גירושים
צילום: Pixabay

הזוג חי באלפיון העליון - המזונות רק 6,000 שקל

הזוג התחתן לפני כ-15 שנה, ובמהלך נישואיהם נולד להם בן, שכיום הוא בן 10. הם חיו ברמת חיים גבוהה, נהנו מבית מפואר, כלי רכב יוקרתיים ונכסים נוספים. האשה היתה מעורבת בעסקיו של הבעל, אך לא החזיקה בתפקיד רשמי או בשכר קבוע - וזה כנראה השפיע על קביעת גובה המזונות שלה ושל הילד המשותף

עוזי גרסטמן |

במקרה מעניין שנדון לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, בני זוג מהאלפיון העליון, שנישואיהם עלו על שרטון, מצאו עצמם במחלוקת כלכלית מורכבת. הבעל, דמות מוכרת בעולם העסקים, והאשה, שהיתה שותפה מלאה להצלחותיו, נאלצו להתמודד עם שאלות נוקבות בנוגע לחלוקת המשאבים והמזונות.


הזוג התחתן לפני כ-15 שנה, ובמהלך נישואיהם נולד להם בן, שכיום הוא בן 10. הם חיו ברמת חיים גבוהה, נהנו מבית מפואר, כלי רכב יוקרתיים ונכסים נוספים. האשה היתה מעורבת בעסקיו של הבעל, אך לא החזיקה בתפקיד רשמי או בשכר קבוע. עם הזמן, היחסים בין בני הזוג הידרדרו, והם החלו לנהל חיים נפרדים תחת קורת גג אחת. הבעל המשיך לנהל את עסקיו, בעוד שהאשה התמקדה בגידול הבן ובניהול הבית. המצב הכלכלי המשותף נהפך למורכב, והאשה טענה כי אינה מקבלת תמיכה כספית מספקת מהבעל.


האשה פנתה לבית המשפט בבקשה למזונות עבורה ועבור בנם הקטין. היא טענה כי למרות רמת החיים הגבוהה שהיתה להם, היא נותרה ללא הכנסה מספקת לאחר הפרידה הכלכלית. הבעל, מצדו, טען כי סיפק לאשה ולבן את כל צורכיהם, וכי האשה מחזיקה בנכסים ובחסכונות משלה.


האשה טענה שהיתה שותפה מלאה להצלחה הכלכלית


האשה טענה כי במהלך הנישואים היא היתה שותפה מלאה להצלחתו הכלכלית של הבעל, אף שלא קיבלה שכר ישיר על כך. היא הדגישה את תרומתה לניהול הבית ולגידול הבן, שאפשרו לבעל להתמקד בעסקיו ולהצליח בהם. כעת, לאחר הפרידה הכלכלית, היא נותרה ללא הכנסה מספקת ולא יכולה לשמור על רמת החיים שלה הורגלה.


מנגד, הבעל טען, כאמור, כי הוא ממשיך לספק את כל צורכיהם של האשה והבן, וכי האשה מחזיקה בנכסים ובחסכונות משלה. הוא הדגיש כי האשה לא עבדה במהלך שנות נישואיהם ולא תרמה ישירות להכנסות המשפחה. לדבריו, סכום המזונות המבוקש על ידה אינו מוצדק ואינו משקף את הצרכים הממשיים שלה ושל הבן.


בית המשפט נדרש לאזן בין טיעוני הצדדים ולהגיע להחלטה צודקת והוגנת. השופט התחשב בכמה שיקולים מרכזיים:

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

רמת החיים במהלך הנישואים – השופט בחן את רמת החיים הגבוהה שלה הורגלה המשפחה במהלך הנישואים, כולל הבית המפואר, כלי הרכב היוקרתיים והנכסים הנוספים. הוא ציין כי יש לשאוף לשמור על רמת חיים דומה עבור האשה והבן לאחר הפרידה.

תרומת האשה להצלחת הבעל – השופט הכיר בתרומתה המשמעותית של האשה להצלחתו הכלכלית של הבעל, אף שלא קיבלה שכר ישיר על כך. הוא הדגיש את החשיבות של הכרה בתרומה הלא-ישירה של בן זוג להצלחת המשפחה.

קיראו עוד ב"משפט"

היכולת הכלכלית של הבעל – השופט בחן את יכולתו הכלכלית של הבעל, כולל הכנסותיו, נכסיו והוצאותיו. הוא הגיע למסקנה שהבעל מסוגל לספק מזונות בסכום המבוקש, מבלי לפגוע ברמת חייו.

הצרכים הממשיים של האשה והבן – השופט בחן את הצרכים הממשיים של האשה והבן, כולל הוצאות מחיה, חינוך, בריאות ופנאי. הוא הגיע למסקנה שסכום המזונות המבוקש משקף את הצרכים האלה.


לאחר כלל בחינת הראיות והעדויות, קבעה השופטת עפרה גיא כי הבעל ישלם לאשה מזונות בסכום כולל 6,000 שקל בחודש, הכוללים את מזונות הבן הקטין - כולל עבור התקופה שמרגע הגשת התביעה. כמו כן, הבעל גם יישא בכל הוצאות החינוך והוצאות רפואיות מיוחדות של הילד, שלא מכוסות על ידי הביטוח הרפואי. בית המשפט התבסס על העיקרון שהאשה זכאית לשמור על רמת החיים שלה הורגלה במהלך הנישואים, בייחוד לאור מעורבותה בעסקי הבעל. השופטת אף ציינה בהכרעת הדין שלה כי, "החובה לדאוג לצורכי הקטין מוטלת על שני ההורים, בהתאם ליכולתם הכלכלית". במקרה הזה, הבעל הוא בעל היכולת הכלכלית העיקרית, ולכן הוא חויב במזונות.


בית המשפט התחשב ביכולת כלכלית של הבעל


ההחלטה לחייב את הבעל במזונות בסכום כולל של 6,000 שקל בחודש מעוררת תהיות, בייחוד לאור רמת החיים הגבוהה של בני הזוג בעבר. סכום זה נראה נמוך ביחס להוצאות הצפויות לשמירה על אותה רמת חיים. עם זאת, יש לזכור כי בית המשפט מתחשב ביכולתו הכלכלית של החייב ובצרכים הממשיים של הזכאים למזונות. ייתכן כי בית המשפט העריך שהסכום הזה מספיק לצורכי האשה והבן, בהתחשב בנכסים ובחסכונות שברשותם.


ההחלטה הנ"ל מדגישה את החשיבות שבבחינת היכולות הכלכליות של שני בני הזוג בעת קביעת מזונות. גם במקרים של בני זוג מהאלפיון העליון, בית המשפט בוחן את הצרכים הממשיים של הצדדים ואת היכולת הכלכלית של כל אחד מהם. כמו כן, ההחלטה מראה כי מעורבות האשה בעסקי הבעל, גם אם לא היתה רשמית, נלקחת בחשבון בעת קביעת המזונות. בית המשפט הכיר בתרומתה של האשה להצלחת העסק המשפחתי, גם אם לא קיבלה שכר ישיר על כך.


האם חובת המזונות חלה גם כאשר בני הזוג עדיין מתגוררים יחד?

כן. בית המשפט הכיר בכך שבני הזוג מתנהלים כלכלית בנפרד, ולכן אף שהם חולקים את אותו בית, הבעל מחויב לשלם מזונות כדי לוודא שהאשה והבן מקבלים תמיכה כספית שוטפת.


האם פסק הדין ישפיע על חלוקת הרכוש בעתיד?

לא בהכרח. מזונות אשה וילדים לא קשורים ישירות לחלוקת הרכוש, שהיא נושא נפרד הנדון במסגרת הליכי גירושים. עם זאת, אם בעתיד תוכח לאשה בעלות על נכסים משמעותיים, ייתכן כי סכום המזונות ייבחן מחדש.


האם יש משמעות לכך שהאישה היתה מעורבת בעסקי הבעל?

כן. בית המשפט הכיר בתרומתה הכלכלית הלא-ישירה של האשה בכך שניהלה את הבית וגידלה את הילד - מה שאפשר לבעל להתמקד בעסקיו ולהצליח. עם זאת, העובדה שהיא לא קיבלה שכר פורמלי מהעסק כנראה השפיעה על קביעת הסכום הנמוך יחסית של המזונות.


במקרה אחר, הכריע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בנובמבר האחרון בתביעה שהגיש אב לשני ילדים שניסה להפחית את תשלום המזונות שהוטל עליו בהסכם גירושים. האיש טען כי מצבו הכלכלי הידרדר באופן חמור. אחת הנקודות הבולטות בפסק הדין היא החשיפה שבת זוגו הנוכחית של האיש, שאותה הוא תיאר כמי שאינה עובדת, היא למעשה מפיקה בכירה בתחום הטלוויזיה. התביעה הוגשה על ידי האיש, גרוש ואב לשני ילדים בגילאי 13 ו-8.5, שטען כי הוא לא מסוגל עוד להמשיך לשלם את דמי המזונות בסכום של 8,500 שקל בחודש, כפי שנקבע בהסכם הגירושים ב-2018. ההסכם, שאושר בבית הדין הרבני, כלל גם ויתורים מצד האם על נכסים ורכוש. לטענתו, קריסת החברה שבבעלותו, לצד חובות כבדים, אילצו אותו לעבור לגור עם משפחתו בבית חמותו בדירה קטנה. הוא הוסיף כי נישא מחדש וכי בת זוגו אינה עובדת - מה שמחמיר את מצבו הכלכלי. חקירת בית המשפט, שכללה דו"חות של חוקר פרטי ועדויות מפורטות, גילתה סיפור שונה לחלוטין מזה שהציג האב: מגורים מפוארים - במקום מגורים בבית חמותו, כפי שטען, התברר שהאב מתגורר בדירת יוקרה ברמת אביב, בעלות של 13 אלף שקל בחודש דמי שכירות; מצב כלכלי מופרך - האב הצהיר על הכנסה חודשית של 10,000 שקל בלבד, אך החקירה הוכיחה כי הכנסתו גבוהה בהרבה. בין היתר, נמצאו העברות כספים גדולות לחשבונו מעסקי מטבעות דיגיטליים; בת זוגו עובדת כמפיקה בכירה - אחת הטענות המרכזיות של האב היתה שבת זוגו לא עובדת, אך בית המשפט גילה שהיא משמשת מפיקה בכירה בתעשיית הטלוויזיה, ואף היתה מעורבת באחרונה בהפקת סרט שזכה להצלחה רבה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
הלוואה חשבונות
צילום: freepik

המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף

פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.

ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.

במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.

המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים

מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.

אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.

BMW M135
צילום: יצרן

רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?

רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.

בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.

בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.

סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום

דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.

עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.