מכרז מצלמות החניה בוטל, והשאלות נשארו פתוחות

הדיון שהתקיים באולם בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו בתחילת דצמבר לא נועד מלכתחילה להפוך לאבן דרך עקרונית. העתירה שהונחה על שולחנו של השופט קובי ורדי עסקה במכרז קונקרטי של עיריית רמת גן, שבמסגרתו ביקשה העירייה להתקשר עם ספק לצורך אכיפת עבירות חניה, ובכלל זה חניה מוסדרת בכחול־לבן, באמצעות מצלמות LPR - מצלמות המזהות באופן אוטומטי את לוחיות הרישוי של כלי רכב. אלא שכבר במהלך הדיון התברר כי מעבר לשאלה האם המכרז הספציפי חוקי, מתעוררת שאלה רחבה בהרבה, הנוגעת לאופן שבו רשויות מקומיות רבות בישראל עושות שימוש בטכנולוגיות אכיפה מתקדמות, מבלי שקיימת לכך הסמכה מפורשת וברורה בדין.

העתירה הוגשה על ידי סייפר פלייס, שתקפה את חוקיות המכרז. מנגד ניצבה עיריית רמת גן, ולצדה גם המדינה, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), שהתבקשה להציג את עמדתה העקרונית בשאלת השימוש במצלמות LPR לצורך אכיפת עבירות חניה. כבר בסיום הדיון ציין השופט ורדי בפני הצדדים כי לדעתו העתירה עומדת להתקבל, וכי "בכל מקרה יש במקרה זה ליתן פסק דין ולו ברמה העקרונית עקב השלכות הרוחב שיש לתיק זה". הדברים נאמרו על רקע העובדה שעמדת המדינה הובעה ונשמעה, וכן בשל כך שרשויות מקומיות אחרות ממתינות להכרעת בית המשפט בסוגיה.

בהמשך הדיון, ובהמלצת בית המשפט, התבקשה עיריית רמת גן להודיע אם היא עומדת על קיום המכרז ועל מתן פסק דין מנומק לגופו של עניין, או שהיא תבחר לבטל או לשנות את המכרז, כך שלא יכלול אכיפה של עבירות חניה מוסדרת בכחול־לבן באמצעות מצלמות LPR. ימים ספורים לאחר מכן הודיעה העירייה כי קיבלה את המלצת בית המשפט, החליטה לבטל את המכרז, ותשקול את צעדיה בהמשך. השופט ורדי ציין בפסק הדין שפורסם כי "יש לשבחה על כך", והבהיר כי בפועל הסעד שהתבקש בעתירה התקבל, ולכן אין עוד צורך להכריע בעתירה עצמה בפסק דין מנומק לגופו של המכרז שבוטל.

אלא שבכך לא הסתיים העניין. למרות ביטול המכרז, בחר בית המשפט לתת פסק דין עקרוני, וזאת, כפי שנכתב, "עקב השלכות הרוחב שיש לתיק זה", לאור עמדת המדינה, העובדה שרשויות נוספות ממתינות להכרעה, וקיומו, לכאורה, "ברשויות מקומיות רבות, של מצב מציאותי שאינו עולה בקנה אחד, לכאורה, עם הדין". בית המשפט הדגיש גם את הצורך הקיים, לדעתו, בכך שהמדינה תבחן כמה סוגיות ותיתן הבהרות, הנחיות, הסדרים או תחליפים בנושא.

• בית המשפט דחה בקשה להשיב סמארטפון שנלקח בחקירה
• ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי: מה המשמעות לעסקים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"לא ניתן לעשות שימוש במצלמות LPR לצורך הנ"ל"

בלב פסק הדין עומדת הקביעה שלפיה אין כיום הסמכה מפורשת בדין לעשות שימוש במצלמות LPR לצורך אכיפת עבירות חניה מוסדרות, שאינן עבירות של איסור חניה. השופט ורדי קיבל את עמדת המדינה והעותרת גם יחד, וקבע באופן חד וברור כי "לא ניתן לעשות שימוש במצלמות LPR לצורך אכיפת עבירות חניה מוסדרות שאינן עבירות איסור חניה, כגון חניה ב'כחול לבן', ללא הסמכה מפורשת בדין, הסמכה שלא קיימת היום". כל עוד לא תוסדר הסמכה שכזו, קבע בית המשפט, "לא ניתן לעשות שימוש במצלמות LPR לצורך הנ"ל".

פסק הדין אינו מסתפק בכך. השופט ורדי קיבל גם את עמדת המדינה שלפיה אין לעשות שימוש במצלמות LPR לצורך אכיפת עבירות איסורי חניה, כלומר עבירות שעניינן הפרעה לציבור, כמו חניה באדום־לבן, ללא הסמכה מפורשת בדין. עם זאת, הוא הבהיר כי הוא לא מכריע במסגרת עתירה זו בשאלה האם קיימת כיום הסמכה חוקית לאכיפת עבירות מסוג זה באמצעות מצלמות LPR, שכן המכרז שבוטל לא עסק בכך. יחד עם זאת, הוא הוסיף הערת אגב משמעותית, וציין כי הוא נוטה לקבל את עמדת המדינה, שלפיה חוזר מנכ"ל משרד הפנים מ-2018, שעליו הסתמכה העותרת, אינו עוסק כלל במצלמות LPR, ולכן "לכאורה אין גם כיום הסמכה בדין לשימוש במצלמות LPR לצורך אכיפת עבירות איסורי חניה".

מכאן מגיע פסק הדין לנקודה הרגישה והרחבה ביותר. המשמעות של קבלת עמדת המדינה, כך נכתב, היא שקיימת כיום מציאות שבה "ישנן רשויות מקומיות רבות העושות שימוש במצלמות LPR לאכיפת עבירות איסורי חניה", ובשל כך הן פועלות, לכאורה, שלא כדין וללא ההסמכה הנדרשת. השופט ורדי אינו חוסך במלים כשהוא מתאר את המצב הזה, וקובע כי מדובר במצב "לא תקין, לא רצוי ובלתי מתקבל על הדעת".

• פתחה תיק הוצל"פ נגד אביה: התחייבות בהסכם גירושים מחייבת
• ביקש לסחור בכספי הנושים ולהבטיח תשואה - מה נפסק?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הפיצוי הענק בוטל: השופטים המליצו - והצדדים הסכימו

על רקע זה, מפנה פסק הדין את הזרקור אל המדינה. בית המשפט מציין כי מצופה מהמדינה לפעול "במהירות ובנחישות" כדי להבהיר, לתקן ולהסדיר את המצב. בין האפשרויות שמונה פסק הדין: הנחיות ברורות לרשויות המקומיות בדבר האיסור על שימוש במצלמות LPR לאכיפת עבירות חניה, יצירת תחליפים, או לחלופין הסדרה של המצב הקיים באמצעות יצירת הסמכה מפורשת בדין לשימוש כזה. כל זאת, כך מדגיש השופט, בהתאם לשיקול דעתה של המדינה, אך באופן שיבטיח שלא יימשך מצב שבו רשויות פועלות, לכאורה, בניגוד לדין.

ומה קורה בחניונים פרטיים?

במסגרת העתירה עלתה גם שאלה נוספת, החורגת אף היא מהמכרז הספציפי של עיריית רמת גן, והיא שאלת השימוש במצלמות LPR בחניונים, לרבות חניונים המופעלים על ידי המדינה עצמה. בפסק הדין מצוין כי עולה השאלה האם חל על חניונים אותו דין שהמדינה מחילה על עבירות חניה, והאם נדרשת גם לגביהם הסמכה מפורשת בדין לשימוש במצלמות LPR. השופט ורדי מבהיר כי המדינה לא התייחסה לשאלה זו במסגרת עמדתה, ולא היתה חייבת לעשות כן במסגרת העתירה, אך מוסיף כי מצופה ממנה לבחון גם את הסוגיה הזו בהקדם, לגבש עמדה ברורה, ולהנחות או להסדיר על הרקע שלה את הגורמים הרלוונטיים - "כולל המדינה עצמה שאמורה לשמש דוגמה אישית".

למרות החשיבות של הנושא והצורך בליבונו, קובע בית המשפט בפסק הדין שפורסם כי בנסיבות העניין אין צו להוצאות. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים, ומסיים הליך שהחל בעתירה ממוקדת, אך הסתיים במסמך עקרוני, המטיל ספק של ממש בפרקטיקות אכיפה נפוצות ומציב בפני המדינה והרשויות המקומיות מראה משפטית ברורה.

מה זה בכלל מצלמות LPR?
אלה מצלמות שיודעות לזהות מספר רישוי של רכב באופן אוטומטי. הן קוראות את הלוחית כמו בן אדם, אבל מהר ובאופן ממוחשב, ואז אפשר לקשר את זה למערכת שמצליבה ומסייעת להבין אם הרכב חנה כחוק או לא.

אז למה עירייה בכלל רוצה להשתמש בזה בשביל כחול־לבן?
מכיוון שזה נותן אכיפה יותר מהירה ומדויקת. במקום פקח שצריך לעבור בין רכבים ולבדוק מי שילם ומי לא, המצלמה יכולה לזהות את הרכב ולבדוק במערכת אם שילמו עליו או שהזמן נגמר.

אם זה כזה יעיל, אז מה הבעיה?
הבעיה היא לא הטכנולוגיה, אלא החוק. בית המשפט אומר בפשטות: אם אין אישור מפורש בחוק להשתמש בזה לצורך אכיפה של כחול לבן, אי אפשר להמציא סמכות רק כי זה נוח או מתקדם.

ומה זה אומר ש"אין הסמכה מפורשת בדין"?
זה אומר שאין חוק ברור שמאפשר לרשות להשתמש במצלמות האלה כדי לתת דו"חות על חניה מוסדרת. כלומר לא מספיק שזה אפשרי טכנית, אלא צריך שיהיה לזה בסיס חוקי כתוב וברור.

זה אומר שאסור להשתמש במצלמות האלה בכלל?
לא בדיוק. פסק הדין מתמקד בשאלה של שימוש במצלמות LPR בשביל עבירות חניה מסוימות. הוא לא אומר שאסור להשתמש בהן תמיד ובכל מצב, אלא שבתחומים מסוימים חייבת להיות הרשאה מפורשת מהחוק.

למה בית המשפט לא פשוט הכריע אם המכרז חוקי או לא?
בגלל שהעירייה ביטלה אותו בעצמה. ברגע שהמכרז ירד מהשולחן, לא היה צורך להמשיך להתווכח עליו משפטית. אבל בגלל שהנושא רחב והרבה רשויות מחכות לתשובה, בית המשפט בכל זאת נתן החלטה עקרונית.

אז אפשר לומר שהעותרת ניצחה?
בגדול כן, כי התוצאה בפועל היתה שהמכרז שבגינו הוגשה העתירה בוטל. בית המשפט גם כותב שהעירייה קיבלה את המלצת בית המשפט וביטלה, ולכן הסעד שהתבקש התקבל.

מה היה חשוב כל כך לבית המשפט שהוא החליט לתת פסק דין עקרוני גם בלי להכריע בעתירה עצמה?
משום שמדובר בסוגיה עם השלכות רוחב. זאת אומרת שזה לא רק סיפור של רמת גן, אלא משהו שיכול להשפיע על עוד הרבה רשויות בארץ, ואפילו על המדינה עצמה.

מה זה אומר ש"רשויות אחרות מחכות להחלטת בית המשפט"?
זה אומר שיש עוד עיריות ומועצות שמתלבטות אם להשתמש במצלמות כאלה בשביל אכיפה, או שכבר משתמשות ורוצות לדעת אם הן על קרקע משפטית בטוחה. כשהשופט אומר שיש מי שממתין להכרעה, זה סימן שזה נושא בוער בשטח.

אם עירייה אחרת כבר משתמשת במצלמות כאלה לכחול-לבן, מה זה אומר עליה?
מהזווית של פסק הדין, זה מעלה סימן שאלה גדול, כי בית המשפט אומר שאין כרגע הסמכה מפורשת. לכן יש חשש שפעילות כזו עלולה להיחשב משהו שלא עומד בדרישות החוק.

מה לגבי דו"חות שכבר ניתנו בעבר בדרך הזו?
פסק הדין עצמו לא נכנס לשאלה הזאת. הוא לא עושה ביטול גורף לדו"חות קיימים ולא קובע מה קורה רטרואקטיבית. הוא מדבר בעיקר על העיקרון ומה מותר מכאן והלאה לפי ההסדר החוקי.

למה פתאום המדינה נכנסה לתמונה בכלל? זה לא רק עניין של עירייה?
מפני שכשמדובר בטכנולוגיית אכיפה, ובשאלה מה מותר לפי החוק, המדינה היא זו שיכולה לתת הנחיות רוחב, לקבוע הסדרים כלליים או לקדם שינוי חקיקה. לכן גם עמדת המדינה היתה חלק חשוב מהתיק.

מה זה בעצם חוזר מנכ״ל משרד הפנים, ולמה הוא חשוב?
חוזר מנכ״ל הוא סוג של מסמך הנחיות שמגיע ממשרד ממשלתי לרשויות המקומיות. לפעמים עיריות מסתמכות על חוזרים כאלה כדי להבין איך להתנהל. בפסק הדין מוזכר שבדיון עלתה טענה לגבי חוזר כזה מ-2018, אבל השופט מציין שהוא לא מתייחס ספציפית למצלמות LPR.

ומה המשמעות של זה שהשופט אומר "אני נוטה לקבל את עמדת המדינה", אבל לא מכריע?
זה רמז משפטי. כלומר הוא לא קובע סופית, אבל הוא מאותת מה הכיוון שהוא חושב שנכון. זה משהו שעשוי להשפיע על תיקים עתידיים, או על איך רשויות ינהגו מעכשיו.

למה השופט כתב שהמצב הקיים "בלתי מתקבל על הדעת"? זה ניסוח חריג, לא?
זה ניסוח חד מאוד. הוא מבטא אי נוחות מהמציאות שבה רשויות משתמשות באמצעי אכיפה בלי בסיס חוקי ברור. כלומר לא מדובר בבעיה קטנה, אלא במשהו שהמערכת צריכה להסדיר מהר.

מה זה אומר בפועל כשהשופט מצפה מהמדינה לפעול במהירות ובנחישות?
זו דרך של בית משפט להגיד למדינה: אי אפשר להשאיר את זה ככה. או שתבהירו לרשויות שאסור, או שתדאגו לעשות חוק שיאפשר, או שתמצאו פתרון אחר. אבל לא להשאיר את השטח במין תחום אפור כזה.

ומה הקטע עם חניונים? איך הם נכנסו לסיפור?
מכיוון שמצלמות LPR נפוצות גם בחניונים, למשל בכניסה וביציאה, לזיהוי כלי רכב ולחיוב אוטומטי. במהלך העתירה עלתה שאלה האם גם שם נדרשת הסמכה חוקית, או שזה נחשב תחום אחר שאפשר להבחין ממנו. בית המשפט לא הכריע בזה, אבל אומר שראוי שהמדינה תבחן גם את זה.

למה השופט אומר שגם המדינה צריכה לשמש דוגמה אישית?
משום שאם המדינה עצמה משתמשת במצלמות LPR בחניונים או במקומות אחרים, והיא זו שאמורה להסדיר את הנושא, אז מצופה ממנה לא לפעול בצורה שעלולה להיות בעייתית משפטית, אחרת זה נראה לא עקבי.

ואם אין צו להוצאות משפט, מה זה אומר?
זה אומר שאף צד לא חויב לשלם לצד השני הוצאות משפט. לפעמים בתי משפט עושים את זה כשיש חשיבות ציבורית לדיון, או כשההליך תרם לליבון סוגיה עקרונית, גם אם בסוף לא היתה הכרעה רגילה.