רשות המסים תפצה אדם שקיבל שלוש דרישות תשלום שגויות
תושב ירושלים שנקנס בעשרות אלפי שקלים לאחר שנתפס עם שעוני יוקרה בנתב"ג, שילם את הקנס המנהלי במלואו אך המשיך לקבל מכתבי דרישת תשלום - שלוש פעמים ברציפות, ואף שהוא יצר קשר כל פעם כדי לוודא שאין חוב. לדבריו, הדבר גרם לו לחשש תמידי מהרשויות ולעוגמת נפש משמעותית.
בית המשפט לתביעות קטנות קבע כי יש לפצותו בסכום כולל של 900 שקל בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לו, והוסיף הוצאות משפט בסכום של 1,000 שקל
זה התחיל באירוע לא שגרתי בקיץ שעבר, כששניאור זלמן גליס נכנס לישראל דרך נתב"ג ובמטען שלו נמצאו שעוני יד בשווי שעולה בהרבה על הסכום הפטור מהצהרה. כפי שקורה במקרים כאלה, העניין הועבר לטיפול של אגף המכס והמע"מ, וב-28 ביוני 2023 קבע הממונה על התפיסות כי גליס יחויב בקנס מינהלי בסכום כולל של 27,429 שקל. לאחר דין ודברים עם הרשות, הופחת הקנס ל-25,215 שקל. גליס לא ערער על עצם החיוב, שילם את הקנס ואף קיבל אישור במייל שלפיו התשלום נקלט. אלא שמכאן התחילה מסכת מתישה ומתסכלת מבחינתו - קבלת דרישות תשלום חוזרות ונשנות, עלאף שהתשלום כבר בוצע.
הפרשה לא התנהלה בצורה חלקה כבר משלב התשלום עצמו. גליס שילם את סכום הקנס באמצעות העברה בנקאית בינלאומית (SWIFT) ב-5 באוקטובר 2023, אך זמן קצר לאחר מכן קיבל הודעה מרשות המסים שלפיה ההעברה בוטלה. הוא נדרש לשלוח מחדש את האסמכתא, ורק ב-26 באוקטובר הוא קיבל אישור סופי במייל לפיו שהקנס שולם. בכתב ההגנה העלתה הרשות את האפשרות שהתקלה הראשונית גרמה לשיבושים המאוחרים יותר. מנגד, גליס טען כי לא בוצע שום ביטול בפועל, וכי האישור שהעביר נותר אותו מסמך לכל אורך הדרך.
אלא שגם לאחר שהנושא נסגר לשביעות רצונה של הרשות, גליס קיבל שלוש דרישות תשלום נוספות. הראשונה נשלחה ב-17 בינואר 2024 וכללה דרישה לשלם לא פחות מ-37,623 שקל - הסכום המקורי בתוספת פיגורים. גליס פנה מיד לרשות במייל ושאל: "קיבלתי מכם מכתב בדואר כאילו אני לא שילמתי את הקנס?". למחרת הוא קיבל תשובה כי מדובר בתקלה מערכתית, ואף הופנה לסעיף במכתב שבו נאמר במפורש: "אם שילמת הקנס, ראה הודעה זו כמבוטלת". גליס הודה על ההבהרה.
אחרי המכתב השלישי - הוא פנה לתביעות קטנות
ואולם בכך לא תמה הסאגה. מכתב שני הודפס ב-4 בפברואר 2024 ובו שוב נדרשה ממנו יתרת הקנס כאילו היא לא שולמה כבר, ובתוספת של אותה תוספת פיגורים. גם הפעם פנה גליס במייל וביקש הבהרה, ואף התלונן על חוסר הסנכרון במערכות - ואיים בהגשת תביעה. הרשות השיבה למחרת כי, "אני מטפלת מול הנהלת לביטול. כמו כן ראה סעיף 4 למכתב", אך למרות ההבטחות קיבל גליס גם מכתב שלישי - הפעם ב-2 במרץ - שבו צוין סכום שונה: 13,869 שקל בלבד, לאחר שהריבית שנוספה במכתבים הקודמים נהפכה לקרן ועליה חושבה ריבית נוספת. לאחר המכתב השלישי, החליט גליס לפנות לבית המשפט לתביעות קטנות.
- הרחבת מודל "העסק הזעיר" עלולה לעלות למדינה מאות מיליונים ולפגוע בעצמאיים עצמם
- המספר היומי - איך 2.25 נקודות זכות משפיעות על המס שלך?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בתביעתו טען גליס כי עצם קבלת מכתבי הדרישה החוזרים גרמה לו נזקים נפשיים של ממש. "חוסר ודאות, חוסר מנוחה, טרחה מיותרת, והשפעה מתמשכת על איכות החיים ושלוותו של התובע", כתב בכתב התביעה. הוא אף ציין כי עד היום לא קיבל קבלה פורמלית על התשלום, אלא רק הודעת מייל - דבר שהגביר את תחושת חוסר הביטחון. לדבריו, הוא חשש כי ייעצר אם ינסה להיכנס שוב לישראל. עוד טען לרשלנות מנהלית, להפרת חובת ההגינות של רשות ציבורית ולעוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין.
רשות המסים מצדה, ביקשה לדחות את התביעה על הסף וטענה כי מדובר בהודעות טכניות שנשלחו בשוגג, שבכל אחת מהן צוין במפורש כי אם הקנס שולם ההודעה מבוטלת. הרשות הדגישה כי לא ננקטו נגד גליס שום צעדי גבייה, וכי פניותיו זכו למענה מהיר ומרגיע. לטענתה, האזהרות שהופיעו במכתבים הן חלק מנוסח סטנדרטי של דרישות תשלום ואינן בגדר איום.
בית המשפט בחן את הסוגיה לאור דיני הנזיקין, ולאחר סקירה עקרונית קבע כי אף שאין להטיל אחריות מוחלטת על המדינה בגין טעויות מערכתיות המתרחשות בתום לב, אין להעניק לה חסינות מוחלטת. השופט אריאל ארליך ציין בהכרעתו כי, "דין המדינה, לעניין אחריות בנזיקים, כדין כל גוף מואגד... אחראית היא על רשלנות שבמעשה". הוא הדגיש כי החובה המושגית של הרשויות היא שלא לשלוח הודעות גביית שווא, שכן מדובר בחריגה מסמכות העלולה לפגוע באזרחים שלא כדין. החובה הקונקרטית, הוסיף, מתחילה מרגע שהטעות מתבררת ומובאת לידיעת הרשות - ומאותו הרגע עליה לפעול כדי לוודא שהטעות לא תחזור.
- דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
על רשות שלטונית מוטלת חובה מוגברת
בהכרעתו הדגיש בית המשפט כי לא כל טעות מצריכה פיצוי, בייחוד אם מדובר באירוע חד-פעמי שאינו גורם נזק של ממש. עם זאת, במקרה של גליס נקבע כי מדובר ברצף טעויות חוזרות, גם לאחר שהרשות הוזהרה ונדרשה לטפל בנושא. "מרגע זה מוטל עליה לפעול כדי שהדבר לא ישנה וישלש", קבע השופט בפסק הדין שפורסם, ואף הוסיף כי כרשות שלטונית מוטלת עליה "חובה מוגברת".
השופט אף התייחס לחומרת הנזק. "הודעת קנס של רשות המסים בגובה עשרות אלפי שקלים נסבלת פחות, ופגיעתה רעה יותר", הוא כתב בהחלטתו. לדבריו, עצם קבלת מכתבי הדרישה שוב ושוב, ממוסד שלטוני שמוסמך להטיל קנסות בסכומים גבוהים, עלולה ליצור תחושת חוסר אונים אצל האזרח. העובדה שבפעם השלישית צוין סכום שונה חיזקה עוד יותר את תחושת חוסר הוודאות. לכך הצטרפה העובדה שגליס מעולם לא קיבל קבלה רשמית המאשרת את התשלום.
בסופו של דבר קבע השופט כי יש לפצות את גליס בסכום כולל של 300 שקל עבור כל אחת משלוש ההודעות השגויות, ובסך הכול 900 שקל. בנוסף, הוא חייב את רשות המסים לשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 1,000 שקל. "בערב ילין בכי ולבוקר רינה", ציטט השופט מפסוקי תהילים, כשהוא מציין כי אמנם תשובות הרשות עשויות היו להרגיע במידה מסוימת, אך הישנות המכתבים פגעה באמון הציבורי ובשלוותו של התובע.
למה בכלל צריך לשלם קנס כשמכניסים שעונים יקרים לישראל?
כשמכניסים לישראל טובין שערכם גבוה מסכום הפטור ממכס, חייבים להצהיר עליהם ולשלם מסים. במקרה הזה, גליס לא הצהיר על השעונים ולכן הוטל עליו קנס מנהלי גבוה.
אם הוא שילם את הקנס, איך קרה שהוא קיבל עוד ועוד דרישות תשלום?
לפי מה שהוסבר בבית
המשפט, ככל הנראה היתה תקלה במערכת של רשות המסים, שלא עודכנה שהתשלום התקבל. לכן המערכת המשיכה לשלוח מכתבי דרישה אוטומטיים, אף שהתשלום כבר הוסדר.
אבל במכתבים היה כתוב שאם הקנס שולם אפשר להתעלם מהם,
אז למה בכלל לתבוע?
גליס טען שזה לא מספיק. עצם קבלת המכתבים גרמה לו לחץ ועוגמת נפש, בייחוד כשזה קרה שלוש פעמים ובסכומים גבוהים. הוא חשש שיהיו לו בעיות בכניסה לישראל בעתיד.
למה בית המשפט לא קבע פיצוי גבוה יותר?
בית המשפט קבע שהנזק שנגרם אמנם ממשי, אבל לא הגיע לרמה שמצדיקה פיצוי גדול מאוד.
לכן נקבע סכום מתון - 300 שקל לכל מכתב. המטרה היא בעיקר להכיר בכך שנגרם נזק, ולא להעניש את הרשות.
האם רשות המסים ניסתה לגבות ממנו כסף בפועל?
לא. בית המשפט הדגיש שלא ננקטו נגדו צעדי גבייה ולא נשלחו מעקלים. כל מה שקרה זה שנשלחו המכתבים עצמם.
מה המשמעות של פסק הדין הזה לאזרחים אחרים?
פסק הדין מבהיר שגם כשמדובר ב"טעות טכנית" של רשות ציבורית, יש גבול. אם אזרח מקבל שוב ושוב הודעות שגויות, המדינה יכולה להיחשב רשלנית ולהיות מחויבת בתשלום פיצוי, בייחוד כשמדובר בסכומים גבוהים ובתחושת איום ממשית.
האם פסק הדין אומר שכל טעות קטנה מצד הרשות שווה פיצוי?
לא. השופט הסביר שרוב הטעויות קטנות מדי כדי להצדיק תביעה, ורק במקרים חמורים יותר, כמו כאן, עם שלוש הודעות חוזרות והסכומים הגבוהים - יש מקום לפסוק פיצוי.
- 6.מיכל ב 15/09/2025 21:10הגב לתגובה זוולא מספיק שרשום על המכתב שלא להתייחס אם שולם. זה גורם ללב לקפוץ כל המכתבים הללו !!!
- 5.מה זה 900 שח מגיע לו לפחות 20000 שח (ל"ת)אנונימי 14/09/2025 17:33הגב לתגובה זו
- 4.שיתחילו לחפש עובדים בשחור שעוסקים בפינוי דירות. (ל"ת)המוביל סחט אותי 14/09/2025 14:02הגב לתגובה זו
- 3.פקידות ירודה מובילה לתקלות מבישות כאלה (ל"ת)אנונימי 14/09/2025 09:01הגב לתגובה זו
- הנישום 14/09/2025 09:36הגב לתגובה זוטוב שיש לאחראים שתפקידם לתת שרות לאזרח על מי להלין בעת מסעותיהם הממושכים בעולם הרחב.כאשר השר דורש לא להציק לו במקצועי יותר משעה בשבוע ומי שמטפל זה חבר מפלגה שכישוריו המרכזיים היא יכולת לגייס מתפקדים למרכז הליכוד זה השרות שהציבור מקבל.
- 2.אני מחכה כבר 4 חודשים להחזר מס לא עונים על אף פניה (ל"ת)אנונימי 14/09/2025 07:22הגב לתגובה זו
- 1.מטקו 13/09/2025 23:46הגב לתגובה זומכתבים כאלה גורמים לחרדות
דרש להפסיק לשלם מזונות עקב ניכור הורי - ונדחה
בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע קבע כי אף שהבת בת ה-16 מסרבת זה זמן לקשר עם אביה, לא מדובר במקרה של ניכור הורי שמצדיק ביטול מוחלט של מזונותיה, אלא מה שנקרא "ילד מרדן". השופט אריאל ממן קבע כי האב יישא במזונות מופחתים של 1,200 שקל לחודש, וכי קצבת הנכות של הבן תופקד בחשבון ייעודי ותשמש למימון הוצאותיו בלבד, תוך פיקוח של האב על הפעולות שמבצעת האם
ההליך שהתנהל באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע חשף מערכת יחסים משפחתית טעונה ורגישה, שהתמקדה בשאלות קשות הנוגעות לאחריות הורית, ניכור בין ילדים להורים, וחלוקת הנטל הכלכלי בגידול ילדים לאחר גירושים. השופט אריאל ממן נדרש להכריע בתביעת מזונות שהגישה אם לשני ילדיה - בת ובן המאובחנים על הרצף האוטיסטי - כנגד אביהם, זאת לאחר שהצדדים התגרשו ב-2022 וניהלו במקביל גם הליכים רכושיים ממושכים. כבר בפתח פסק דינו הדגיש השופט את המורכבות שבמקרה: מצד אחד, מדובר בילדים בעלי צרכים מיוחדים, והבן אף מקבל קצבת נכות בשיעור של 188% מהמוסד לביטוח לאומי; מצד שני, בין האב לבתו נוצר נתק כמעט מוחלט, והאב טען כי אין זה צודק לחייבו להמשיך ולשלם מזונות לילדה המתנכרת לו תוך תמיכת האם בהתנהגות הזו.
האם והאב נישאו ב-2008 ונולדו להם שני ילדים משותפים - ש’, כיום בת 16, ונ’, בן 14. שניהם אובחנו על הספקטרום האוטיסטי, כשהבן, נ’, זכה להכרה בביטוח הלאומי כנכה בדרגת חומרה גבוהה במיוחד. לאחר הפרידה של הצדדים בדצמבר 2021 נותרו הילדים להתגורר עם האם בבית המשותף, בעוד שהאב עבר לגור בתחילה בבית אמו, ובהמשך שכר דירה. האם דרשה במסגרת תביעתה דמי מזונות בסכום כולל של 4,000 שקל עבור כל ילד, בנוסף למימון מלא של ההוצאות החינוכיות והרפואיות. בנוסף היא עתרה למזונות אשה, אך הבקשה הזו נדחתה בתחילה. בהמשך קיבל בית המשפט המחוזי חלקית את ערעורה ופסק לה מזונות אשה זמניים בסכום של 5,000 שקל לחודש לתקופה של שנתיים - סכום שקוזז מאיזון המשאבים בין בני הזוג. בהחלטה זמנית נקבע כי האב ישלם 3,200 שקל לחודש לשני הילדים יחד, עד שיינתן פסק דין סופי. השופט ממן הבהיר כי הסכום הזמני נקבע תוך התחשבות בקצבת הנכות הגבוהה שמקבלת האם עבור הבן, ובכך שאין הוכחה כי צורכי הילדים עולים על הצרכים המינימליים המקובלים.
אחד הנושאים המרכזיים שעמדו בלב פסק הדין היה מצבה של הבת ש’, נערה נבונה ודעתנית, שסירבה לאורך זמן לפגוש את אביה. לפי חוות דעת של הפסיכולוגית הקלינית ד"ר ליזה שמעי, שמונתה על ידי בית המשפט, התנהגותה של ש’ תואמת דפוסי ניכור הורי. היא תיארה כיצד הבת "לא אומרת לו שלום, אינה עונה לשאלותיו, ומנהלת את השיח במפגשים תוך התעלמות מוחלטת מנוכחותו". ד"ר שמעי ציינה כי האם מזדהה עם עמדות הבת ואינה נוקטת צעדים ממשיים לשינוי המצב, אף שהיא פועלת לכאורה לפי ההנחיות. למרות האבחנה הברורה של הפסיכולוגית, קבע השופט ממן כי לא ניתן לראות במקרה זה "ניכור הורי" במובנו המשפטי המלא, בין היתר משום שלדעתו לא כל הנתק נובע ממניפולציה מצד האם, וכן בשל גילה של הבת. עם זאת, הוא הדגיש כי יש "אחריות הורית של האם שלא שמרה על האינטרס המובהק של הבת להיות רחוקה ככל הניתן מהסכסוך, תוך שמירת קשר עם שני ההורים".
האב ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עם בתו
האב טען כי יש לראות בבת "ילדה מרדנית" כמשמעות המונח בדין העברי, ולפטור אותו מתשלום מזונותיה לחלוטין. הוא הסביר כי ניסה בכל דרך לחדש את הקשר עמה, אך נענה בסירוב מוחלט, ובנסיבות האלה אין זה הוגן להמשיך ולחייבו בתשלום חודשי. השופט בחן את טענתו על רקע הפסיקה ההלכתית והאזרחית, וציטט את דברי השופט צבי וייצמן על מושג הבן המרדן והשלכותיו על חיוב מזונות. לדבריו, "שימוש בכלי של שלילת או הפחתת מזונות לא יכול להיות הקו הראשון של ההתמודדות עם ילדים המסרבים לקשר עם הוריהם", אך במקרים קיצוניים של סירוב מתמשך וקשר עוין, ניתן לשקול צמצום המזונות תוך שמירה על צרכים בסיסיים.
- ביקש לבטל מזונות בשל ניכור הורי - מה קבע ביהמ"ש?
- מנעה באופן שיטתי קשר בין בנה הקטין לבין אביו – ותפצה ב-250 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט ממן קבע כי זהו מקרה כזה בדיוק. לדבריו, "כשאב עשה כל שלאל ידו, לא חסך במאמצים, בממון ובזמן על מנת לקיים קשר תקין, עקבי ומשמעותי עם הקטינה, אך זו עומדת בסירובה ואף נוקטת נגדו ביחס עוין שאינו מבוסס על פעולה קונקרטית שביצע האב... לא ניתן לצמצם את תפקידו של האב בחיי הקטינה ל’כספומט’ גרידא". בהתאם לכך, קבע השופט כי האב ישלם לבת מזונות מופחתים בלבד - 1,200 שקל לחודש, הכוללים גם את חלקה היחסי במדור. לדבריו, מדובר בפתרון "מידתי, המתיישב עם חובתם ההדדית של הצדדים לזון את הקטינה ועם חובתו של הורה משמורן לקחת אחריות על קיום הקשר עם ההורה השני". השופט הוסיף כי אם בעתיד תשוב הבת לנהל קשר תקין עם אביה, תחול על האב שוב החובה לשאת במלוא מזונותיה בהתאם לחלוקת הזמנים וההכנסות.
