"כשאתה מעביר חופשה ללא מזגן, יום וחצי הוא קריטי"

השופטת ליאור משאלי-שלומאי, בית משפט השלום בראשון לציון

המועד: יום שלישי, 5.5.2026, שעה 10:45

הנושא: תביעות קטנות

עורכת דין תובעת את חברת הדקה ה-90 בעקבות חופשה ביוון שלטענתה הפכה לסיוט, משום שעברו אותה בחודש אוגוסט ללא מזגן בחדר המלון; לצידה יושבת אימה, שגם היא עורכת דין. נציג החברה אינו עורך דין, ולכן השופטת ליאור משאלי-שלומאי שואלת האם הוא מעונין בייצוג משפטי. האיש משיב בשלילה ומשאלי-שלומאי מכניסה לפרוטוקול: "אני שומע את בית המשפט כי מסביר לי שאני זכאי לבקש ייצוג משפטי בהליך זה בשים לב לכך שהתובעת היא עורכת דין. אני מוותר על האפשרות וניתן לנהל את ההליך ללא ייצוג מצידנו".

משאלי-שלומאי פונה לנציג החברה: "בכתב ההגנה מה שצירפתם, את המיילים וכל זה, לא קריא. אם אתה יכול להגיש לו" – והוא מציג את המסמכים. לתובעת: "מתי התחילה החופשה? ומתי נגמרה?" לנציג החברה: "אז מה עוזר לי שהם ענו [לפנייתן] ב-8 [בחודש, אחרי שהחופשה הסתיימה]?" משאלי-שלומאי מעיינת במסמכים, התובעת מגישה תכתובות נוספות ומשאלי-שלומאי מוודאת: "מתי אתם פניתם לדקה ה-90? את רוצה לטעון משהו?"

משאלי-שלומאי מאפשרת לצדדים לשוחח ביניהם ולבסוף מתקדמת: "השאלה הנשאלת היא מה האחריות שיש לדקה ה-90. ברור שאין להם אחריות לסיפור של הקצה והתוצאה [להעדר המזגן]. אולי אפשר היה לעשות יותר מזה, שהיא פונה אליכם ולא מקבלת תשובה עד סוף החופשה. יהיה פיצוי, אבל נמוך יותר ממה שהן מבקשות"; התביעה עמדה על 25,000 שקל. 

"מה זה עשיתם כל מה שיכולתם?"

נציג החברה מסביר, אבל משאלי-שלומאי לא משתכנעת: "מה זה עשיתם כל מה שיכולתם? כשאתם פונים [למלון] יום וחצי אחרי שהיא פונה אליכם והתשובה מגיעה אחרי שהחופשה נגמרה, יש פה בעיה בהשתדלות שלכם, מה שהיה מוטל עליכם מבחינת החוק והפסיקה. יש כאן פער.

"אם אדוני יכול להציע [סכום], או שאני אציע. אולי תדברו ביניכם, שניכם מנוסים. שורה תחתונה: היא העבירה חופשה בחדר בלי מזגן. אני משערת שאין על זה מחלוקת. אם יש מחלוקת, נחקור את זה. אם אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהיא העבירה חופשה בלי מזגן, יש פה קושי במענה שנתתם לה וקושי מול החוק והפסיקה גם כלפיכם כסוכנים. אני מסכימה שאין מקום לקבל את התביעה בכללותה, היא הוגשה בסכום מאוד גבוה. כשאתה מעביר חופשה ללא מזגן, יום וחצי הוא קריטי.

הצדדים חוזרים אחרי ההפסקה ואומרים שלא הצליחו להגיע להסכמה: הדקה ה-90 הציעה 1,000 שקל, התובעת ביקשה 10,000 שקל. הם מסמיכים את משאלי-שלומאי לפסוק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (על דרך הפשרה), בטווח של 5,000-2,000 שקל; כפי שהיא ציינה, מדובר במי שאינם צריכים הסבר במה מדובר. משאלי-שלומאי קובעת שהפיצוי יהיה 3,800 שקל.

לאולם נכנס אחד הצדדים בתיק הקבוע לשעה 12:30. "יש לאדוני עוד הרבה זמן", אומרת לו משאלי-שלומאי. הוא מציין שמדובר ב-40 דקות, והיא משיבה ברוח טובה: "בעולם התביעות הקטנות זה הרבה זמן". משאלי-שלומאי יוצאת מהאולם עד שיגיעו צדדים שאפשר לעבוד איתם, וחוזרת כאשר מתייצב התובע של 11:45 – בלי נציג החברה הנתבעת. 

"כמה שילמת להם? לא בערך, בדיוק"

"אתה יכול להישאר לשבת בשלב הזה", אומרת משאלי-שלומאי לתובע. מדובר בצעיר חרדי, התובע חברה שהבטיחה לסייע לו לקבל הלוואה, הוא שילם מקדמה, לא קיבל את ההלוואה והיא מסרבת להחזיר אותה. "אין כתב הגנה בתיק, יכולת להגיש בקשה למתן פסק דין, נעשה את זה עכשיו. אני רק בודקת שהמסמכים הומצאו. הודעת להם בטלפון? מי זה 'הם'?"

• השופט אברונין: "רכב אחד אני יכול להבין, שניים זה כבר אירוע"
• "אני יודעת איך נראה כתם מהשמש"

משאלי-שלומאי מכניסה לפרוטוקול בשמו של התובע: "נמסר לי מהמזכירות שהתביעה והזימון לדיון היום נמסרו לנתבעת. חוץ מזה, דיברתי עם שני אנשים מהנתבעת, אחת שהגדירה מנכ"לית החברה והשני הוא איש השירות, שדיברתי איתם כשהגשתי את התביעה, ואמרו לי: אנו יודעים וניפגש בבית המשפט. זה היה לפני חצי שנה בערך".

משאלי-שלומאי מבררת: "אתה לקחת מהם הלוואה?" התובע מסביר והיא מקשיבה בסבלנות. "כמה שילמת להם? לא בערך, בדיוק". – בערך 3,000 שקל, שקל לכאן או לכאן. "2,999 או 3,001. יש לך איזושהי אסמכתא לזה ששילמת 3,000 שקל? יש לך גישה לחשבון הבנק, אתה יכול לאתר את האסמכתא הזאת?"

משאלי-שלומאי מכינה את הפרוטוקול למתן פסק דין בהעדר הגנה, אך ממשיכה לוודא: "מה כתוב בהסכם [עם הנתבעת]?" – הוא אמור היה לשלם 5,000 שקל נוספים אם יקבל את ההלוואה. "ואת זה לא העברת להם. אז למה אתה תובע 5,000 ולא 3,000?" – עוגמת נפש.

"אתה מקבל עכשיו פסק דין בהעדר הגנה. סביר להניח, וזה גם מה שקורה בדרך כלל, שיגישו בקשה לביטול פסק הדין, יצטרכו להסביר מדוע לא הגישו כתב הגנה ומה טענות ההגנה שלהם, אבל בדרך כלל נפגשים לעוד דיון. אני אתן לך עכשיו פסק דין ויש סיכוי שניפגש פה שוב".

התובע שואל האם יכול היה לתבוע יותר ומשאלי-שלומאי משיבה: "אדוני יקבל את מה שתבע, אני לא אייעץ לאדוני. בדרך כלל אדם תובע את מה שחסר לו". היא מכתיבה פסק דין: "התיק היה קבוע לשעה 11:45, השעה כעת 12:10 והנתבעת לא התייצבה. התובע התייצב ועתר לקבלת התביעה", ואכן היא מתקבלת במלואה – 5,000 שקל.

• שופט אינו יכול לשבת בחיבוק ידיים כאשר מתגלות עבירות
• חתמה כדי לחזור לילדים, איבדה את הבית - מה קבעה השופטת?

משאלי-שלומאי חוזרת לתובע: "אתה יכול לקחת את פסק הדין. כמו שאמרתי, כנראה ניפגש בעתיד הקרוב והרחוק". הוא שואל כיצד יוכל לצרף הקלטות במידת הצורך. "תשאל במזכירות איך בדיוק מעלים את זה. אם יהיה דיון נוסף, תשתמש בכל האסמכתאות ואולי תגיש מראש".

השורה התחתונה: אופי הדיונים אינו מאפשר להעניק למשאלי-שלומאי ציונים כמקובל במדור. הרושם הכללי הוא של הכנה טובה ובקיאות בפרטים, לצד יצירת אווירה המעודדת הסכמות – אם כי זה לא היה קשה במיוחד בתיק הראשון ולא נצרך בתיק השני.