברת דרך ארוכה מאז ימיה כחברת זיכרון קטנה. היא הפכה לענקית שבבים, שלטה בשוקי מחשוב עולמיים עם תרומה עצומה למהפכה הדיגיטלית, ממחשבים אישיים ועד ענן. לאחר מכן איבדה גובה בקצב מטריד בגלל החמצות אסטרטגיות, עיכובים טכנולוגיים ותחרות גלובלית. עם מנכ"ל חדש כמו טאן, שותפות אסטרטגית חשובה עם אנבידיה, שמעלה את מניית אינטל ב-30% ביום, ותמיכה רגולטורית נרחבת מצד ממשלות ארה"ב (CHIPS Act) ואירופה (EU Chips Act), ייתכן שאינטל תצליח לעלות מחדש על מסלול הצמיחה.

אך הדרך תיקח זמן כשבינתיים יהיו רבעונים כואבים. החברה תצטרך להציג יתרון טכנולוגי אמיתי, כמו מעבר מוצלח ל-18A (1.8 ננומטר) עד 2026. היא תצטרך לייעל את מערכי הייצור (שעלו 25% יותר מ-TSMC), ולהוכיח שיש לה עדיין מקום בעידן הבינה המלאכותית, שבו שבבי GPU של אנבידיה שולטים. השותפות עם אנבידיה עשויה להיות נקודת מפנה, אך היא רק ההתחלה.