למרות רמות השיא: לא תמו התחלואים במדד ת"א 25

רמות השיא הנשברות מדי יום במדד המוביל של הבורסה, אולי קורצות ונוצצות למשקיעים רבים, אך חשוב לדעת שלמדד עצמו יש מספר מחלות ילדות שטרם נפתרו
חזי שטרנליכט |

בימים אלה של פריחה ושגשוג בשוק המניות הישראלי, החלטנו לחזור לנקודה מעניינת שכדאי לשים אליה לב. למרות רמות השיא ההיסטוריות, לא תמו מחלות הילדות במדדי המניות בבורסה התל אביבית. זאת, למרות שבשנים האחרונות פתרו בשוק ההון המקומי בעיה שאפיינה אותו בעבר - איך "לקנות" את השוק?

במשך שנים, נאלץ משקיע מהיישוב שרצה לקנות את מדד ת"א 25 או בשמו הקודם, מאז תחילת 1992- מדד המעו"ף, לרכוש קרן נאמנות שעקבה אחרי המדד. מי שרצה לעבוד בהיקפים גדולים יותר, נאלץ לרכוש את כל המניות של המדד. מדובר בפעולה לא פשוטה ומקצועית למדי, משום שיש לרכוש את המניות לפי המשקלים המדויקים שבו הן מרכיבות את המדד. משקלים אלה משתנים מדי יום, בהתאם לשווי המניות. בנוסף לכך, הרשימה מתעדכנת מדי פעם. בקיצור, עניין לא פשוט שיש "לתחזק" בצורה שוטפת.

אחרי כל הדברים האמורים, מתחוור גם שקרנות הנאמנות, במיוחד אלה של הבנקים, ניסו מחד להכות את מדד המעו"ף, ומאידך לא יכלו, גם אם רצו, לאסוף אותו במדויק. זאת משום שעל קרנות נאמנות בנקאיות חל איסור לאסוף ממניות הבנק המחזיק בהן, עקב התקנות שבאו כתוצאת משבר ויסות המניות של הבנקים בשנות השמונים.

בקיצור, עד לבואן של תעודות הסל, היה קשה מאוד לקנות את "השוק". מי שרצה, יכול היה להיות סלקטיבי במניות שלו על פני זמן, או להאמין במנהלי קרנות הנאמנות. אבל אחרי כל האמור לעיל, אנחנו מבקשים לרדת עוד קומה, בבניין "מדדי המניות" בתל אביב. מדד ת"א 25, מכיל את 25 המניות בעלות השווי שוק הגדול ביותר (וגם לפי תנאי נזילות מסוימים) בבורסה. המדד מתעדכן פעמיים בשנה, ביוני ובדצמבר.

מדדי מניות בבורסות הגדולות בעולם, מכילים בדרך כלל מספר גדול יותר של מניות. מדד הנאסד"ק כולל 3,193 מניות (לא מדובר בנאסד"ק 100, אחיו הקטן והמובחר שגם בו יש פי 4 מניות מבת"א 25), מדד הניקיי מכיל - 225, מדד ה-s&p500, אפילו מדד הדאו-ג'ונס הותיק - של התאגידים הגדולים בתבל, מכיל 30 מניות, 5 מניות יותר ממדד ת"א 25 הפצפון, לעומתו.

אבל רגע, אמרנו שיש 25 מניות במדד המעו"ף? בעצם מדובר ב... פחות מניות. על מה אנחנו מדברים? ובכן, חלק מהמניות במדד הבכיר ביותר בבורסה הן מניות של חברות אחזקות. כור, אי.די.בי פיתוח ואי.די.בי אחזקות (ראה הערה למטה), דסק"ש, והחברה לישראל. אז למעשה, כשאתם קונים את המדד המדובר, אתם נחשפים בשיעור יותר גבוה למכתשים אגן, לדוגמא. המשקל שלה במדד שווה ל-5.5%. אבל כור מחזיקה בה בכ-33.5%. אז לאורך זמן, התוצאות של מכתשים אגן יתגלגלו לחברת האחזקה, לא?

חשבתם שזה מסובך? זה עוד פשוט. מה אתם מחזיקים כשאתם רוכשים את המדד? את דסק"ש? הלא היא מוחזקת על ידי אי.די.בי פיתוח (68.56%). רגע, אז בכמה יחידות סלקום אתם מחזיקים ודרך מה? ובכלל, אי.די.בי פיתוח מוחזקת ע"י אי.די.בי אחזקות (67.93%). שלושת החברות הללו משפיעות על 8.09% ממדד ת"א 25, אבל הן למעשה שרשור של אותו תאגיד אחזקות.

ויש עוד. כיל, משוש הזרים, בבת עינם של המוסדיים, מקבלת את המשקל הגדול ביותר במדד המעו"ף כיום 9.5%. אבל רגע, אתם חשופים אליה ביותר בעצם, משום שהחברה לישראל מחזיקה ב-50% ממנה. והחברה לישראל? היא במשקל של 5.5% מהמדד. אתם מבינים לאן זה הולך.

לפני שהפסימיות והבלבול מכריעים אתכם, נציין שלא הכל פסימי. המניות ממשיכות להתעדכן במדד הגדול של הבורסה ברחוב אחד העם. שמות חדשים כמו ליפמן, ובעבר גיוון אימג'ינג, עזרו לגיוון שהציע המדד. וזה הרי חלק מהעניין - הגיוון. תורת המדדים של דאו, דיברה על כך שיש להרכיב מדדים מגוונים בכדי שלא לשים את כל הביצים בסל אחד. מדד ת"א 25, עדיין קיימת מחלת הילדות הזאת, הריכוזיות. במובנים רבים, היא פשוט תמונת ראי של מצב המשק הישראלי, תולדה של הריכוזיות הרבה שנותרה בו.

עם התגברות הפתיחות לשווקים זרים, שאת הבשורה שלה נושאות כבר חלק מהחברות הבינלאומיות הפועלות במדד (טבע, מכתשים אגן, פריגו, ואחרות), יש ליחל גם שתרד הריכוזיות במדד. אך טוב תעשה הבורסה, אם תשקול להגדיל את מספר המניות במדד, ותעשה מה שביכולתה בכדי שהמשקלים למניות יהיו כפי שהם מופיעים בחזית, מבלי תוספת חבויה במחסן.

מאת: חזי שטרנליכט.

הערה: חברת אי.די.בי פיתוח הינה בעלת עניין בחברת קו מנחה המפעילה את אתר Bizportal.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.