פרוייקט שבועות חגיגת ביכורים
צילום: Getty images Israel
פרויקט חג

מיוחד לשבועות: מנהלי הקריאייטיב הבכירים בענף הפרסום חוזרים לעבודות הראשונות שלהם - במה הם בחרו?

האחד גילה את סנדי בר בחורף קר, האחר הכה גלים עם עם תקציב זעום. קבלו את פרויקט החג של אייס - הקמפיינים הראשונים של בכירי הענף
משה בנימין | (17)

היום הם סמנכ"לי קריאייטיב, משנים למנכ"ל ושותפים במשרדים מובילים - בכירים בעולם הפרסום מהסוג שגם סמנכ"לי שיווק שמחים לשהות במחיצתם ונושאים אליהם עיניים. אבל פעם, לפני כמה שנים טובות הם היו הקופירייטר ההוא, זה שרק לפני שנה התקבל לעבודה ועדיין רץ ממנהל קריאייטיב אחד לשני כדי לאשר את הרעיון שלו.

לקראת שבועות - חג הביכורים, החלטנו להחזיר אותם לרגעים ההם בתחילת דרכם, לעבודות הראשונות בקריירה הארוכה והסיפורים מאחוריהן.

בחרתי לחזור אחורה דווקא לתשדיר רדיו שעשיתי כקופירייטר צעיר בשנת 2003. באותה שנה נפתח אצלנו בבית מקאן חדר כושר בשם הגראז' אשר תקציב הפרסום שלו הספיק בקושי לקמפיין רדיו מקומי.

בעודי חושב על רעיון מצאתי את עצמי במעלית עם אחד הבעלים השריריים ומפחידים של הגראז', שטפח בעוז על כתפי (הסימן שם עד היום) ושאל בטון מאיים מה הוא צריך לעשות כדי שאני אואיל ואירשם לחדר הכושר. המפגש המצמרר הוליד בראשי רעיון, ולאחר כמה ימים עלינו לאוויר עם תשדיר רדיו ובו מוסה אלפרון בכבודו ובעצמו פונה אל המאזינים ומאיץ בהם להירשם לגראז' תוך שהוא מספר על אדם כמותם "שלא נרשם לגראז', הזניח את גופו ובריאותו ולבסוף פגעה בו מכונית".

הקמפיין הכה גלים וזכה לכותרות בעיתונים ואפילו שימש במתיחה מעולה שביצע דידי הררי בתוכניתו. והסוף? האיומים ברדיו ובמציאות עבדו גם עלי, נרשמתי לגראז' והיום אני שרירי ונאה בצורה בלתי רגילה.

קמפיין הרדיו והמתיחה בתוכנית של דידי הררי

יום טוב מביים בתנועות גדולות. הידיים שלו מתנופפות באוויר כאילו הן לא חלק מהגוף שלו. הפנים שלו אדומות ומזיעות. וכל המטר תשעים שלו על מאה ועשרים קילו רוקדים בזמן שהוא מדליק עוד אחת מהמיוחדות שלו.

"קח", הוא צוחק לי ומושיט לי אחת. "קח, זה משהו משהו. זה בדואים מסיני הבריחו בתוך תחת של גמל". הצחוק שלו מדבק. האנרגיות שלו מוטרפות. והוא שר את כל המילים יחד עם השחקנים בהתכוונות גדולה. כמו תפילה.

אנחנו בתוך איזה האנגר ענק בנמל תל אביב שבנוי כמו בית משפט. בחוץ הגשם לא מפסיק. חורף של שנת תשעים ושש או שבע. וסנדי בר בת עשרים. יפה כמו חטא. לבושה בשמלה בצבע תכלת מבקשת רחמים מהשופט על שלא עמדה בפיתוי וגנבה את המילקי. כי "המילקי הורס".

ספק גדול אם ידענו אז מה יש לנו ביד. טוב, בואו נהייה כנים. לא ידענו. אבל "מילקי הורס", קמפיין הביכורים שלי, הפכה לאחת הפרסומות האהובות ביותר בכל הזמנים. הרבה זמן עבר מאז אותו החורף של שנת תשעים ושש שבע. והרבה מאוד השתנה. אז עוד היה לי שיער. אז בית''ר ירושלים הייתה אלופה. אז טיפקס הייתה להקת השנה. וביבי היה ראש הממשלה. לפחות זה.

מילקי הורס

מיאו, פרסומת. חג שבועות הוא חג החלב. חלב תמיד מזכיר לי חתולה, וחתולה תמיד מזכירה לי את זאב רווח, ואת קמפיין מיאו חתולה שזכיתי לעשות לפני עשר שנים בערך ביחד עם רובי ניסן. קופירייטר, חבר ואח.

ישבנו בערך חצי שעה על הבריף. אחד סיפר סיפור על ההוא שמציץ לשכנה ומתעצל לרדת למאפיה, והשני אמר בוא נעשה מזה סרט בורקס. השאר היסטוריה והיסטריה. לפחות מבחינתי. כי מעבר לעובדה שזה היה הקמפיין המשמעותי הראשון שעשיתי בקריירה, זו היתה הפעם הראשונה שראיתי שהפרסום משפיע.

אני לא מדבר על חברים, ברנז'ה או אמא שלי שסוף סוף הבינה מה הבן שלה עושה. אני מדבר על הבן שלי. הקהל הכי שיפוטי ואכזרי שיש. לקחתי אותו בחופשת פסח להצגה של אליבבא וארבעים השודדים בכיכובו של... זאב רווח.

באחד הרגעים בהצגה שבהם הייתי ער, אומר אליבבא לשודדים שייצאו מהמחבוא רק ברגע שהוא יגיד את הסיסמא שהם קבעו מראש: מיאו חתולה. כל הקהל מתגלגל מצחוק ורק הבן שלי קם באמצע יד אליהו וצעק בקולי קולות: זה של אבא שלי! וזוכה למאות מבטי רחמים וצקצוקי לשון. ברגע הזה הבנתי שני דברים: למה אני אוהב כל כך את המקצוע הזה, ולמה אני לא הולך יותר להצגות ילדים.

מיאו, חתולה

אי שם לקראת סוף המאה הקודמת. אני קופירייטר טרי בגליקמן נטלר מייזלר (לימים סמסונוב).

כמה ימים במשרד. לשולחני מגיע בריף ראשון לקמפיין מודעות ארצי. בריף לעמינח, שהחלה לשווק בארץ מיטות מתכווננות. משהו הארדסיילי ופשוט, שהקופירייטרים הותיקים כנראה רצו לנפנף.

אבל אותי הבריף הזה ריגש. אחרי הכל מדובר בעמינח (מזרנים שרק יכולתי לחלום עליהם בילדותי בקיבוץ) ובמיטות מתכווננות (שאפילו בחלום לא הגעתי לחלום עליהם). ואז, אחרי שעות של כרסום עפרונות, נולדה בראשי הכותרת המביכה "מהפכה בתנוחה". וכשהבוס שלי אמר לי שזה קליט, הכרזתי וקצת סקסי, הרגשתי לרגע קצת סקסי בעצמי.

אחר כך גם הלקוח אישר, המודעה עוצבה וירדה לדפוס. ואז הגיע בוקר יום שישי. התעוררתי עצמאית בסביבות שש ומיד ירדתי לפיצוציה לקנות ידיעות. אני זוכר את עצמי עומד באמצע הרחוב, מול מודעת דאבל עם כותרת ענק "מהפכה בתנוחה", ומתרגש כולי. מוקסם מכך שהמילים והרעיונות שלי הגיעו איכשהו לעיתון.

ברגע הזה, ממש כמו בשורת הסיום של קזבלנקה, הבנתי שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה...

"הבריף הזה הוא כמו זונה עם מחלת מין! אף אחד מהקופירייטרים לא רוצה לגעת בזה! דיר בלאק יא צעיר לומר לי שגם לך יש בעיה אידיאולוגית לטפל בו!" פרצה לחדר בעיניים רושפות הטראפיק, והטיחה על השולחן שלי את המשימה קמפיין של הרשות למלחמה בסמים נגד הקריאות ללגליזציה של מריחואנה בישראל של 1999.

חייכתי.

"איזה קריאטיב מפגרים! " מלמלתי לעצמי, ותוך שניה התייצבתי אצל התקציבאית בכובד ראש וביקשתי להתנסות במוצר. זה הרי א' ב' בפרסום...

נכנסתי לחדר ועצמתי עיניים. אני זוכר את הרגע הזה כי זה היה הרגע שבו איבדתי את התמימות הילדותית והבנתי שחוץ מכרטיס כניסה ללונה פארק ענק של רעיונות וצחוקים, יש בעבודה הזו בפרסום גם אחריות ענקית.

מצד אחד, בעיניים של ילד בן 24, נאיבי ורומנטיקן, העולם יכול להיות נפלא אם יתנהל באווירה של וודסטוק בו כל האנשים הטרודים והלחוצים פה ישוטטו בבופה ענק של מאות זני קנאביס משובחים, יעמיסו מכל טוב ויהפכו לקצת יותר שאנטי... מצד שני, סטירת ההתבגרות היתה שאלה בוגרת ומטרידה שהחלה להדהד לי בראש: "תגיד, רובי, אתה באמת חושב שנכון יהיה להפוך את הגראס לחוקי בישראל?"

"למה לבאס?" ניסה הילד שבי לנזוף בשאלה "את לא רואה שכולם מרחפים? אפילו בחלומות כבר אי אפשר להיות מסטול בשקט במדינה הזו?!" אבל השאלה עמדה שם כל הזמן. חדה. ברורה. נוקבת. ולידה, מבויישת, משפילה מבט, עמדה התשובה. ברורה וחדה לא פחות.

לא.

הרי אי אפשר שכולם יהיו מסטולים במדינה הזו. אני אומר כולם כי אנחנו עדר אחד גדול. חופשה בטורקיה זה להיט? יאללה, כל המדינה נוסעת! קרוקס זה הנעל? יאללה, כולם מצביעים ברגליים. פה זה לא הולנד. הולנד מדינה מישורית. הכל מאוזן. אנשים שם מעשנים כדי לא למות משעמום. אצלנו יעשנו כל היום כדי לברוח מהמציאות. הקאנביס הוא צמח מופלא שמסייע לאלפי אנשים בישראל להתמודד עם מחלות, כאבים וייסורים בצורה מדהימה. אני אישית תומך מאד לאפשר את השימוש בו כתחליף לטיפול תרופתי לאנשים שסובלים - אבל לגליזציה מלאה זה סיפור אחר.

הכל הולך קשה במדינה הזו - אז למה לעזאזל שהסמים יהיו קלים? תלמידים יעשנו כי "למי יש כח להתמודד עם שעתיים מתמטיקה?", נהגים יעשנו כי "זה דווקא מרגיע אותי על הכביש", חיילים יעשנו כי "לך אתה תעמוד 8 שעות על מגדל בלי לזוז". במדינה שבה מותר לעשן חופשי והרבה (כי אנחנו לא יודעים מתי לעצור), זה יפגע בי בסוף. זה יתקרב אליי מעגל אחרי מעגל עד שיכנס אליי הביתה. החל מחיילים בבסיסים, דרך הנהגים על הכביש ועד לבייביסיטר שתשמור על הילדים שלי בערב.

התובנה הזו היתה הבסיס לקמפיין הביכורים הראשון שלי בשנת 1999: אין דבר כזה "סמים קלים".

אין דבר כזה 'סמים קלים'

מה הקשר בין מברג, פלייר, סטייק נא על צלחת, אישתי וגדעון עמיחי? העבודה הראשונה האמיתית שלי הייתה קמפיין ההרשמה לבצלאל בשנת 2000. את הקמפיין יצרתי ביחד עם מעיין רשף שלימים תהיה אשתי היקרה.

בסמסטר הראשון של שנה ד למדנו בקורס הפרסום שהנחה יונתן סטירין, שהיה בזמנו מנהל קריאייטיב צעיר באדלר. באחד הימים נכנס סטירין עם בשורה מאתגרת במיוחד: השנה הוחלט לראשונה לבחור את קמפיין הפרסום של בצלאל מבין הסטודנטים במחלקה!

איך ששמענו את זה הסתכלנו אחת על השני והבנו שלא הולכים לישון בזמן הקרוב. ידענו שבשביל לנצח חייבים להביא משהו יוצא דופן. חיפשנו את הדבר שיגדיר בצורה הכי מעניינת את מה שבצלאל נותן לך - כלים ליצירה. אחרי לא מעט רעיונות הזויים, מצאנו את עצמנו במחלקת הבשר בסופר השכונתי, בוחרים נתח עסיסי ומדמם של סטייק נא.

רק אחרי שהקמנו סט צילומים מאולתר בדירה השכורה שלנו, כמיטב המסורת הבצלאלית, והתחלנו לצלם את הסטייק על צלחת לבנה כשלצידה מונחים פלייר ומברג, הבנו שיש לנו את זה. מעודדים מהתוצאה, המשכנו לחפור בקונספט ולהגשה הגענו עם חוסר ענק בשעות שינה אבל עם סדרה של ארבע כרזות שהיינו גאים בה מאוד.

העבודה נבחרה ברוב קולות להיות קמפיין ההרשמה הראשון שסטודנטים עיצבו לבצלאל ופורסמה בהיקף רחב, בפריסה ארצית בעיתונות, בחוצות ובמרצ נדייס כגון חולצות וגלויות. כסטודנטים, הזכייה הייתה כמו לזכות בקאן. תחושה של היי מטורף וגאווה ענקית. שמרנו עשרות עותקים של עיתונים בהם פורסמו המודעות והסתובבנו בתל אביב עם מצלמה, מתלהבים, עם חיוך גדול ומצלמים שלט אחרי שלט. הרגשנו שכבשנו את העולם.

מבחינתי, השיא של הקמפיין הגיע קצת מאוחר יותר. החלום שלי היה שמישהו בכיר מתעשיית הפרסום ישים לב לקמפיין. כשבועיים לאחר עליית הקמפיין, קיבלתי טלפון מפתיע. על הקו הייתה העוזרת האישית של גדעון עמיחי שהזמינה אותנו לפגישה במשרד שלו. באותו הרגע הייתי בנהיגה ומרוב התרגשות כמעט ועשיתי תאונה. לא האמנתי שזה אמיתי. את הפגישה עם גדעון אני זוכר כרגע שבו הרגשתי שחלומות מתגשמים. אגב, מאז אותה פגישה הוא מקפיד להזכיר לנו שהוא עלה על זה שאנחנו זוג גם בחיים תוך פחות מעשר שניות.

כשסיימתי את הלימודים באותה שנה, התחלתי לעבוד בשלמור ומאז עשיתי כמה וכמה עבודות שהייתי גאה בהן, אבל את ההתרגשות של הפעם הראשונה, כנראה שאי אפשר לשחזר. היום, הפוסטר של הסטייק תלוי במשרד שלי ומזכיר לי בכל רגע שהכל אפשרי.

תגובות לכתבה(17):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 13.
    רובי ניסן 02/06/2012 13:23
    הגב לתגובה זו
    רובי ניסן זה לא מה שחשוב. יש צוות שלם של אנשים שרובי ניסן מוביל אותם. רובי ניסן לא היה רובי ניסן בלי האנשים הנפלאים האלו שגורמים לרובי ניסן להיראות טוב. אז נכון שלרובי ניסן יש חלק בהצלחה ורובי ניסן בחור מוכשר וגם נחמד אבל יש עוד אנשים בענף הפרסום חוץ מרובי ניסן.
  • 12.
    ריקי 27/05/2012 21:17
    הגב לתגובה זו
    אחלה פרסומת . אחת היפות.
  • 11.
    ארי 25/05/2012 00:11
    הגב לתגובה זו
    סלוגן מצוין שהניע אלפי אנשים להתנסות בקוק והרואין
  • 10.
    מר קטינג 24/05/2012 23:31
    הגב לתגובה זו
    הענף לא התקדם מילימטר ,האנשים התקדמו שכרם התקדם אבל הרמה נשארה ברדידותה הקשר היחיד לשבועות זה שזה מזכיר יותר גבינה 5% מאשר טנא מלא פירות
  • 9.
    רובי ניסן, תפסיק לכתוב על רובי ניסן. (ל"ת)
    ר.נ. 24/05/2012 21:01
    הגב לתגובה זו
  • הקנאה הולמת אותך (ל"ת)
    רובי ניסן 27/05/2012 22:04
    הגב לתגובה זו
  • 8.
    חורש מזימות 24/05/2012 17:52
    הגב לתגובה זו
    גם כשהוא מפשפש בהיסטוריה שלו, הוא לא מצליח למצוא פרסומת אחת ממש טובה שהוא עצמו עשה. עצוב.
  • דווקא אהבתי שהוא כתב משהו אמיתי במקום להשתחצן (ל"ת)
    מיכל 25/05/2012 10:19
    הגב לתגובה זו
  • תכל'ס! הוא לא מפספס הזדמנות להשתחצן (ל"ת)
    שירי 28/05/2012 09:37
  • 7.
    שולי 24/05/2012 17:16
    הגב לתגובה זו
    הוא מנכ"ל מקאן דיגיטל
  • 6.
    שישקו 24/05/2012 16:52
    הגב לתגובה זו
    מדהים!!! כל הפרסומות פה היו יכולות להשתלב בברייק פרסומות גם היום. בעצם, זה עצוב...
  • 5.
    * 24/05/2012 16:43
    הגב לתגובה זו
    פשוט אין...
  • 4.
    מריק 24/05/2012 15:54
    הגב לתגובה זו
    צריך יותר אנשים כמוהו בענף
  • 3.
    מגניב. אחלה כתבה ו..מילקי הורס!!!! (ל"ת)
    24/05/2012 15:39
    הגב לתגובה זו
  • 2.
    רובי אתה תותח!!! (ל"ת)
    אחת 24/05/2012 15:38
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    בלה בלה 24/05/2012 14:51
    הגב לתגובה זו
    טל רביב תקוע עדין בפרסומת הראשונה שלו
  • אויש אתה עלוב... (ל"ת)
    24/05/2012 15:06
    הגב לתגובה זו
הכוכב הבא. קרדיט: אתר מאקוהכוכב הבא. קרדיט: אתר מאקו
רייטינג

הכוכב הבא בראש הפריים טיים

בערב עם ריאליטי חזק, הוא כמעט תמיד בראש, וכך גם עם שידור "הכוכב הבא" לקראת אירוויזיון 2026, שהשתלט על רצועת הפריים טיים 

רן קידר |
נושאים בכתבה רייטינג
המהדורה המרכזית של ערוץ 12, היתה אתמול על 14.7% רייטינג ו-352 אלף צופים, ואילו חדשות 14 היו אחריה עם 8.1% רייטינג ו-215 אלף צופים. אחריה היתה חדשות 13, שהצליחה שוב לחצות את רף מאה אלף הצופים, עם 5.9% רייטינג ו-144 אלף צופים, ובסוף הרשימה היתה המהדורה של כאן11, עם נתונים טובים יחסית לחוסר הפופולריות שלה, עם 95 אלף צופים ו-4% רייטינג.


פריים טיים

תחרות בפריים טיים זה תמיד טוב, אבל כשיש ריאליטי, כמעט תמיד הוא בראש הטבלה, וכך גם היה אתמול עם "הכוכב הבא", שהיה עם רייטינג של 16.9% רייטינג ו-432 אלף צופים והיה התכנית הנצפית ביותר בלוח השידורים. אחריו היתה "ווארט" של ערוץ 13, עם 7.9% רייטינג ו-182 אלף צופים, ואילו ההיעדרות של ינון מגל ככל הנראה הובילה לירידה של הפטריוטים למקום השלישי, עם 7.1% ו-189 אלף צופים. למרות שהעונה נפתחה בסערה, "בואו לאכול איתי" של כאן11 סגרה את הרשימה עם 6.1% רייטינג ו-150 אלף צופים.

תכניות הבוקר והצהריים

מבחינת שאר הרצועות, רצועת הבוקר הולכת ותופסת תאוצה, כש-"חדשות הבוקר" של קשת הובילה את הרצועה, עם 3.2% ו-66 אלף צופים, במקום השני היה ערוץ 14, כשמהדורת "ישראל הבוקר", עם עודד מנשה, היתה במקום השני מבחינת רייטינג, עם 2.5% רייטינג אבל במקום הראשון מבחינת כמות צופים, 67 אלף צופים. "העולם הבוקר" של רשת סגרה את הרשימה, עם 2% רייטינג ו-59 אלף צופים. 

ברצועה שלאחריה, המספרים ירדו מעט, ומשדר הבוקר של קשת, עם יואב לימור היה בראש ועמד על רייטינג של 2.7% ו-52 אלף צופים, ואילו אחריו היה "על הבוקר" של ערוץ 14 עם 1.9% רייטינג, ו-49 אלף צופים. את הרשימה סגר המשדר המיוחד לזכרו של הדר גולדין ז"ל ששודר ברשת, עם 1.7% רייטינג ו-38 אלף צופים. 

בצהריים, 14 בצהריים של חדשות 12 היה בראש, עם 3.5% ו-78 אלף צופים, בעוד האולפן הפתוח של עם בועז גולן היה במקום השני, עם 3.3% רייטינג ו-69 אלף צופים. את הרשימה סגרה רשת עם "הדוח היומי" שהיה עם 1.2% רייטינג ו-30 אלף צופים בלבד. 

גמר האח הגדול, מתוך השידור ברשת 13גמר האח הגדול, מתוך השידור ברשת 13

5 עובדות על איך מודדים את הרייטינג וכמה הוא שווה לערוצי החדשות

הרפורמה של שר התקשורת שלמה קרעי למדידת הרייטינג נמצאת הרבה בכותרות ומרעישה בעיקר את העיתונאים ואנשי הברנז'ה. אז מה המשמעות של מדידת הרייטינג? כמה כסף הרייטינג שווה לערוצי הטלוויזיה? מה הבעייתיות בשיטה הנוכחית ומה מתכנן קרעי? 5 עובדות על שיטת הרייטינג בישראל.

הדס ברטל |


מדי יום אנחנו מביאים בפניכם את נתוני הרייטינג. כולנו יודעים להבין מי מקום ראשון מי שני, מי לשמאל מי לימין, את מי אנחנו מעדיפים ואת מי לא. אבל איך מדידת הרייטינג עובדת, איך נקבעים המספרים שכל ערוץ חי על פיהם, צובר כוח מהם ומרוויח בעקבותיהם עשרות מיליוני שקלים? מדד הרייטינג מכיל בתוכו הרבה מאוד כוח ויכולת השפעה ולא פלא ששר התקשורת, שלמה קרעי, שם לעצמו למטרה לקדם חקיקה שתשנה את שיטת המדידה. אך לפי מבקריו, הרפורמה שלו באה להיטיב עם הערוצים שנוטים פחות לבקר את הממשלה ובעצם לקחת שיטה פגומה ובמקומה לשים שיטה מוטית. אז למה מדידת הרייטינג חשובה? הנה 5 עובדות על מדידת הרייטינג שינסו לענות על כך:

1 # איך בכלל נמדד הרייטינג בישראל

בישראל מופעלת מערכת מדידת הרייטינג על ידי "ועדת המדרוג", גוף המייצג את הערוצים, המפרסמים וחברות המדיה. המדידה מתבצעת באמצעות "מד רייטינג" או כפי שאנחנו מכירים בשמו הלועזי, הפיפל מיטר (People meter) והוא מותקן בכ-700 עד 800 מאות בתי אב בישראל המייצגים את כלל האוכלוסייה. המכשיר מזהה באיזה ערוץ צופים בכל רגע, ונתוני הצפייה נשלחים למרכז איסוף בזמן אמת שמפלחים את הנתונים ומפרסמים אותם מדי יום. הנתונים שנאספים משמשים להסקת תמונת צפייה כוללת: כלומר, מה אחוז הצופים בכלל האוכלוסייה שצפו בתוכנית מסוימת. חשוב להבין שמדובר במדגם סטטיסטי בלבד, ולכן תמיד יש טווח סטייה, גם אם קטן יחסית.

2 # איך נקבע הרייטינג ולמה המספרים לא תמיד אומרים הכול

הרייטינג נמדד באחוזים מתוך כלל משקי הבית בישראל. עם זאת, יש הבדל בין מספר הצופים בפועל לבין שיעור הצפייה היחסי. ייתכן מצב שבו ערוץ יקבל רייטינג גבוה יותר מערוץ אחר, אבל בפועל יהיו לו פחות צופים, אם סך הצפייה באותו ערב קטן יותר. כלומר, המדידה מתייחסת לשיעור מתוך כלל הצפייה באותו זמן, ולא למספר מוחלט של אנשים. ישנה גם ביקורת על כך שכמה מאות בתי אב בישראל לא יכולים לייצג את כלל הציבור, שכן מספיק צופה אחד כדי להקפיץ את הרייטינג של ערוץ מסוים. המדידה גם לא מתייחסת בכלל לצופי הטלוויזיה במגזר הערבי, אלא מפלחת רק צופים יהודים. כמו כן באפשרותם של אותם בתי אב לא להפעיל את ה-people meter בזמן הצפייה וכך היא לא מדווחת לוועדת המידרוג. סוגיה קריטית נוספת היא שהמד לא בודק צפייה בשירותי סטרימינג ו-VOD.

3 # רפורמת הרייטינג של השר שלמה קרעי

שר התקשורת, שלמה קרעי, מקדם רפורמה מקיפה במדידת הרייטינג, שלדבריו נועדה להגביר את השקיפות ולשבור את המונופול של ועדת המדרוג. יש ביקורת על כך וחשש שתהיה לפוליטיקאים השפעה על הרייטינג, אך מדובר על גופים עצמאיים שימדדו את היקפי התנועה.  


חדשות היום בערוץ 12, קרדיט: מתוך השידור החי
חדשות היום בערוץ 12 - קרדיט: מתוך השידור החי