זה היה אמור להיות רבעון חלום לקליל. ענקית האלומיניום שמייצרת פרופילים לדלתות וחלונות הייתה אמורה לסלוק את השפעות המלחמה. יכלו לראות את זה גם בשוק: אחרי כמה טילים בליסטיים שנחתו באזור המרכז ופירקו אלפי חלונות, המשקיעים הזניקו את המניה. בתוך שלושה ימים היא זינקה ב־52%, מאזורי ה־183 שקל כמעט עד 280, משווי שוק של 408 מיליון שקל לשיא של 615 מיליון. כבר אז אמרנו שזה לא הגיוני. כדי להצדיק כזה שווי קליל הייתה צריכה להחליף את החלונות לא רק של כל גוש דן, אלא גם של תל אביב וירושלים גם יחד. אפילו המנכ"ל נאלץ להודות בדיבורים עם התקשורת שהזינוק לא מתכתב עם קרקע המציאות. באמת, השוק עיכל את המשמעויות ותיקן בחדות, והמניה חזרה להיסחר סביב שווי שוק של כ־480 מיליון שקל.

רכבת ההרים במניית קליל - מבט שנתי

קליל לא הגיעה מוכנה למלחמה והרבעון ה"חלומי" הסתכם בהפסד. תקראו לזה "הזגג הולך יחף", היא אולי לא באמת הייתה צריכה להחליף את כל הפרופילים של כל המטרופולינים, אבל אפילו באזורים שבהם הייתה פגיעה נקודתית לא היו לה מספיק צוותים כדי לתת מענה. אבל מעבר למצוקת כוח האדם, הייתה משקולת הרבה יותר כבדה, האלומיניום. 

קליל הצטיידה במלאים יקרים בדיוק כשהמחיר בעולם התחיל לרדת, ככה שמצאה את עצמה עם חומרי גלם במחסנים מול שוק שבו המחירים הולכים ונשחקים. המלאי קפץ בכ-20% והסתכם ב-96.2 מיליון שקל, לעומת 80.1 מיליון שקל בסוף 2024 ו־73.3 מיליון שקל ברבעון המקביל.

• התנפצו לכם החלונות בזמן מלחמה? המדריך המלא לקבלת פיצוי
• אחרי זינוק של 50%, האם העלייה במניית קליל מוצדקת?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עיקרי התוצאות

ההכנסות ברבעון השני של שנת 2025 צמחו ב-18.6% ל-81 מיליון שקל, בהשוואה ל-68.3 מיליון שקל ברבעון המקביל אשתקד, כתוצאה מעלייה בכמויות המכירה.

אומרים שחברה ציבורית שייכת לבעלי המניות שלה. אלה הם האנשים והגופים שמעמידים את ההון, נושאים בסיכונים, ובסופו של דבר הם הבעלים האמיתיים של החברה. תפקיד ההנהלה והדירקטוריון הוא לפעול בשליחותם, למקסם את ערך ההשקעה שלהם, לנהוג בשקיפות, ובעיקר, לכבד את רצונם כשהוא בא לידי ביטוי בהצבעות באסיפה הכללית.

אבל יש חברות שמחליטות אחרת. קחו לדוגמא את שיכון ובינוי שיכון ובינוי 0.47%  , שם בעלי המניות הצביעו נגד תנאי ההעסקה המורחבים של המנכ"ל החדש עמית בירמן, אך הנהלת החברה בחרה להתעלם. במילים אחרות: הציבור, קרנות הפנסיה והמשקיעים המוסדיים אולי מחזיקים במניות, אבל את ההחלטות בפועל מקבלים אחרים.

בירמן, שמונה לאחרונה למנכ"ל הקבוע של החברה, מקבל שכר ותנאי תגמול גבוהים מקודמו. שכרו עומד על כ-215 אלף שקל ברוטו בחודש (כ-2.58 מיליון שקל בשנה), צמודה לעליית מדד המחירים, ובנוסף הוא זכרי לרכב, מדי חופשה מחלה והבראה, הסדר פנסיוני נדיב, קרן השתלמות, ותנאים נוספים על חשבון החברה, כלומר על חשבון בעלי המניות.

מה שלא אושר

את השכר הנראה לכל הדעות אישרו בעלי המניות באסיפה, אך ישנם שני תנאים שלא אישרו: מענק חתימה מיוחד השווה ל-6 משכורות חודשיות בשווי של כ-1.3 מיליון שקל, ומענק שימור שעמד על 10.35 מיליון שקל במשך 3 שנים במניות חסומות (RSU).

• שיכון ובינוי: הרווח הנקי זינק ב-65% ל-145 מיליון שקל
• שיכון ובינוי מחקה מיליארד שקל בשדה דב; סגן היו"ר רכש מניות ב-169 מ' שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

למרות שלא אושר, הודיעה היום החברה כי היא החליטה לאשר את התגמול למרות התנגדות בעלי המניות בשל "נסיבות מיוחדות". מהן הנסיבות? הוא לקח על עצמו את התפקיד מידית ביולי 2024, לאחר שהמנכ"ל הקודם סיים כהונתו במפתיע. בתקופה בה כיהן כמ"מ מנכ"ל חלה עלייה בשווי השוק של החברה, הוא נטל על עצמו במקביל גם תפקידים נוספים בקבוצה (סמנכ"ל כספים, יו"ר ובכיר בחברות־בת), ובכך חסך עלויות ניהול, וכנראה ה"חשוב" מכולם: הדירקטוריון חושש שאי מתן המענקים יפגע במוטיבציה שלו ואף עלול להוביל לעזיבתו, מה שייצור חוסר יציבות ניהולית בתקופה קריטית, לפיכך, מדובר ב"נסיבות מיוחדות" שמצדיקות התגברות על האסיפה הכללית.