מלחמת הקצבאות: הממשלה נגד השכבות החלשות
הקפאת שכר המינימום והקצבאות: מהלך חסכוני או מכה קשה לשכבות החלשות? הממשלה שוקלת צעד שעלול להעמיק את הפערים החברתיים ולהקשות על אלפי משפחות בישראל. ההחלטה מעוררת מחלוקת ציבורית עזה ומעלה שאלות קשות על תפקיד המדינה ברווחת אזרחיה
המאבק על הקצבאות והקפאת שכר המינימום עומד במרכז ויכוח ציבורי וכלכלי, כאשר המדינה מתמודדת עם הצורך לאזן בין חיסכון תקציבי לבין דאגה לשכבות המוחלשות. הצעד שהממשלה מקדמת, לפיו יוקפא שכר המינימום, נועד לחסוך כ־1.2 מיליארד שקל בתקציב המדינה, תוך דגש על ההשלכות החיוביות עבור מגזר השכר הציבורי. באוצר טוענים כי שכר המינימום, הקשור לשכר הממוצע במשק, עלה בשנתיים האחרונות, ומכיוון שהעלאה של שכר המינימום משפיעה על כלל עובדי המגזר הציבורי - לא רק אלו שמרוויחים את המינימום - חיסכון משמעותי זה הכרחי בתקופה של מגבלות תקציביות.
ההשלכות על השכבות החלשות
הקפאת שכר המינימום נוגעת ללבם של העובדים העניים בישראל, אשר מתמודדים עם קושי גובר להתמודד עם יוקר המחיה. שכר המינימום, הנאמד כיום ב-5,880 ש"ח לחודש, מהווה לעובדים רבים את הקו הכלכלי התחתון שמאפשר קיום בכבוד. השכר מוצמד לשכר הממוצע במשק ברמה של 47.5%, כך שכל עלייה בשכר הממוצע - כפי שקרה בשנה האחרונה - אמורה להוביל לעלייה בשכר המינימום בהתאם. העלייה הצפויה בשכר הממוצע בשוק הייתה אמורה להוסיף כ-300 ש"ח לשכר החודשי לעובדים המרוויחים שכר מינימום, וההקפאה הצפויה למעשה "מקטינה" עבורם את היכולת להתמודד עם ההוצאות ההולכות וגדלות.
בפועל, הקפאת שכר המינימום אינה רק מספרית אלא גם משפיעה על חייהם של אנשים המתפרנסים מהמינימום. אוכלוסיות שמרוויחות את שכר המינימום, כגון עובדי שירותים, קמעונאות, ומשרות בתחומים כמו טיפול סיעודי, מוצאות את עצמן לכודות בין יוקר המחיה שעולה בעקביות לבין משכורות שלא מצליחות לעמוד בקצב עליית המחירים. אותם עובדים אינם יכולים לחסוך, ובמקרים רבים אינם יכולים לכסות את כל ההוצאות החודשיות שלהם, דבר שמוביל למצוקה כלכלית ומעמיק את חוסר השוויון הכלכלי במדינה.
המצב מורכב עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון את השפעת הקפאת השכר על היכולת הכלכלית של העובדים להרים את עצמם מעל קו העוני. מחקרים רבים מראים כי שכר נמוך פוגע בהזדמנויות לרווחה כלכלית לאורך זמן. כאשר שכר המינימום מוקפא, העובדים נדרשים להסתמך יותר על קצבאות, סיוע כלכלי או הלוואות, ולעיתים אף להיכנס למעגל של חובות.
- הורות 2026 - מדריך הזכויות המלא והמעודכן לגידול ילדים בישראל
- הביטוח הלאומי מעדכן גרסה לינואר 2026: מי יקבל יותר ומי יצא מופסד?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במדינות אחרות, העלאת שכר המינימום תרמה לשיפור מצבם הכלכלי של עובדים בעלי הכנסות נמוכות, והיא חלק מהותי מהמאבק להפחתת אי השוויון. בישראל, דחיית העלייה בשכר המינימום עשויה להחמיר את המצב של השכבות המוחלשות, אשר מתקשות להדביק את פער ההוצאות ההולך ומתרחב, ולמעשה משאירה אותן במאבק הישרדות כלכלי מתמשך.
המאבק על קצבאות הביטוח הלאומי
הצעת משרד האוצר להקפיא את קצבאות הביטוח הלאומי והצמדתן למדד המחירים לצרכן מהווה צעד משמעותי שמכוון להקל על התקציב המדינה, בהיקף חיסכון של כ-5 מיליארד שקל בשנה. עם זאת, הקפאת הקצבאות נתפסת כמהלך שעלול לפגוע קשות באוכלוסיות החלשות בישראל, כולל זקנים, נכים ומשפחות חד-הוריות, המסתמכים על תשלומים אלה כדי להתמודד עם יוקר המחיה והוצאות מחייה בסיסיות. ההצמדות למדד המחירים לצרכן, אשר עלה ב-3.5% בשנה האחרונה, היא מנגנון חיוני להבטחת הכנסה מינימלית לאוכלוסיות הפגיעות ביותר, כך שהפסקת ההצמדה תפגע משמעותית בכוח הקנייה שלהן.
לדוגמה, קצבאות הזקנה וקצבאות הנכות מיועדות בעיקר לכסות על הוצאות הכרחיות כמו תרופות, שירותים רפואיים, דיור ומזון. לכן, הפסקת העדכון של קצבאות אלו עשויה להוביל חלק מהקשישים, הנכים והמשפחות החד-הוריות למצב שבו אין להם הכנסה מספקת כדי לכסות על צרכים בסיסיים. במקביל, כאשר עלויות המחיה ממשיכות לעלות, המשמעות היא שהמוחלשים יישארו עם פחות יכולת להתמודדות כלכלית, ויצטרכו להיאבק כדי לשמור על רמת חיים מינימלית.
- האוצר חותם על זיכיון לאנרגיה סולארית
- אור איתן נכנסת לשירות: צה"ל קיבל לראשונה מערכת לייזר מבצעית ליירוט איומים אוויריים
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- העלימו רווחי קריפטו בעשרות מיליונים - כך חוקרי רשות המסים...
העימות הפוליטי והחברתי סביב ההחלטה
ההחלטה על הקפאת שכר המינימום והקצבאות יצרה זירת מאבק קשה בין ההסתדרות והאוצר. ההסתדרות, אשר רואה בהקפאת שכר המינימום "קו אדום" בלתי עביר, מנסה למנוע את המהלך במסגרת משא ומתן מול משרד האוצר, בעוד ארגוני הנכים מנהלים מאבק במקביל כדי להבטיח שהקצבאות ימשיכו להיות צמודות למדד.
גם בסביבת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נשמעו קולות המתנגדים להקפאת קצבאות הזקנה, לאור הביקורת הציבורית הגוברת. עמדות אלה מחדדות את הפערים החברתיים והפוליטיים בין הממשלה לגורמים החברתיים, כשברקע הביקורת היא שהמהלך מיועד לחיסכון תקציבי המכוון לסייע למגזר הציבורי ולעמידה ביעדי התקציב - על חשבון השכבות הפגיעות בחברה.
ככל שמחירי המחיה עולים, דומה שהציבוריות הישראלית מתחלקת לשני מחנות: אלה שמנסים לקדם יעדי חיסכון של הממשלה ומנגד ארגונים חברתיים הנאבקים על שמירת התנאים הבסיסיים של האוכלוסיות המוחלשות.
השפעות רחבות וחשיבות הדיון הציבורי
הקפאת שכר המינימום והקצבאות מעוררות שאלות יסוד על תפקידה של המדינה ברווחת אזרחיה, כאשר החיסכון התקציבי שנוצר מההקפאות משפיע בצורה בלתי פרופורציונלית על השכבות החלשות. מעבר לכך, ההקפאה מעלה סוגיות אתיות וכלכליות הקשורות לניהול כלכלת רווחה, וחושפת את הדילמה סביב האיזון הנדרש בין צרכים כלכליים לבין צדק חברתי וסיוע לאוכלוסיות הנזקקות.

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
