הבוקר רצתי לבדוק את הדולר - אך הוא עדיין מנמנם
הבוקר רצתי לבדוק את הדולר. במרחק של כמה קליקים, הבטתי משתאה בתוכנת הסופר-ביזפורטל ומחכה לתנודות מפתיעות. אבל כמו שאומרים אצלנו: יוק. נאדה. הדולר יורד ב-0.03% למחיר של 4.515 שקל. נתניהו עזב, אולמרט נכנס. אם היה לו עוד צ'אנס לאותו דולר ירוק, הזדמנות לזינוק כביר עקב חוסר ודאות, הרי שהוא היה ביום שני השבוע (ה-8 לאוגוסט), בבוקר שאחרי התפטרות נתניהו. אבל כל מה שהדולר נתן היה עלייה בת אחוז קטן ואומלל.
פרי היציבות המופלאה הזאת נשמר גם הבוקר. אתמול בלילה המשיך גרינספאן, יו"ר הפדראל ריזרב, במדיניות המוניטרית האחידה שלו, והוא העלה את הריבית על הדולר בעוד רבע אחוז. הבוקר התעוררנו במקום דומה, הפעם - "להרגיש אמריקה" - זה כבר לא ממש קלישאה. הריבית על הדולר והריבית על השקל עומדות על 3.5%. המשמעות היא שמי ששם את כספו, לפני שיקולי האינפלציה שפועלים (מי היה מאמין) לטובת השקל, מקבל אותה ריבית נומינלית על הפקדון.
טוב להריח את האוויר של היציבות המופלאה, אוויר הרים נקי ומשכר. אבל כשמגיעים לפסגה, מוקפים במדרון מכל עבר. הבעיה היא שאילו שמנהלים את היציבות - כלומר, שרי הממשלה והפקידים הבכירים, עלולים בהחלט לשכוח שיציבות אפשר לפספס במהירות. לכן, ימי החסד הקצרים של השר אולמרט בתפקידו עלולים להתפוגג במהירות.
מדהים לגלות ששוק ההון שלנו מקבל בבגרות מופלאה את היציבות הזאת, לאחר שבמשך כל שנות התשעים, חונכנו על ידי הבנק המרכזי, שפער ריביות של מספר אחוזים (!) בין השקל לדולר הוא הכרחי בכדי שאותם מפקידים זרים, לא ימשכו בין-ליל את כל כספם מכאן. ובכך, בין-ליל חלף ואין היום ערובות שהם לא יעשו כך. אבל עם שוק נייד לחלוטין, חסר רצועות אלכסון, השקל מקבל את ההכרעה בגבורה.
העולם נכנס אחרי ה-11 בספטמבר לעידן של ריביות נמוכות. גם ההעלאות המדודות של הריבית האמריקנית, מותירות את הריבית הזאת ברמה נמוכה למדי. אך הרמה הזאת ממשיכה לטפס, ומצד שני, האג"ח האמריקניות מתחילות לאותת שהמדיניות של גרינספאן מתחילה להשפיע. בעת האחרונה היינו עדים לאנומליה של ממש - הריביות לטווח הרחוק ירדו, והריביות לטווח הקצר טיפסו.
זאת היתה עדות לקרבה למיתון בכל פעם שזה קרה בהיסטוריה. בשבועות האחרונים חלה תפנית והריביות לטווח הרחוק החלו לטפס. העידן של 3.5% לשקל לשנה עשוי להסתיים גם אצלנו, וייתכן כי עוד השנה. זאת הזדמנות לכל נוטלי וממחזרי המשכנתא לסור לבנק ולבדוק עם היועץ שלהם האם ההערכה הזאת עשויה לסייע להם.
אני מניח שיודעים בצמרת שלנו את הרגישות שיש במונח "יציבות". אבל ההנחה הזאת היא תמימה. הם אמורים לדעת שם בירושלים שכמה ויתורים לא נכונים, כמה התפשרויות גדולות מדי של השר אולמרט, ואנחנו נראה את עצמנו ב-5% ריבית, סטנלי לא יחכה. אמורים. אך יציבות היא דבר מופלא -יש שיאמרו שבמחוזותינו היא מעט כמו בועת מניות. כשהיא כאן - לא מרגישים בה כל כך, ואולי אף מזלזלים בה. מרגישים שאננים. אבל כשהיא נמוגה והכל חוזר להתדרדר - לפתע מתגעגעים ועורגים אליה מחדש.
מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?
תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים
איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.
העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.
ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים
תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.
מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.
- "הכסף שוכב בתוך הקירות": מהי משכנתא הפוכה ואיך היא עובדת?
- כמה תשפיע העלייה בתוחלת החיים על הרווח של חברות הביטוח?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי
מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- הנחיות חדשות במימון: איך משפיע קיבוע הקלות המשכנתא על הזינוק בהלוואות "לכל מטרה"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
