על סוחרים וקידוחים: נפט, ספקולנטים, גן עדן וגיהנום

אלי אברמוביץ |

בשבועות האחרונים אני מקבל פניות רבות מכם בעניין הנפט והגז. המטרה היא לנסות ולהבין מההודעות, הנתונים וניתוח התנהגות יודעי הדבר האם יש שם משהו, הכל מתבטא בחצאי מילים שרומזים לנו את מה שאסור להגיד. בעודי מנתח את הדברים נזכרתי בסיפור שסיפר בנג'מין גרהאם כמדומני.

יום אחד עולה אחד מספוקולנטים של הנפט לשמיים ומתקבל על ידי המלאכים, הוא כמובן מבקש להגיע לגן העדן. המלאך האחראי שואל אותו למעשיו במהלך חייו ולעיסוקו. כששומע המלאך את הסיפור קורע הלב של מעשיו הטובים אומר המלאך לאיש "בהחלט יש לך מקום בגן עדן רק שלצערי התקן לספקולנטים של נפט כבר מלא" ומצביע על החדר הסמוך העמוס עד עייפה, "לא ניתן להכניס כרגע אחד חדש".

"תרשה לי להחליף איתם מספר מילים?", שואל הספקולנט. "אין בעיה" אומר המלאך. "אני לא רואה פגם בכך שתחליף איתם מספר מילים". הספקולנט ניגש לחדר ואומר "יש שמועה שמצאו סימנים לנפט בגיהנום" מיד מתחילים כל הספקולנטים לשעוט החוצה מחדרם בגן העדן לעבר הגיהנום והחדר מתרוקן לגמרי.

"בבקשה" אומר המלאך, "אתה רשאי להיכנס, יש עכשיו המון מקום". "אם לא אכפת לך" עונה הספקולנט "אני אלך איתם. אולי בכל זאת יש בסיס לשמועה".

בקיצור - גם כשהעדר מוליך אותנו צריך לפתוח אוזניים ולהפעיל היגיון בריא בקשר לנתיב בו אנחנו משקיעים.

על מנת שלא תאלצו לשאול אותי לדעתי שוב ושוב אומר כך - התחושה שלי המערבבת מידע גלוי, ניסיון וניתוח כלכלי היא שיש שם יותר הרבה יותר ממה שאומרים לנו ולכן בכסף פנוי אשקול לקנות כהשקעה לטווח ארוך. האם אני הספקולנט שרץ אחרי השמועה כמו כולם? אולי, את זה אתם תחליטו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.