שנחאי בצניחה חופשית: הבועה פוקעת סופית?
כבר חודשים רבים שהאנליסטים במערב מזהירים מפני בועה שנוצרה בבורסה של סין. בורסת שנחאי זינקה בשנים האחרונות במאות אחוזים, ומכפיל הרווח הממוצע הגיע אף לרמה של 46 - גבוה הרבה יותר מכל בורסה במערב. הסינים עצמם נהרו לבורסה: סטודנטים, עקרות בית, ואף עובדים המשתכרים מתחת לשכר הממוצע - כולם השקיעו במניות וחלקם אף לוו כספים כדי לממן את תיק ההשקעות שלהם.
בחודשים האחרונים החל הממשל הסיני לנקוט בצעדים שונים על מנת לצנן את הכלכלה הלוהטת, אשר צומחת בקצב שנתי של למעלה מ-11% ומדרבנת את עליית האינפלציה (שעומדת כיום על 6.9%). הבנק המרכזי של סין הגיב בהעלאות ריבית, הממשל הגביל מתן הלוואות מצד הבנקים, הקפיא זמנית את מחירי המוצרים שבפיקוחו ועוד.
צעדים אלו, כך מעריכים כלכלנים, יאטו את הצמיחה הכלכלית בסין. סקר שערכה סוכנות בלומברג בקרב 23 כלכלנים מעלה, כי הצמיחה הכלכלית בסין תרד ל-11.3% ברבעון הרביעי של 2007 מ-11.5% ברבעון השלישי. המשקיעים חוששים שמא הממשל הסיני לוחץ על הבלמים חזק מדי, וזאת, בנוסף ללחץ מכיוון כלכלת ארה"ב המקרטעת, עלול לפגוע בכלכלה הסינית.
הצטברות החששות השליליות לאחר תקופה ארוכה של עליות חדות בבורסה, כאשר הציבור הרחב כבר מושקע, הביאו את הבורסה בשנחאי לצניחה של כ-20% מהשיא האחרון שרשמה באוקטובר, לאחר שהיום היא ירדה בכ-5% נוספים על רקע ההשפעה השלילית של שוקי העולם.
"סין היא קזינו לאומי"
קובי בלום, מנכ"ל פרגון (זרוע השקעות חו"ל של כלל פיננסים), סבור כי סין היא עדיין השקעה טובה - אך לטווח הארוך בלבד, שכן כעת ישנה ללא ספק בועה בשנחאי, ויש להמתין עד שהסערה בשווקים תחלוף טרם תגיע העת לכניסה מחודשת לשוק הסיני.
לדברי בלום, "בבורסה בסין יש בועה. זו דעה של רבים וטובים בעולם. יש את כל תנאי הרקע והסימפטומים של בועה: השוק סגור, אין אלטרנטיבות, המשקיעים חייבים להיכנס לשם, המכפילים בשמיים, הבורסה זינקה הרבה בשנים האחרונות. אבל צריך לזכור שבועות לא פוקעות ביום אחד. בועת הטכנולוגיה בארה"ב שפקעה בשנת 2000 עשתה מה שהטכנאים קוראים "פסגה כפולה" לאורך כמעט שנה שלמה - עד שפקעה סופית. כלומר, תמיד יש קונים שרואים בכל ירידה קטנה כהזדמנות ונכנסים לשוק".
בלום מסביר כי גם אם יהיה גל ירידות בעולם, צריך לזכור שהשוק הסיני מבודד, כלומר משקיעים זרים לא יכולים להשקיע בסין למעט בהיקף זניח של 10 מיליארד דולר. מצד שני, הסינים לא יכולים להשקיע מחוץ לסין. כלומר ההתנהגות של סין יכולה להיות שונה מהעולם; שוקי העולם נמצאים במגמת ירידה אך זה לא בהכרח חייב לקרות בסין.
"הירידה האחרונה בבורסה לא בהכרח תגרום לבועה להתנפץ", מבהיר בלום. "צריך לזכור שהבורסה שם לא מתנהגת לפי קריטריונים כלכליים - היא קזינו לאומי. המכפילים היום עדיין ברמות של 40-50. אני הייתי מחכה לפני שהייתי קונה תעודת סל שחשופה למניות סיניות. יש סערה בעולם כולו וכשיש סערה אנו צריכים לחכות. לטווח הארוך - סין היא עדיין השקעה נהדרת והיא אולי התופעה הכלכלית החשובה ביותר של ימינו, לצד הודו, ברזיל ורוסיה".
רון אייכל: "מטרת הממשל היא להוריד את הצמיחה ל-9%"
רון אייכל, אסטרטג ראשי במיטב, סבור גם הוא שהשוק הסיני חווה תיקון, אך למרות זאת המחירים בשוק עדיין מנופחים, אם כי בטווח הארוך סין מהווה השקעה אטרקטיבית.
"סין היא בהחלט פלא צמיחה והצד המאקרו-כלכלי שלה הוא צד חזק", אומר אייכל. "בגלל האופוריה האדירה, המחירים שם טסו לשמיים והתנתקו מהמאקרו. למרות הירידות האחרונות בשוק - המחירים עדיין ברמות לא שפויות. התיקון הזה רק מחזיר את המחירים לרמות טיפה יותר הגיוניות.
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?
הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל
השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.
בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.
בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית. בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס.
באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- ההמלצה למכור מניות בנקים - "מעריכים שנראה ירידה בתוצאות"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב
מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.
ההוצאה הממוצעת של משקי הבית בישראל: 18 אלף שקל לחודש
סקר ההוצאות וההכנסות החדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על הפערים הגדולים בחברה הישראלית בהוצאה החודשית - 93% ממשקי הבית בעשירון העליון מחזיקים לפחות במכונית אחת, לעומת כ-41% בלבד בעשירון התחתון
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום את סקר הוצאות והכנסות שלה למשקי בית לשנת 2023. מן הדוח עולה כי ההכנסה הכספית הממוצעת ברוטו למשק בית עמדה באותה שנה על כ-26,330 שקל, בעוד ההכנסה נטו, לאחר ניכויים עמדה על כ-21,606 שקל לחודש. 77.7% מהכנסות משקי הבית מגיעות מעבודה, בעוד 12.9% מגיעות מקצבאות ומתמיכות, כאשר היתר מגיע מפנסיות וקופות גמל.
לפני הסקר, ההוצאה הכוללת לתצרוכת של משקי הבית, הכוללת את אומדן צריכת שירותי הדיור, הסתכמה ב־18,088 שקל לחודש, ירידה ריאלית של 1.4% לעומת 2022, זאת בעוד שההוצאה הכספית ללא דיור ירדה בשיעור חד יותר של 2.1% והסתכמה ב-14,823 שקל. סעיף הדיור נותר רכיב ההוצאה המרכזי (25.3% מההוצאה הכוללת), כאשר לאחריו ההוצאה מתחלקת בין תחבורה ותקשורת, כ-18.6% מההוצאה ומזון כולל פירות וירקות, כ-17.9% מההוצאה. כמו כן עולה כי הרכב ההוצאה נותר יציב ביחס לשנה הקודמת.
- גם עם הגירה שלילית: בישראל 10.178 מיליון תושבים
- הלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפערים הכלכליים באים לידי ביטוי גם בבעלות על נכסים ומוצרים בני־קיימה ובתנאי הדיור: בעוד שכ-94% ממשקי הבית בעשירון העליון החזיקו מחשב אחד לפחות וכ-97% מהם היו בעלי מינוי לאינטרנט, בעשירון התחתון מדובר בכ-52% בלבד. גם בשוק הדיור ניכרים פערים משמעותיים. ערך דירה ממוצעת בבעלות משק בית בעשירון העליון עמד על 3.96 מיליון שקל, פי 2.6 מערך הדירה בעשירון התחתון שאומדנה מוערך בכ-1.51 מיליון שקל.
