דעה

נתניהו לא ירים ידיים: ראשי המוחים - קבלו כמה עצות למאבק

ראש הממשלה יפעל במלוא עוצמתו, יפעיל את כל השטיקים והגימיקים האפשריים נגד ה'פישרים'. יועצת התקשורת תמי שינקמן על המאבק החברתי
תמי שינקמן |

דפני, יונתן, סתיו, רגב ויגאל היקרים, מחו את הזיעה, קחו הרבה הרבה אוויר, המלחמה רק עכשיו מתחילה.

השבועות הראשונים של המחאה, צודקת ככל שתהיה, מגובה בתקשורת אוהדת, בשלל רעיונות יצירתיים, בפול-גז בניוטרל, בהמונים שיוצאים לרחובות גורמת בקלות לתחושת אופוריה של 'הנה אנחנו מנצחים, אנחנו מזיזים, אנחנו משנים'.

אז זהו. אחרי מספר שבועות של הישג לא מבוטל בהעלאת הנושאים הבוערים לדיון ציבורי מתחילה המלחמה האמיתית. בנימין נתניהו, ראש הממשלה, לא מתכוון 'להרים ידיים'. הוא יפעל במלוא עוצמתו, יפעיל את כל השטיקים, הטריקים, הגימיקים האפשריים לכך ש'פישרים' בדמות צעירים לא ילמדו אותו מהי מנהיגות.

נתניהו, שבחר עד כה בתגובות 'אינסטנט מסיבות עיתונאים', הרצת שקפים ופירוטכניקה לפתרונות בתחום הדיור וקריצות לתלמידיו השרים, הבין שאת הקרב הזה הוא לא יצליח לנצח כי מרבית האזרחים הפסיקו להאמין בו ובפוליטיקאים שלצידו.

אי לכך, באין אסטרטגיה לראש הממשלה - הטקטיקה תשתנה. עתה יבחר נתניהו לפעול בנחישות ובמהירות להתיש, להפריך, לפצל, לאיים ובעיקר לנטרל את המאבק מכוחו האותנטי. איך הוא יעשה זאת? בשלב ראשון הוא יפעיל את כל חבריו שלא להסכים לרעיון, כי הכנסת תדחה את הפגרה. אין כמו 'בריחה מהמשכן' כדי לצנן את רוח המפרשים של ה'מתלהמים'. לשריו הנמרצים, חברי הקואליציה, הוא יאמר "אם רצונכם לשמור על כיסאכם ועל מנעמי התפקיד תתחילו להילחם. אתם חברי לקואליציה, חברי ש"ס, תפעלו בקרב הפעילים והמגדר שלכם להתנתק במהירות מפעילי רוטשילד ולקבוע כי 'השאנטי' הזה לא מייצג אותנו החרדים, המתנחלים והעם הנמצא רחוק 'ממדינת תל-אביב'", והנה - כמו במטה קסם אישר השר אלי ישי להרחיב את העיר החרדית חריש בוואדי ערה באלפי יחידות דיור.

ואם לא די בכך, הכריז ראש הממשלה כי יש בכוונתו לסיים בימים אלו את מחאת הרופאים, כי אין כמו פתרון מהיר בתחום הזה על מנת להרגיע את הציבור הרוסי הרואה כיצד יו"ר ההסתדרות הרפואית, ליאוניד אידלמן, בעל המבטא הרוסי הכבד, זוכה סוף סוף בתשומת ליבו של נתניהו וסגן שר הבריאות ליצמן.

ואילו את שריו האחרים, ידרבן ראש הממשלה להופיע מעל כל ערוץ תקשורת אפשרי על מנת 'להרגיע' את הציבור כי הממשלה רואה לנגד עיניה את הבעיות ומטפלת בהן אך מנגד יאמרו השרים החרוצים כי אסור לשכוח כי מי שעומד מאחורי המחאה הם אותם 'שמאלנים קיצונים' הרוצים להפיל את הממשלה.

בכך ידאג נתניהו לפצל בין אלו הרוצים לשמור אותו על כיסאו לבין אלו הדורשים להחליפו. ואם לא די בכך ידאג ראש הממשלה שכולם יזמרו עד כמה ישראל נמצאת במצב כלכלי נפלא לעומת ארה"ב, אירופה וכל השאר... ובל נשכח הזירה החברתית תלך ותתמוסס ככל שנתקרב לחודש ספטמבר הקרוב, אז יוכל נתניהו לחזור לזירה הכל כך מועדפת עליו - המדינית - ולאיים שוב על כך שאנחנו בסיכון קיומי אל מול אויבנו הפלשתינאים והאיראנים וכי עכשיו צריך להיערך 'למלחמת חורמה מבחוץ'.

אז זהו, דפני, יונתן, סתיו, רגב ויגאל, לאחר כל הפעלולים האלו, לא בטוח שיזכרו שאמרתם כי אתם דורשים צדק חברתי, כי מי יזכור שאין פה באמת מי שינווט את מדינתנו התוססת. לכן, לפני שיהיה מאוחר מידי צאו מהאופוריה, תכינו מענה הולם לכל אותם שטיקים, טריקים והנפות ידיים שיהיו מנת חלקכם.

בעצרת הבאה שלכם תתמקדו קודם כל בכך שלא תסכימו ליציאה לפגרה של נבחרי השלטון. גבשו 'צבא לוחמים' מכל המגזרים והאוכלוסיות העוטפות אתכם היום, הסטודנטים, הערבים, החרדים, ההורים, בעלי המשפחות ועוד ועוד, שלא ישכחו כי המאבק הוא קודם כל על שינוי מדיניות כושלת בניהול ובמימוש יעדים.

הפתרון הוא בהחזרת אמון הציבור בפוליטיקאים. אני יודעת שאיבדתם את האמון בהם, אבל אין מה לעשות - פוליטיקאים הם אלו המנהלים מדינות בכל העולם. עוד לא המציאו פטנט אחר. אי לכך, מאחר והמנהיגות הנוכחית כשלה - תעשו הכל כדי לשנותה. תעשו את מה שצריך כדי להכתיר מנהיגות אחרת, אמינה יותר, אמיתית יותר, קשובה יותר.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.