
השגריר הוחזר ארצה בחופזה ממרוקו - והמדינה תשלם לו עשרות אלפי שקלים
שגריר ישראל במרוקו שנשלח ארצה בשל חקירה פנימית, נאלץ להישאר בארץ כמעט שנה מבלי שידע מה עומד לקרות אתו, ומבלי שאיש יטרח לעדכן אותו מה מגיע לו. הוא תבע את המדינה, וכעת יקבל כ-43 אלף שקל
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים הכריע באחרונה בתביעה חריגה שהגיש שגריר ישראל לשעבר במרוקו כנגד משרד החוץ: מדינת ישראל תשלם לו כ-43 אלף שקל בגין הוצאות שכר דירה ודמי שהייה לאחר שניתן לו להישאר בארץ כמעט שנה, ללא הנחיות ברורות וללא כל תשלום עבור הוצאותיו. פסק הדין ניתן על ידי נשיאת בית הדין, השופטת שרה ברוינר ישרזדה.
הסיפור מתחיל באוגוסט 2022. דוד גוברין, שגריר ישראל במרוקו, הגיש תלונה נגד הקב"ט שבנציגות. המהלך הזה, שהתרחש על רקע דו"ח פנימי שהוכן קודם לכן על ליקויים בנציגות, הוביל לכך שהוא נדרש לשוב ארצה בדחיפות. הוא עלה על טיסה למחרת בלילה. שני הלילות הראשונים בישראל אושרו לו במלון, ומשם הכל נהפך לעמום. הבירור שנערך בעניינו נמשך חודשים רבים. גוברין נשאר בארץ, בדירה שכורה בעפולה - דירה שהוא ובת זוגו שכרו עוד מ-2019 - ולא הוחזר לתפקיד אך גם לא פוטר. "בתקופה שבמחלוקת התובע לא הושעה, ולא נתבקשה השעייתו", נכתב בפסק הדין. במקביל, נשלחו "מתגברים" שביצעו ברבאט תפקידים שונים במקומו. רק ביולי 2023 - כמעט שנה מאוחר יותר - הוחזר גוברין לתפקידו, עם התראה שנרשמה בתיקו. הוא המשיך לכהן כשגריר עד סוף 2024 ופרש לגמלאות.
לאורך כל התקופה שבה הוא נשאר בישראל, משרד החוץ המשיך לשלם לו שכר חו"ל, שגבוה באופן משמעותי משכר ארץ, וכולל תוספות שמיועדות לכסות את יוקר המחיה בחוץ לארץ. אלא שגוברין טען שהוא הוציא בפועל הוצאות ממשיות על מגורים בארץ, ודרש החזר. בסוף יוני 2023, לאחר שהתקבלה ההחלטה על השבתו לתפקיד, הוא פנה למשרד לראשונה וביקש לקבל החזרים. בתביעה שהגיש לבית הדין בדצמבר 2023, תבע גוברין סכומים גבוהים: כ-186 אלף שקל עבור הוצאות מגורים לפי 609 שקל ליום, כ-110 אלף שקל עבור קצבת שהייה יומית לו ולבת זוגו, ועוד 1,561 שקל לרכישת ביגוד חורפי, בטענה שהוא עזב את מרוקו במהירות ולא הספיק להביא בגדים מתאימים.
- הרכב המסחרי החשמלי DNA מבית קבוצת שגריר עולה על הכביש
- קבוצת שגריר: הרווח הגולמי גדל ב-18% והנקי ב 27%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית הדין: אין הוראה ברורה, אבל אי אפשר להתעלם
בית הדין מצא עצמו בפני בעיה לא פשוטה: לא קיימת הוראה ישירה בתקנות שמסדירה מצב שכזה - שגריר שהוחזר ארצה בגלל עניין אישי, לא בשל פינוי חירום ולא בשל נסיעה בתפקיד. "ברי כי באופן מפורש, אין מצבו של התובע נכנס בגדר המצבים שבהם דנות איזו מהן", קבע בית הדין. ואולם בית הדין דחה את עמדת המדינה, שטענה שבהיעדר הוראה מפורשת, אין זכאות. "איננו סבורות כנתבעת, כי בהיעדר הוראה ישירה אין זכאות לדבר, שכן היה על הנתבעת להסדיר מצבים כגון אלה גם כן", נקבע בפסק הדין.
הביקורת החריפה ביותר הופנתה כלפי ההתנהלות של המדינה עצמה. בית הדין ציין באופן ברור כי המשרד ידע שהמצב של גוברין מורכב, אך לא טרח לעדכן אותו מה מגיע לו ומה חובותיו. "המשרד הוא שיציף בפני התובע את מורכבות המצב, יזמנו לשימוע לענין שכרו, ו/או יפנה בעצמו או יפנה את התובע לאותה ועדת חריגים", כתב בית הדין. "לא כך עשתה הנתבעת ולמעשה אף לא גבשה עמדה".
בסופו של דבר, בית הדין פסק לגוברין הרבה פחות ממה שתבע, אך גם לא השאיר אותו בידיים ריקות. לגבי שכר הדירה, בית הדין קיבל את עמדת המדינה, שלפיה יש לשלם רק הוצאות שהוצאו בפועל, ולא לפי התעריף המקסימלי של 609 שקל ליום. על בסיס התחשיב שהציגה המדינה עצמה, נפסקו לגוברין 39,915 שקל עבור שכר הדירה שהוא שילם בפועל בתקופת המחלוקת. לגבי קצבת השהייה היומית, בית הדין אמנם קיבל את העיקרון, אבל הגביל את הזכאות לכך לשלושה חודשים בלבד, ובתעריף שנקבע בנוהל הפינוי (45 שקל ליום לגוברין ו-27 שקל לבת זוגו). הסכום הסופי נקבע על 6,510 שקל.
- 22 דקות של איחור - והערעור עדיין התקבל
- רשויות ארה"ב עצרו את העלייה למטוס ברגע האחרון - הנוסעת תבעה והפסידה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
תביעות נוספות של גוברין, לטובת סעיפים נלווים לשכר דירה (חשמל, מים, כבלים ועוד) ולביגוד - נדחו במלואן. מהסכום הכולל קוזז סכום של 3,004 שקל ששולמו לגוברין בטעות כדמי ייצוג. הסכומים ישאו ריבית מ-1 באוגוסט 2023. לאור הפער הגדול בין מה שנתבע לבין מה שנפסק, ומכיוון ששני הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם, קבע בית הדין כי כל צד ישא בהוצאות המשפט שלו.
פסק הדין מעלה שאלה לא פשוטה לגבי מצבים שבהם עובדי מדינה בכירים, ובפרט דיפלומטים, נמצאים במצב מורכב מאוד: לא בתפקיד ולא בחופשה, לא בחו"ל ולא בהליך פורמלי. כפי שקבע בית הדין, "היות שלא הובהר מראש, וגם לא תוך כדי התקופה שבמחלוקת, מה הצפי לסיומה - הרי שבידי התובע לא היו שום כלים כדי לגבש עמדה ביחס לאופן שבו עליו להתנהל". כשהמדינה היא זו שיוצרת את חוסר הוודאות, היא זו שצריכה לשאת בתוצאות.