אליקו דנגוטה, האיש העשיר באפריקה, שהונו מוערך בכ24 מיליארד דולר, מוביל מהלך מקיף שנועד להפוך את שוק האנרגיה הניגרי על ראשו, ובו זמן להיאבק באחת הרשתות החזקות והמורכבות במדינה: מאפייית הנפט. החזון של דנגוטה הוא הפחתת התלות של ניגריה ביבוא והפיכת המדינה לשחקן בולט בתחום האנרגיה המתחדשת והמסורתית.

לאחר שהקמת מתקן זיקוק ענק בלאגוס יצאה אל הפועל, עם השקעה שנאמדה בכ-20 מיליארד דולר, הכריז דנגוטה לפני כחצי שנה כי ברשותו מלאי של למעלה מחצי מיליארד ליטר תזקיקים, וכי הוא יכול לספק את מלוא הצריכה של ניגריה ולייצא עודפים. המתקן צפוי להפיק מדי יום מעל 100 מיליון ליטר דלק, מתוכם 58 מיליון מיועדים ליצוא. 

אך פרויקט הנפט לבדו אינו מספק את האיש שלא רצה בכלל להיכנס לתחום הזה, בשל מה שהוא כינה "השחיתות האדירה בתעשייה, שמזכירה בממדיה את המאפיה של סחר הסמים".

חשיפת הנתונים והמאבק בשחיתות

דנגוטה תקף לאחרונה את המספרים הרשמיים של רשויות המדינה, לפיהם צריכת הדלק היומית בניגריה עומדת על 45 עד 50 מיליון ליטר. לדבריו, המספר האמיתי עומד על כ-33 מיליון ליטר בלבד, ואותו פער של כ-17 מיליון ליטר ביום, מקורו בניפוח שנועד להצדיק המשך יבוא וגניבה מאורגנת. בעבר, כשהדלק היה מסובסד, נטען שהצריכה חצתה את רף 90 מיליון ליטר ליום וזוהי טענה שדנגוטה אינו מקבל. לתפיסתו, לא מדובר רק בהבדלים טכניים אלא בניפוח שפוגע בכלכלת ניגריה, מרוקן את קופת המדינה ותומך בשוק שחור חוצה גבולות. לכן, הקמת המפעל אינה רק השקעה כלכלית עבורו אלא גם מהלך חברתי ופוליטי, שאמור להוביל לחתירה לעצמאות אנרגטית וניקוי המערכת משחיתות ורקבון פנימי.

• קבוצת מר קיבלה הזמנה של 36 מיליון אירו ממדינה באפריקה
• אין עסקאות טובות באפריקה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הנמל הימי: פתח לייצוא ולשליטה לוגיסטית

לצד המפעל, דנגוטה מקדם בימים אלה פרויקט נוסף: הקמת נמל ימי, שייקרא Atlantic Seaport, באזור אולוקולה שבמדינת אוגון (ניגריה היא רפובליקה פדרלית המעוצבת על פי דגם ארצות הברית). מדובר בפרויקט תשתיות שאמור לתמוך בייצוא גז נוזלי, דלקים, דשן ותוצרת תעשייתית, תוך עידוד כניסת יזמים נוספים לתחום. 

הנמל, שעליו הוגשה בקשה רשמית ביוני האחרון, ישמש גם מרכז תחבורתי תומך לפרויקטים הקיימים והעתידיים של קבוצת דנגוטה. הוא מסמן את חזרתו של דנגוטה לאתר שבו תיכנן בעבר להקים את המפעלים הגדולים שלו לייצור דשנים וזיקוק נפט. הפרויקט הקודם בוטל עקב סכסוכים עם רשויות מקומיות, אך מאז נרשמה התקדמות תחת הממשל החדש, והנמל החדש יוקם כ-100 קילומטרים מהמתקנים בלאגוס. המתקנים כוללים מפעל לדשנים ומפעל פטרוכימי. כיום דנגוטה מייצא אוראה ודשנים דרך מזח שהוקם באתר, אשר גם מקבל ציוד כבד למפעל הזיקוק.

דנגוטה מתכנן גם לייצא גז טבעי נוזלי מלגוס, פרויקט שיכלול בניית צינורות מאזור הדלתה העשיר בנפט של ניגריה. מדובר בפרויקט שאפתני שמתחרה בפעילות של Nigeria LNG Ltd, ומבוסס על ידע על מאגרי גז גדולים באזור. דנגוטה כבר משתמש בגז טבעי מהדלתה לצורך ייצור אמוניה, מרכיב מרכזי בייצור דשנים. דנגוטה מתכנן להתחיל להפיץ דלק לקמעונאים בניגריה באמצעות צי של 4,000 משאיות מונעות בגז, למרות הביקורת שטוענת שכך ישיג מונופול על שוק הנפט. 

• שבוע מסחר קצר ודוח תעסוקה - מה צופים האנליסטים?
• אמצעי התקשורת ששינה את פני המסחר הגלובלי ומה קרה יום לפני 56 שנה
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• הציבור הסיני צפוי להזניק שוק שורי בשווי 23 טריליון דולר

שחקן מרכזי מול ממשלה חלשה 

לצד המאבק ברגולציה ובגופי ממשל כמו ה־NMDPRA (רשות הפיקוח על נפט ותזקיקים), דנגוטה מציג עמדות חדות גם מול יצרני דלקים מקומיים ויבואנים פרטיים. הוא מצביע על חוסר הלימה בין הנתונים בשטח לבין המספרים שמספקות הרשויות, וטוען שיבואנים מקבלים אישורים לתזקיקים באיכות נמוכה, בעוד התוצרת המקומית שלו, לטענתו, עומדת בתקנים מחמירים. גם הטענות לפערי איכות הדלקים נדחו על ידו בתוקף. הוא אף הציע שהרגולטור יבדוק את הדלקים ממפעלו בכל מעבדה עצמאית שיבחר, כדי להפריך את ההאשמות לגבי תכולת גופרית גבוהה. 

מרות ההתנגדות, נראה כי דנגוטה מוביל שינוי עומק בשוק הנפט של ניגריה, מגיבוי מלא של יבוא לנוכחות יצרנית מקומית חזקה. המאבק נגד המאפיה, לדבריו, עדיין רחוק מסיום, אך הוא מבסס את שליטתו גם באמצעות תשתיות לוגיסטיות, פרויקטים של ייצור מקומי והשפעה ציבורית רחבה. בזמן שהממשל נאבק ברפורמות, דנגוטה ממשיך להרחיב את עסקיו, לשבור את המונופול על ייבוא הדלק ולחבר את ניגריה למפת הסחר הבינלאומית מהדלת הקדמית. השאלה שנותרה פתוחה היא האם מאפייית הנפט המקומית, והאינטרסים מאחוריה, תוכל לעצור את המכונה שהפעיל האיש העשיר ביבשת.

מועדון העשירים ביותר בעולם 

דנגוטה נולד למשפחת סוחרים עשירה והחל את דרכו כיזם צעיר כשהקים את קבוצת דנגוטה כבר בשנות ה־70 באמצעות הלוואה מדודו, והחל לייבא סוכר ואורז. במהלך השנים, הפך את החברה לאימפריה תעשייתית הכוללת מלט, מזון, תחבורה, דשנים ונפט. 

עם הון של כ-24 מיליארד דולר, דנגוטה אמנם משתייך למועדון היוקרתי של עשירי העולם, אבל לא נמצא בראש הרשימה, שבה מככבים אילון מאסק עם כ-340 מיליארד דולר, מארק צוקרברג, עם כ-210 מיליארד דולר, ג'ף בזוס עם כ-205 מיליארד דולר, לארי אליסון, מייסד אורקל, עם כ-190 מיליארד דולר ואחרון חביב במקום החמישי, ברנאר ארנו, התעשיין הצרפתי שמחזיק בחברת LVMH עם כ-180 מיליארד דולר בלבד. 

המשותף לכל עשירי העולם הוא החזון והשאיפה להרחיב את עסקיהם ולהשפיע על הכלכלה העולמית, ולהבדיל מהמערביים, דנגוטה ממוקד בפיתוח תשתיות וכלכלה באפריקה, בעוד שמאסק, צובקרברג, אליסון ובזוס מתמקדים בטכנולוגיה ובחלל, וארנו במותרות ואופנה. הפרויקטים של דנגוטה מצביעים על שאיפה לחדשנות וצמיחה כלכלית, תוך התמודדות עם אתגרים מקומיים ובינלאומיים. מדובר בהשקעה משמעותית בתשתיות ובמשאבים שיעצבו את עתיד הכלכלה האפריקאית.

 אופ"ק+ מעלה תפוקה וצופה זינוק בביקוש ברבעון השלישי