פישמן נגד התמ"ת: "התנהגות שערורייתית ומדיניות בררנית"

הקבוצה הגישה בקשת רשות ערעור לביטול כתבי אישום שהוגשו כנגדה בגין פעילותה בשבת. בין טענות הקבוצה; "שכירת מפקחים לא יהודיים כנגדנו, המדינה בכובעה כרשות שדות התעופה, בעצמה פותחת עסקים בשבת"
משה בנימין |

קבוצת פישמן הגישה אתמול (ג') לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור לביטול כתבי אישום שהוגשו כנגדה בגין העסקת עובדים בשבת. הרשתות המערערות הן הום סנטר, היפרטוי, מגאמרט ציוד ספורט ואייס.

פישמן: יש שיקולים זרים במדיניות האכיפה של התמ"ת

פישמן טוענת כנגד התמ"ת: "התנהגות משרד התמ"ת היא שערורייתית ובראשה מדיניות אכיפה בררנית הנובעת משיקולים זרים; שכרה מפקחים לא יהודיים מתוך כוונה לשסות אותם בחברות המעסיקות יהודים בשבת, כאשר האבסורד הוא שהמדינה בכובעה כפרקליטות המדינה מגישה כתבי אישום בגין העסקה בשבת, ומצד שני בכובעה כרשות שדות התעופה, מפרסמת מכרז בו נדרשים המתמודדים כחלק מתנאי המכרז לפתוח עסקיהם בשבת"

הרקע לבקשת רשות הערעור נוגע לפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שביטל פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה לפיו נמחקו כתבי אישום שהוגשו נגד רשתות קבוצת פישמן בגין פתיחת רשתות הקבוצה בשבת.

בפישמן טוענים ל"הגנה מן הצדק בגין התנהגות שערורייתית של משרד התמ"ת, ובראשה מדיניות אכיפה בררנית הנובעת משיקולים זרים ואי ציות לצו בית המשפט, אגב ניהול הליך פלילי".

פישמן משיבה אש

קבוצת פישמן לא נשארה חייבת וסיפקה בערעורה מספר נקודות מרכזיות בבקשת רשות הערעור שהגישה אתמול:

המדינה לא אוכפת את החוק בנתב"ג 2000 ואינה מגישה כתבי אישום כנגד עסקים זהים לעסקי רשתות הקבוצה הפועלים בשבת בניגוד לחוק. המדינה, משיקולים זרים אינה אוכפת את החוק בנמל התעופה בן גוריון, לאחר שבמכרזים אותה פרסמה המדינה בכובעה כרשות שדות התעופה, בקשר לעסקים הפועלים בנמל התעופה, היא חייבה את המתמודדים כתנאי להתמודדותם, לפתוח עסקיהם גם בשבת, ונהנית מתגמולים המשולמים לה

בעניין הפעילות של עסקי הקבוצה בשבת מוסרים מפישמן, כי "נוצר מצב אבסורדי לפיו המדינה בכובעה כפרקליטות המדינה מגישה כתבי אישום בגין העסקה בשבת, ומצד שני בכובעה כרשות שדות התעופה, מפרסמת מכרז בו נדרשים המתמודדים כחלק מתנאי המכרז לפתוח עסקיהם בשבת".

בנוסף מציינים בחברה, כי; המדינה לא קיימה צו לגילוי רשימת העסקים שקיבלו היתר עבודה בשבת באופן הגובל בביזיון בית משפט, המדינה שכרה מפקחים לא יהודיים מתוך כוונה לשסות אותם בחברות המעסיקות יהודים בשבת.

בית הדין האזורי לעבודה: "המדינה אינה אוכפת החוק בנתב"ג משיקולי רווח והפסד"

בית הדין האזורי אף הביע תמיהה מדוע לא נאכף החוק כלפי עסקים אחרים הפועלים בשבת ללא היתר מתאים ומדוע לא נאכף החוק בנתב"ג, שם נראה, כך קובע השופט כי "המדינה אינה אוכפת את החוק, משיקולי רווח והפסד".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.