הבוקר רצתי לבדוק את הדולר - אך הוא עדיין מנמנם

הבוקר רצתי לבדוק את הדולר. במרחק של כמה קליקים, הבטתי משתאה בתוכנת הסופר-ביזפורטל ומחכה לתנודות מפתיעות. אבל כמו שאומרים אצלנו: יוק. נאדה. הדולר יורד ב-0.03% למחיר של 4.515 שקל. נתניהו עזב, אולמרט נכנס. אם היה לו עוד צ'אנס לאותו דולר ירוק, הזדמנות לזינוק כביר עקב חוסר ודאות, הרי שהוא היה ביום שני השבוע (ה-8 לאוגוסט), בבוקר שאחרי התפטרות נתניהו. אבל כל מה שהדולר נתן היה עלייה בת אחוז קטן ואומלל.

פרי היציבות המופלאה הזאת נשמר גם הבוקר. אתמול בלילה המשיך גרינספאן, יו"ר הפדראל ריזרב, במדיניות המוניטרית האחידה שלו, והוא העלה את הריבית על הדולר בעוד רבע אחוז. הבוקר התעוררנו במקום דומה, הפעם - "להרגיש אמריקה" - זה כבר לא ממש קלישאה. הריבית על הדולר והריבית על השקל עומדות על 3.5%. המשמעות היא שמי ששם את כספו, לפני שיקולי האינפלציה שפועלים (מי היה מאמין) לטובת השקל, מקבל אותה ריבית נומינלית על הפקדון.

טוב להריח את האוויר של היציבות המופלאה, אוויר הרים נקי ומשכר. אבל כשמגיעים לפסגה, מוקפים במדרון מכל עבר. הבעיה היא שאילו שמנהלים את היציבות - כלומר, שרי הממשלה והפקידים הבכירים, עלולים בהחלט לשכוח שיציבות אפשר לפספס במהירות. לכן, ימי החסד הקצרים של השר אולמרט בתפקידו עלולים להתפוגג במהירות.

מדהים לגלות ששוק ההון שלנו מקבל בבגרות מופלאה את היציבות הזאת, לאחר שבמשך כל שנות התשעים, חונכנו על ידי הבנק המרכזי, שפער ריביות של מספר אחוזים (!) בין השקל לדולר הוא הכרחי בכדי שאותם מפקידים זרים, לא ימשכו בין-ליל את כל כספם מכאן. ובכך, בין-ליל חלף ואין היום ערובות שהם לא יעשו כך. אבל עם שוק נייד לחלוטין, חסר רצועות אלכסון, השקל מקבל את ההכרעה בגבורה.

העולם נכנס אחרי ה-11 בספטמבר לעידן של ריביות נמוכות. גם ההעלאות המדודות של הריבית האמריקנית, מותירות את הריבית הזאת ברמה נמוכה למדי. אך הרמה הזאת ממשיכה לטפס, ומצד שני, האג"ח האמריקניות מתחילות לאותת שהמדיניות של גרינספאן מתחילה להשפיע. בעת האחרונה היינו עדים לאנומליה של ממש - הריביות לטווח הרחוק ירדו, והריביות לטווח הקצר טיפסו.

זאת היתה עדות לקרבה למיתון בכל פעם שזה קרה בהיסטוריה. בשבועות האחרונים חלה תפנית והריביות לטווח הרחוק החלו לטפס. העידן של 3.5% לשקל לשנה עשוי להסתיים גם אצלנו, וייתכן כי עוד השנה. זאת הזדמנות לכל נוטלי וממחזרי המשכנתא לסור לבנק ולבדוק עם היועץ שלהם האם ההערכה הזאת עשויה לסייע להם.

אני מניח שיודעים בצמרת שלנו את הרגישות שיש במונח "יציבות". אבל ההנחה הזאת היא תמימה. הם אמורים לדעת שם בירושלים שכמה ויתורים לא נכונים, כמה התפשרויות גדולות מדי של השר אולמרט, ואנחנו נראה את עצמנו ב-5% ריבית, סטנלי לא יחכה. אמורים. אך יציבות היא דבר מופלא -יש שיאמרו שבמחוזותינו היא מעט כמו בועת מניות. כשהיא כאן - לא מרגישים בה כל כך, ואולי אף מזלזלים בה. מרגישים שאננים. אבל כשהיא נמוגה והכל חוזר להתדרדר - לפתע מתגעגעים ועורגים אליה מחדש.