
"הרב והמרוקאית": 18 חודשי מאסר למיסטיקנית שהסתירה מיליונים בחשבונות חברים
בית המשפט המחוזי מרכז גזר עונש חמור על קוראת בקפה שהעלימה הכנסות של מעל 2 מיליון שקל במשך 7 שנים - והמשיכה לטעון בבית המשפט על העברות כספים לדמויות שלא קיימות
"חלק מהכספים הועברו למיני דמויות עלומות כמו 'הרב' ו'המרוקאית'" - כך ניסתה שמחה אברזל, קוראת בקפה ובקלפים, להסביר לבית המשפט המחוזי מרכז לאן נעלמו מיליוני השקלים שגבתה מלקוחותיה. אלא שהשופטת דנה מרשק מרום לא קנתה את הסיפור המפותל, וראתה בטענות אלו "ניסיון נוסף להטעיה" במסגרת מסכת הונאה שנמשכה שבע שנים.
גזר הדין החריף שניתן השבוע חושף פרשה של הונאת מס בהיקף משמעותי: אברזל, שעסקה במתן שירותי מיסטיקה, קריאה בקפה ובקלפים ומכירת קמעות, הצליחה להעלים מרשויות המס הכנסות של 2,018,396 שקל בין השנים 2009-2016. הכספים הופקדו בארבעה חשבונות בנק שלא היו על שמה - שניים על שם חברתה הקרובה אורנה בן-יהודה, ושניים נוספים על שם ידידה אהרן ליס.
שיטת ההונאה: שיקים פתוחים ומצג שווא
מה שהפך את המקרה לחמור במיוחד היה התחכום והשיטתיות בביצוע העבירות. "הנאשמת הורתה ללקוחותיה להותיר שיקים פתוחים, מבלי שנרשם מוטב, ולאחר מכן מילאה אותם בעצמה, בהתאם לחשבונות הבנק של מקורביה בהם השתמשה", פירט התובע אפיק דוד בטיעוניו.
אברזל לא הסתפקה בכך - היא גם "הציגה מצג שווא ללקוחותיה לפיו הכספים עוברים לנותני הקמעות, ומטרתה הייתה לוודא שהעבירות אינן ניתנות לגילוי". התביעה הדגישה כי אופן קבלת התשלומים מוביל למסקנה אחת בלבד: מטרת הנאשמת הייתה לרמות את שלטונות המס.
- טלפון של חשוד יישאר בידי החוקרים לעוד 180 יום
- החשד: העלמת הכנסות משיפוצים ובנייה בסכום של כ-1.5 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לחשבונות הבנק של בן-יהודה לבדם הופקד סכום של 1,924,096 שקל, בעוד שלחשבונות של ליס הופקדו 94,300 שקל נוספים. במקביל, אברזל לא דיווחה לפקיד השומה על תחילת עיסוקה, לא ניהלה פנקסים ורשומות, ולא הגישה דוחות תקופתיים למנהל מע"מ.
"מה שהתובע אמר זה לא נכון"
בדבריה האחרונים לבית המשפט, ניסתה אברזל נואשות להכחיש: "מה שהתובע אמר זה לא נכון, יש חשבונית על כל דבר. יש לי הורים, ילדות, לכל אחד יש תחליף בחיים, ההורים שלי אפילו לא יודעים שאני במשפטים האלה". היא הוסיפה: "מעולם לא לקחתי שקל ממה שהם טוענים. אין לי איך להצדיק את זה".
אך השופטת מרשק מרום לא השתכנעה כלל. בגזר דין נוקב היא קבעה: "אין מדובר במעשה רגעי ויחיד, אלא בהתנהלות ממושכת, שחזרה על עצמה בשיטתיות ובתחכום, על מנת להסתיר סכומי כסף גדולים שהיוו הכנסה מלקוחות שהגיעו אליה בשעת משבר".
- רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
- מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
השופטת הוסיפה: "בבית-המשפט המשיכה אברזל בדפוס זה וטענה שחלק מהכספים הועברו למיני דמויות עלומות כמו 'הרב' ו'המרוקאית'".
הפסיקה: "גנב מן העולם התחתון וגרוע ממנו"
בגזר הדין צוטטה פסיקה תקדימית המדגישה את החומרה שבה רואים בתי המשפט עבירות מס: "גונבי קופת הציבור באי תשלום המס, גם אם מחופשים הם לאנשים נורמטיביים, משיפשטו בגדיהם יתגלה גנב ככל גנב מן העולם התחתון וגרוע ממנו, כי בין הבריות מהלכים הם כמי שהם שומרי חוק ככל האדם מן היישוב".
השופטת ציינה כי "העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש".
סך המס שהושמט הגיע ל-334,724 שקל מס ערך מוסף בלבד, בנוסף למס ההכנסה שלא שולם. "בנוסף, הנאשמת לא ניהלה ספרי חשבונות, לא הוציאה חשבוניות ולא הגישה דיווחים למס הכנסה", ציינה התביעה. "עבירות המס בוצעו בשיטתיות, תוך תכנון, במשך תקופה ארוכה".
ניסיונות ההגנה: "אבא שלי, מה שצריך לתת אני אתן"
עורך הדין אייל בסרגליק ניסה לצייר תמונה שונה לחלוטין. לטענתו, "ברקע רצון הנאשמת לסייע להוריה אשר קרסו כלכלית בשל 'עוקץ' על-ידי אחר. הנאשמת הודתה שהשתמשה בחשבונות בנק של אחרים, שכן רצתה לקיים את משפחתה מבחינה כלכלית ולפדות את דירתה".
ההגנה הציגה עדים רבים שהעידו על אופייה הטוב של אברזל, על העזרה שהעניקה לאחרים ולחיות מחמד, ועל פעילותה למען חיילים לאחר אירועי 7 באוקטובר. "יש כל כך הרבה אנשים שצריכים אותי", טענה אברזל בדבריה לבית המשפט. "נתתי לבחורה את הדירה שלי כדי שהיא לא תהיה ברחוב. יש אנשים שצריכים אותי והכי חשוב זה אבא שלי. מה שצריך לתת אני אתן".
הסנגור גם ניסה לטעון למצב רפואי קשה, כולל חשש מגידול סרטני, מיגרנות וכאבי צוואר בשל בלטים בדיסק. אך השופטת דחתה את הטענות: "מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בוודאי לא עולה מצב רפואי חריג המצדיק סטייה ממתחם העונש". היא הוסיפה כי "הנחת היסוד היא, כי גורמי הרפואה בשב"ס ערוכים לטפל במצבים רפואיים שונים".
"לא ביטאה מילה של חרטה"
השופטת הדגישה נקודה קריטית: "הנאשמת לא שיתפה פעולה באופן אמיתי עם חוקריה, לא אמרה אמת בבית-המשפט, לא הסירה את מחדליה, ולא הביעה חרטה על מעשיה". היא הוסיפה: "בדבריה האחרונים לבית-המשפט לא ביטאה מילה של חרטה אלא של חוסר תובנה והכחשה למצבה".
עוד ציינה השופטת כי "הנאשמת לא פעלה עד היום להסרת המחדל, כנתון המחייב לשקול באופן ממשי את הצורך להרתעה".
גזר הדין: מסר ברור לעברייני מס
בית המשפט גזר על אברזל: 18 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; קנס של 100,000 שקל או 4 חודשי מאסר תמורתו.
השופטת הבהירה: "על-פי ההלכה הפסוקה, בענישה על עבירות מס יש ליתן משקל רב לשיקולי הרתעה ומשקל מופחת לנסיבות האישיות. זאת, בכדי ליידע עבריינים פוטנציאליים כי 'הסיכון גובר על הסיכוי' בפרט לנוכח הקלות בביצוע העבירות והקושי הרב בחשיפתן".
היא הוסיפה: "המגמה המסתמנת בפסיקתו של בית משפט זה היא בכיוון של החמרה והכבדת היד על אותם עבריינים, אשר שולחים את ידם בקופה הציבורית ופוגעים קשות בעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס".
אברזל תתייצב לריצוי עונשה בבית סוהר נווה תרצה ב-20 באוקטובר 2025. זכות הערעור לבית המשפט העליון עומדת לה למשך 45 ימים.
המקרה של אברזל נועד לשדר מסר חזק: גם מי שנראים כ"אנשים נורמטיביים" ומנסים להציג עצמם כמי שעוזרים לאחרים, לא יזכו להקלה כאשר הם שולחים יד בקופה הציבורית ומשתמשים בתחבולות מתוחכמות להעלמת הכנסות.
עו"ד אייל בסרגליק, המייצג את המיסטקנית מסר: "פרקליטות מיסוי וכלכלה התעקשה להמשיך לנהל תיק, למרות שידעה בוודאות שכלל גם עבירה שאינה קיימת בספר החוקים, עוד טרם הגשתו וחמש שנים לפני הגשתו . למרות
דברי השופטת בתיק והצעות השופט המגשר לחזור מהאישומים, התעקשה הפרקליטות לנהל את התיק ולדרוש הרשעה. רק לבסוף, התעשתה חלקית תוך שבית המשפט הנכבד מבקר אותה קשות. גזר הדין שהתקבל בסוף לא מתחשב כראוי בהתנהלות הקלוקלת של המאשימה, ומצטרף להכרעת דין מלאת שגיאות. אנו
נערער על פסק הדין, ונעמוד על כך שעצם ההליך הפגום היווה ענישה כשלעצמה אשר בה יש להתחשב".
- 12.אהרון 29/10/2025 22:38הגב לתגובה זוחברות ומקורבים מעלימים מיליארדים תוך תכנוני מס מתוחכמים . פה תפסו אישה שאומנם העלימה אבל לפי האופי שלה לפי העדות היא תורמת גם לחברה . אינה קליל השלמות אינה ניסתה להתפרנס מבלי לשלם מס . נראה לי שהעונש חמור מאוד . היא בסוף לפרנסתה תיפול על כתפי החברה .והרשויות
- 11.אנונימי 23/10/2025 07:33הגב לתגובה זולמה משפחת רפאלי על למעלה משלושים מיליון לא קבלו שלוש שניםכי פה זו ספרדיה ואגב הכתבה גענית זהירות מתביעה ואגב העורך דין יצא אפס
- 10.הארי המזוהם 14/09/2025 16:33הגב לתגובה זולכו תחפשו את הגנבים הגדולים במשק המשתפים פעולה עם שופטים מושחתים
- 9.שלמה 14/09/2025 16:23הגב לתגובה זולא די שמרבית המתועבים לא מתגייסים לצהל
- 8.רמת האמינות ביבי נתניהו (ל"ת)סוחר הממולח 14/09/2025 15:39הגב לתגובה זו
- 7.ערן הראל 14/09/2025 15:35הגב לתגובה זו100 אלף שקל קנס ושנה וחצי מאסר בהליך הפלילי זה לא מעט. עכשיו גם יעשו לה שומה מחדש והיא תצטרך לשלם את כל המס שהעלימה. שלא לדבר על זה שהיא הופכת לעבריינית מורשעת
- אלי זרוג 14/09/2025 16:25הגב לתגובה זואז מה
- 6.לא נכון רמת אמינות כמו מיסטיקה (ל"ת)אנונימי 14/09/2025 15:12הגב לתגובה זו
- 5.אבל מה הקשר הרב בכותרת (ל"ת)אלי 14/09/2025 15:02הגב לתגובה זו
- 4.שיטת הלמען יראו וייראו לשחורים עי שופטי האוסטיודן מקום המדינה .. (ל"ת)איציק 14/09/2025 14:13הגב לתגובה זו
- 3.בארהב היתה חוטפת לפחות 10 שנים בפנים !!! (ל"ת)יצאה בזול 14/09/2025 13:51הגב לתגובה זו
- 2.מי העורך דין 14/09/2025 13:37הגב לתגובה זווסרקליך העורך דין השמנמןלא מפתיע בכלל.מפה שימחה המרוקאית ישר לפריימריז של המפלגה המרוקאית ביותר בעולם
- 1.האצולה 14/09/2025 13:30הגב לתגובה זושיחקו אותה פעם נוספת

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
