הפגנה מחאה רפורמה
צילום: צילום דוברות משטרה

באופן סופי, בג"צ הכריע: הפרקליטים לא יוכלו להפגין נגד הממשלה

בית המשפט דחה את ערעורו של עו"ד שאול כהן, פרקליט במחוז חיפה ושל עמותת משמר הדמוקרטיה הישראלית שעתר לעליון לאחר שנדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה ולא הותר לו להשתף בהפגנות כנגד הרפורמה המשפטית עקב היותו עובד מדינה ועובד בפרקליטות.  השופטים מינץ, כבוב וכנפי שטייניץ דחו את העתירה ופסקו כי להם 'אין עילת התערבות' והם הותירו את פסיקת בית הדין הארצי שאסרה על ההשתתפות בהפגנות על כנה
נחמן שפירא | (3)

באופן סופי, בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק הכריע כי הפרקליטים לא וכלו להשתתף בהפגנות כנגד הממשלה. השופטים מינץ, כבוב וכנפי שטייניץ דחו את עתירתו של עו"ד שאול כהן ומשמר הדמוקרטיה הישראלית  על פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שקבע כי עובדי הפרקליטות לא יוכלו להשתתף בהפגנות כנגד הממשלה על קידום החקיקה במסגרת הרפורמה המשפטית.

עו"ד כהן מועסק כפרקליט בפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) מזה 28 שנים ומייצג את המדינה בערכאות השונות. על רקע הפגנות המחאה המתקיימות ברחבי הארץ נגד תכנית הממשלה לשינויים במערכת המשפט הוא פנה לסמנכ"לית למינהל במשרד המשפטים, בבקשה לקבל אישור להשתתפותו בהפגנות. לאחר תשובתה כי הלשכה המשפטית בנציבות שירות המדינה, לא אישרה את בקשתו – , בהתאם להוראות תקנון שירות המדינה, התקשי"ר, האוסרת על השתתפות כלל עובדי השירות המשפטי בהפגנות בעלות אופי מדיני. הוא הגיש עתירה לבית הדין האזורי לעבודה שדחה את בקשתו.

בפסק הדין נקבע כי החלטת המשיבות שלא לאפשר לעותר להשתתף בהפגנות, המהווה החלטה מנהלית, אינה "לוקה בפגם של חוסר סבירות" המצדיק התערבות בה. נקודת המוצא לדיון הייתה הוראת סעיף 1 לחוק שירות המדינה והוראות התקשי"ר, האוסרות על עובדי השירות המשפטי, ובכללם העותר, להשתתף בהפגנות "בעלות אופי מדיני".

בית הדין האזורי נדרש לפרשנות ביטוי זה וקבע כי ההפגנות נגד תכנית הממשלה הן הפגנות בעלות אופי מדיני, שכן העניינים אותם מבקשות ההפגנות לקדם, או חלקם, מצויים במחלוקת פוליטית. כן נקבע כי השתתפות העותר בהפגנות אלה תפגע באמון הציבור בשירות הציבורי, ובפרקליטות בפרט, וזאת בניגוד לתכלית החקיקה שעניינה בשמירה על מעמדו הניטרלי של השירות הציבורי.

לאחר מכן הגישו העותרים ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וטענו כי בית הדין שגה בפרשנותו המרחיבה להפגנות האסורות בעלות אופי מדיני  וטענו כי ההפגנות נגד תכנית הממשלה אינן באות בגדריו של ביטוי זה.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

 בית הדין הארצי דחה גם הוא  את ערעורם וקבע, בשונה מעמדת בית הדין האזורי, כי אין לבחון את החלטת המדינה שלא לאפשר לעותר להשתתף בהפגנות כהחלטה מנהלית, הנבחנת בכלים של המשפט המנהלי, אלא כהחלטה של המדינה בכובעה כמעסיקה. "בית הדין הארצי עמד על מעמדה הרם ועל חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי, וכן על זכות ההפגנה כנגזרת של זכות זו, אך ציין כי זו עשויה ליסוג מפני זכויות, ערכים ואינטרסים חשובים אחרים, לרבות במישור יחסי העבודה.

בית הדין הארצי, קבע כי תכליתן של הוראות הדין הרלוונטיות לענייננו היא "להבטיח מראית עין של שירות ציבורי א-פוליטי, נטול פניות, הוגן ושוויוני" ולשמור על ממלכתיות השירות הציבורי כשירות ניטרלי ואובייקטיבי הפועל לטובת כלל האזרחים".

קיראו עוד ב"משפט"

בנוסף נקבע בבית הדין כי השתתפותו של העותר בהפגנות אלה, כפרקליט המזוהה עם הפרקליטות, עלולה לפגוע בוודאות קרובה במראית העין הניטרלית של השירות המשפטי ובכך באמון הציבור בשירות הציבורי.

העותרים עתרו לבית המשפט העליון וטענו כי מדובר בסוגיה בעלת השלכות רוחב מרחיקות לכת על ציבור המשפטנים בשירות המדינה, ובשאלה משפטית המצויה בתחום מומחיותו של בית משפט זה.

השופטים מינץ, כבוב וכנפי שטייניץ הכריעו כי דינה של העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות.

השופטים ציינו כי "אין צריך לומר כי אין בפסיקתנו זו, כמו גם בפסיקתם של בתי הדין לעבודה, כדי להמעיט כמלוא הנימה מחשיבותו של חופש הביטוי, על נגזרותיו, בחברה דמוקרטית. בית הדין הארצי ייחס לכך משקל, אך איזן את הדברים מול ערכים חשובים אחרים של אמון הציבור בשירות הציבורי ושמירה על האובייקטיביות של עובדי השירות המשפטי הציבורי".

השופטים ציינו כי "הלכה היא עמנו כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין לעבודה, וכי התערבות בהחלטות ערכאות אלה שמורה למקרים חריגים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטות ושיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין.

"אמות המידה המחמירות החלות בכל המתייחס להתערבות בפסקי דין של בתי הדין לעבודה אינן מתקיימות בענייננו. טענות העותרים, כפי שנפרשו בעתירתם, הן טענות הנושאות אופי ערעורי הנסובות על פרשנות חוק הסיוג והוראות התקשי"ר. בית הדין הארצי נתן דעתו בהרחבה לטענות אלה, לרבות בהיבטים של הזכות לחופש הביטוי וחופש ההפגנה, ובפסק דין מפורט ומנומק יצק פרשנות להוראות הדין בזיקה לתכליתן וליחסי העבודה שבין הצדדים, בעניינם יש לבית הדין מומחיות מיוחדת כאמור. העותרים לא הצביעו על טעות משפטית מהותית שנפלה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה או על שיקולי צדק המחייבים התערבותו של בית משפט זה".

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    זו האמת 17/07/2023 19:18
    הגב לתגובה זו
    לא היה צריך בית משפט כדי להבין שיש גבול אדום שאותו אסור לעבור פולטיזציה של השירות הציבורי -זה גבול אדום בוהק!
  • 2.
    ברל 16/07/2023 21:51
    הגב לתגובה זו
    כל פלצן נהיה פה עו"ד
  • 1.
    מריה 13/07/2023 22:38
    הגב לתגובה זו
    נתניהו המושחת נסחט ע"י ההנהגה החרדית. החרדים מרוקנים את קופת המדינה
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?

חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.

עוזי גרסטמן |

בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.

הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.

למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".

הנאמנת: חוסר תום לב של החייב

ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.

בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?

פסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע כי בת זוגו של אדם שהלך לעולמו, עמו חיה במשך 17 שנה, תוכר כידועה בציבור ותירש מחצית המעיזבון שלו, בהתאם לחוק הירושה. השופטת דחתה את הטענות של בנו היחיד של המנוח, שלפיהן הסכם הממון שעליו חתם אביו מולה מהווה צוואה המדירה את בת הזוג, וקבעה כי המסמך אינו יכול לשמש תחליף לצוואה

עוזי גרסטמן |

עבור האשה שניהלה קשר זוגי ארוך שנים עם המנוח, פסק הדין שניתן באחרונה הוא לא רק ניצחון משפטי, אלא גם הכרה במעמדה. השופטת רונית ויצמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבלה את תביעתה להכיר בה כיורשת על פי דין, וקבעה כי היא עמדה במבחנים הנדרשים בסעיף 55 לחוק הירושה. בכך נקבע כי צו הירושה שניתן ביולי 2023 יתוקן, והיא תירש מחצית מהעיזבון ביחד עם בנו של המנוח.

הפרשה החלה לאחר מות בן הזוג שלה במאי 2023, אז ניתן צו ירושה המורה כי בנו הוא היורש היחיד. כחודשיים לאחר מכן פנתה בת הזוג לבית המשפט וטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח במשך 15 שנה לפחות, וכי יש להוסיף אותה כשותפה לירושה. הבן מצדו, הגיש תביעה נגדית, שבה ביקש מבית המשפט להכיר בהסכם הממון שנחתם בין אביו לבת הזוג ב-2007 כצוואה לכל דבר ועניין. לטענתו, מהוראות ההסכם ניתן ללמוד כי אביו התכוון להבטיח כי עיזבונו יעבור אך ורק אליו.

במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם הסכם ממון יכול לשמש צוואה. השופטת ויצמן דחתה את הטענה הנחרצת של הבן וקבעה כי אין בסיס משפטי להעניק להסכם מעמד של צוואה. היא ציינה בפסק הדין שפורסם  כי, "המצווה צריך להצהיר בפני העדים שזו צוואתו... והעדים צריכים לאשר באותו מעמד בחתימתם", דבר שלא נעשה במקרה זה. עוד היא הדגישה כי הנתבע לא זימן לעדות את עורכת הדין שערכה את ההסכם, ולא הביא כל ראיה לכך שהמנוח התכוון שההסכם ישמש הוראת ירושה. "המסקנה היחידה המתבקשת היא שהמנוח לא ראה בהסכם הממון את צוואתו", כתבה השופטת בפסק הדין.

"לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון"

השופטת דחתה גם את האפשרות לראות בהסכם הממון "הוראה אחרת", השוללת את זכות הירושה של בת הזוג, כפי שניתן לעשות לפי סעיף 55 לחוק הירושה. לדבריה, ההסכם עסק בהפרדה רכושית במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה, אך לא כלל הוראות מפורשות בנוגע להורשה. "לא ניתן לתת פרשנות עקיפה להסכם הממון לפיה רצון המנוח היה לנשל את התובעת מעיזבונו", היא פסקה בהכרעתה.

לאחר שנדחתה טענת הבן, פנה בית המשפט לבחון אם התקיימו התנאים להכרה בתובעת כידועה בציבור. השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית ארוכת שנים, והזכירה כי כבר בהסכם הממון הצהירו הצדדים על רצונם, "לחיות יחדיו באהבה וברעות ולקיים ביניהם חיי זוגיות מלאים כיחידה משפחתית אחת". עוד היא הוסיפה כי, "לא נטען שהצדדים נפרדו, שלא היתה רציפות בזוגיות, או שהיתה למנוח זוגיות אחרת".