התנאים להכרה בביטול עסקה במקרקעין

רו"ח מוסא מוחמד

תקציר ע"א 8340/10; ע"א 7635/11 מ.ו השקעות בע"מ נ' בע"א 8340/10 - רשות המסים - משרד האוצר; בע"א 7635/11 - מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב

תקציר ע"א 8340/10; ע"א 7635/11

מ.ו השקעות בע"מ נ' בע"א 8340/10 - רשות המסים - משרד האוצר; בע"א 7635/11 - מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב

בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים של המערערת בעניינים אלו:

א. החלטת ועדת הערר מיום 3.8.2011 (ו"ע 1408/07) שלפיה אין להכיר בביטול עסקאות מקרקעין על פי סעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

ב. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 14410-04-10) אשר בו נדחתה בקשתה של המערערת לעכב את הליכי הגבייה בגין בתיק הראשון.

נוסף על כך קבע בית המשפט כי המערערים נקטו בעשרות הליכים בגין אותו עניין ובגין אותן נסיבות, בכל פעם באצטלה ובאדרת אחרת, כדי לעכב את ביצוע פסק הדין של ועדות הערר. פעם אחר פעם חזרו המערערים והעסיקו את בתי המשפט על ערכאותיהם השונות ובפני שופטים שונים, באופן הנמצא עמוק בתוך המתחם של שימוש לרעה בהליכי משפט.

השאלה המשפטית והרקע העובדתי

ביום 23.5.1999 נחתם הסכם מכר ראשון בין גברת אהובה וינברג ז"ל (להלן: "אהובה") לבין חברת מ.ו השקעות בע"מ (להלן: "החברה"), אשר בבעלותם של ד"ר משה וינברג (בנה של אהובה) (להלן: "וינברג") ואשתו. על פי הסכם זה, תעביר אהובה לחברה מחצית מזכויותיה בנכס מקרקעין שרכשה מאחותה, בתמורה לכך שהחברה תיקח על עצמה פירעון מלא של ההלוואה אשר נלקחה מהבנק לצורך רכישת הזכויות במקרקעין.

ביום 14.5.2000 נחתם הסכם שני, שלפיו תעביר אהובה לחברה את המחצית השנייה מזכויותיה באותו נכס מקרקעין שרכשה מאחותה, בתמורה להחזר תשלומי ההלוואה שנטלה אהובה מהבנק.

בסעיפים 2 ו-17 להסכם השני נקבע כי בתנאים מסוימים ניתן לבטל את ההסכם הראשון והשני תוך תקופת זמן מוגבלת (תוך שבעה ימים מיום ההודעה שאהובה תחויב במס שבח בגין העברת הזכויות).

המשיב הוציא שומות מס שבח בגין שתי העסקאות האמורות. אהובה והחברה הגישו השגה על השומות, המשיב דחה את ההשגה, ועל החלטתו הגישו המערערים ערר שנדחה על ידי ועדת הערר בפסק דין מיום 1.7.2003 (ו"ע 1120/00). על פסק הדין הוגש ערעור ביום 2.9.2008 לבית המשפט העליון, ובו נקבע כי יש לדחות את הערעור (ע"א 345/04). נוסף על כך, ביום 20.5.2009 נדחתה בקשה לדיון נוסף שהגישו המערערים (דנ"א 8496/08).

ביום 15.6.2006 נפטרה אהובה, ולאחר שישה חודשים נפטר בעלה. ילדיהם, המערערים ויינברג ותמר ריינר (להלן: "ריינר"), ירשו את עיזבונם ושלחו הודעה לחברה ביום 31.7.2007 לביטול שני ההסכמים על מכירות המקרקעין. ביום 1.8.2007 הגישו בקשה למשיב לבטל את ההסכם הראשון וההסכם השני על פי סעיף 102 לחוק, וזאת אף שהערעור בעניין שומות השבח עדיין תלוי בבית המשפט העליון.

המשיב דחה את הבקשה לביטול העסקאות, ובמכתבו מיום 30.10.2007 נימק את הסיבות לדחייה. המערערים הגישו ערר על החלטת המשיב שלא להכיר בביטול ההסכמים. בפסק דין מיום 3.8.2011 דחתה ועדת הערר את הערר, ונקבע כי אין מדובר בביטול אמתי של העסקאות אלא בביטול למראית עין כדי להתחמק מתוצאת מס (ו"ע 1408/07). מכאן הערעור הנדון, ע"א 7635/11.

דיון

כבוד השופט י' עמית התייחס לפרשנות סעיף 102 לחוק הקובע החזר מס בביטול מכירה. הסוגיה נדונה בפסק הדין ע"א 304/85 מנהל מס שבח נגד זמר, ונוסף על כך נמצאו שיקולים שונים בהוראת ביצוע 26/92 "ביטול מכירות לעניין חוק מס שבח מקרקעין".

על סמך המבחנים שנקבעו בפסיקה ובהוראת הביצוע 26/92, קבעה ועדת הערר כי המערערים לא הרימו את הנטל להוכיח כי ביטול העסקה היה אותנטי. להלן מספר הסברים לכך:

1- לא הוכחה במסגרת ביטול העסקה השבה בפועל של הסכומים ששילמה החברה בעבור אהובה על פי הסכמים.

2- בשל העובדה כי החברה בבעלותו של וינברג - יורשה של אהובה (עם אחותו) - הרי התוצאה הכלכלית של ביטול ההסכם דומה לתוצאה של קיומו.

3- מדובר בצדדים שהם קרובי משפחה, ומשכך גובר החשש כי מטרת הביטול היא הימנעות ממס.

4- משך הזמן הארוך בין כריתת ההסכם לביטולו.

5- עסקת המכר הכתה שורש (ראיה לכך הם דמי השכירות שקיבלה שהחברה במשך שמונה שנים), והחברה נהגה בנכסים מנהג בעלים.

נקבע כי על רקע המבחנים שלעיל, מלאכותיות הביטול מדברת בעד עצמה: חלפו כשבע-שמונה שנים מאז ביצוע העסקאות, הביטול התבצע בין צדדים קרובים ולמעשה בין אותם צדדים בכובעים שונים, הביטול התבצע לאחר שהעסקה הכתה שורש כאשר החברה נהגה בנכסים מנהג בעלים לאורך השנים, לרבות גביית דמי שכירות משוכרים וניכוי פחת.

הצטברותן של כל האינדיקציות האמורות מלמדת על כך שהביטול אינו ביטול אמתי לצורך סעיף 102 לחוק.

ע"א 8340/10:

מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 14410-04-10) אשר דחתה את המרצת הפתיחה שהגישה החברה, שבאמצעותה היא ביקשה להצהיר כי הפעלת הליכי גבייה בד בבד עם קיומו של ערר בעניין מס השנוי במחלוקת - מנוגדת לדין ובטלה.

נקבע כי לאחר שנדחה הליך ע"א 7635/11 - הפך הערעור 8340/10 לתיאורטי, שכן נשמט הבסיס לבקשת המערערים לעיכוב הליכי הגבייה.

תוצאה

שני הערעורים נדחו.

הכותב - מומחה במסים

בבית המשפט העליון

לפני כב' השופטים המשנה לנשיא מ' נאור, ח' מלצר וי' עמית

ניתן ב-30.1.2013

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ רשות המסים
צילום: דני שם טוב דוברות

העלמתי הכנסות של 100 אלף שקל לפני עשור - להצהיר עליהן בגילוי מרצון?

למה נוהל גילוי מרצון לא יספק את מה שמצפים ממנו - אנשים יחששו לדווח באופן לא אנונימי ואין ביטול אוטומטי של קנסות, הצמדה וריבית 

משה כדר |
נושאים בכתבה גילוי מרצון

לאחר למעלה משלוש שנות ציפייה, רשות המסים פרסמה את נוהל הגילוי מרצון החדש - רשות המסים מודיעה על גילוי מרצון: דיווח על נכסים והכנסות שלא דווחו, בתמורה לתשלום מס וללא הליך פלילי
על פניו, מדובר במהלך חיובי שמטרתו לעודד שקיפות, להגדיל את רשת חייבי המס ולספק לנישומים הזדמנות להסדיר חובות עבר בכפוף לחיסון פלילי. זה גם אמור להגדיל את הקופה הציבורית מגביית מסים. בפועל קשה לומר שמדובר ב"בשורה" של ממש, וספק בתמריץ אמיתי לחשיפה.

ראשית, בניגוד לנהלים קודמים בנושא זה, הנוהל הנוכחי מציע אך ורק הליך שאינו אנונימי. אנשים צריכים להזדהות כאשר הם מגישים בקשה לנוהל גילוי מרצון. אין כאן כשל של רשות המסים אלא התנגדות של משרד המשפטים, אך המשמעות ברורה: נישומים רבים, שגם כך חוששים מהליך כזה, יירתעו עוד יותר מלהיחשף. מדובר על מחסום בסיסי של אנשים להיחשף מול הרשויות גם מכיוון שהם עשויים לחשוב שהם "סומנו" על ידי רשות המסים. כשמשלבים זאת עם החמרות נוספות, שכעת כתובות במפורש ובעבר היו בגדר "תורה שבעל פה", נוצרת תחושה שהרשות אמנם הפנימה את לקחי העבר אך בחרה לסגור פינות באופן קשיח מדי.

כדי להבין את הבעייתיות, נניח נישום שלא דיווח על הכנסה חייבת  בשיעור מס שולי של 100 אלף ש"ח בשנת 2015. אילו היה מדווח במועד, המס היה עומד, נניח, על כ-35 אלף שקל בלבד. כיום, בהליך גילוי מרצון, אותו נישום עשוי למצוא את עצמו מול תוצאה דרמטית:

תשלום על קרן המס בסך של 35 אלף שקל, ריבית והצמדה כ-5 אלף שקל ועל כל אלה מתווסף קנס גרעון של כ-30 אלף שקל נוספים. כלומר, חוב של 35 אלף שקל צומח לפי שלושה ויותר. איזה תמריץ יש כאן לנישום להיחפז ולדווח ביוזמתו? שהרי האמת צריכה להיאמר- אם לא נתגלה עד היום "מחדלו" זה, מה הסבירות שיתגלה אי פעם?

הנוהל החדש מבהיר שאין ביטול אוטומטי של הצמדה וריבית, ואין ביטול של קנסות גרעון אלא בכפוף לשיקול דעת פקיד השומה.

מזוודה עמוס בכדורי ויאגרה, צילום: דוברות רשות המסיםמזוודה עמוס בכדורי ויאגרה, צילום: דוברות רשות המסים

בפעם השניה: ניסה להבריח 30,000 כדורי ויאגרה - ונתפס בנתב"ג

הנוסע, שכבר נתפס בעבר בניסיון הברחה דומה, חזר מהודו כשבמזוודותיו 30 אלף כדורים בשווי מוערך של 600 אלף שקל; הכדורים ללא אישור משרד הבריאות; דרכונו נלקח ובמכס בוחנים הגשת כתב אישום

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רשות המסים

נסיונות ההברחה בנתב"ג מייצרים לאחרונה כותרות, הפעם מדובר כבר בפעם השניה שהאדם הזה מייצר כותרת. תושב קריית אתא, שחזר לישראל אחרי חמישה ימי שהות בהודו, נעצר באולם הנוסעים של נמל התעופה בן-גוריון, כשבמזוודותיו 30,000 כדורי ויאגרה לא מאושרים לשימוש על פי חוקי משרד הבריאות.

הכדורים, שערכם מוערך בכ-600 אלף שקל, נתפסו על ידי בודקי המכס אחרי שהנוסע ניסה לעבור דרך המסלול הירוק. בדיקה קצרה של המזוודות חשפה: שתי מזוודות עמוסות בכדורים.

מדובר ככל הנראה במהלך מתוכנן מראש, ולא בניסיון חד-פעמי. מחקירה שבוצעה על ידי יחידת הסמים והמכס של נתב"ג (יס"מ) עולה כי מדובר בהברחה נוספת של אותו אדם - משה לוי -אשר נתפס כבר בחודש אפריל האחרון באירוע דומה. אז גם הובא בפני שופט, שוחרר בתנאים מגבילים, ודרכונו נלקח ממנו.

המקרה הנוכחי התרחש בטיסת הראשונה בה חזר אחרי שהשיבו לו את הדרכון, צעד שמעלה שאלות לא פשוטות על האפקטיביות של ההגבלות שהוטלו עליו בעבר.

גם הפעם הובא לוי בפני שופט בית משפט השלום בראשון לציון, ושוחרר בתנאים מגבילים. דרכונו נלקח ממנו לתקופה של 180 יום, בזמן שבמכס שוקלים אם להגיש נגדו כתב אישום.