אצבעות חג א', 8.9.10

שי לחג

15 שירים חדשים. (בחסות עכבר העיר אונליין).

כותרות

עיתונאים מזן סלבז (יאיר לפיד, אברי גלעד) נוסעים לטיולים בהתנחלויות.

כרמלה מנשה לא תפצה חבר ליכוד על לשון הרע.

מוסף הארץ

הדברים שמשמחים אותנו, זו הכותרת. בהתחלה סייד קשוע כותב מה משמח אותו (כלום) ואחר כך נשאלו כמה ילדים חמודים על כך. ומשם והלאה, גיליון רגיל, אוסף כתבות על אופנה, בגדים, ספרים, סרטים, שחקנים. מה בינן לבין נושא הגיליון? אה, ויש גם משאל מאולץ של סלבז, סליחה, קובעי טעם, בנושא.

דורון צברי, הבמאי של גולדן במחוברים מצטלם לפרויקט אופנה בגיליון. אני עוד מחכה לביקורת טלוויזיה בהארץ על הסדרה.

חקירה נגדית

תחקיר הארץ - מרטין שלאף סייע לליברמן לגייס ערבות של מיליון דולר לישראל ביתנו עם הקמתה.

אצטט מתוך הכתבה:

"מרטין שליק, בן דמותו של שלאף בסדרת הסאטירה האוסטרית, היטיב לסכם את הממד הטרגי הגלום בניסיון לשרטט את הדיוקן של שלאף: "גם אם עיתון אוסטרי היה מפרסם ממקור פנימי את כל הפרטים על העסקים שלי, דבר שלא יקרה, איש לא היה קורא את המאמר. גם לא אנשי הפרקליטות. זה הרי כל כך מסובך". נדמה שהסבך הזה הוא המקום היחיד שבו גם מרטין שלאף מסוגל לחיות חיים פשוטים".

ואכן, למה להתעמק? האם חוץ מלקרוא את תמצית הדברים, המתפרסת על פני ע' 2 בעמודי החדשות, יכול אדם לקרוא גם את כל המוסף של מח' התחקירים של העיתון, הכולל 24 עמודים גדושי פרטים ותמונות ואירועים?

קרן פלס

האם ידיעות הפך לעיתון של פלס? העמוד האחורי מוקדש לפרידתה מבעלה, כשנה אחרי הנישואין. מזכירה שלעלמה יש טור ב-7 ימים, וראיון איתה התפרסם ב- 7 לילות לפני שלוש קטנות. הרצינות התהומית בה מסוקרת מערכת היחסית הקצרצרת, מסיפור ההיכרות (דפקה על דלתו בטעות) דרך העליות והמורדות, שיר החתונה ועד הפרידה העכשווית, קצת מוגזמת.

7 ימים

עם תום הקריאה המדוקדקת של הראיון עם נוחי דנקנר (שם, שם), הבנתי שמיציתי את גיליון החג. טוב, חוץ מדניאלה לונדון ששופכת מררתה על נשים. לא חוכמה.

המארקר

לא הסתפק ברשימת מאה ואחד המשפיעים החיוביים, אלא הוסיף את רשימת 40 הצעירים שישפיעו על עולם העסקים. לחובבי הרשימות האלו, או לחברים ולמשפחה. שלהם.

פנאי פלוס

גם פה יש רשימה, היפים והנכונים.

מבאס שאני לא יכולה להתברג באף רשימה.

הארץ

מודעת חצי השער מוקדשת לצומת ספרים, שמאחלת שנה טובה לעם הספר. ממש, עם הספר. עמך ספר.

ידיעות תל אביב

ליהיא לפיד מראיינת את אסתי גינזבורג. "ראיון כזה לא קראתם" מבטיחה הפנית השער. התייאשתי אחרי שקראתי כמה שאלות לדוגמנה, אז אני לא יודעת אם זה באמת הראיון שעוד לא קראתם עם אסתי גינזבורג.

7 לילות

לא הפרק של עספור, וגם לא ראיון עם ספי ריבלין. ראיון עם אורלי קסטל-בלום, שמספרת בתום לב איך ניסתה ללמוד לרכוב על אופניים (תלת אופן) לרגל יומולדתה החמישים (יוני ליבנה). אני מכורה לראיונות של אק"ב. לא משנה מי מראיין אותה, פשוט צריך לשבת לידה ולהקליט. ראיון איתה שווה בעיני את כל מאות העמודים של עיתוני החג שבת הזה. זה ראיון כל כך ישראלי, כל כך אוניברסלי, כל כך אקזיסטנציאלי. היא נעה בו ממצב הספרות, למצבה הגופני, לנוהלי ההרצאות, ליחסיה עם פקידי בנק, וכן לאונ' בן גוריון, שם הבריזה פעם להרצאה, ומאז היא חוזרת ומתנצלת, והם חוזרים ומחרימים אותה, לתמונה שלה בויקיפדיה, לתשוקתה להתנדב בגן הבוטני (מתברר שזה עיסוק מבוקש מאוד, ויש תנאי קבלה מחמירים!). אבל התשובה לשאלה "איך בכל זאת את מתקיימת" היא הקשה מנשוא:

"אמא שלי בת 80 פלוס ומחזיקה אותי. משלמת לי כמעט הכל. אילולא היא, לא יכולתי לכתוב ספרים". בום בלב. מכה בראש. צילם יונתן בלום

הראיון לכבוד הספר החדש שלה, חיי חורף, המבוסס על הכמה חודשים שלה בבוסטון. לראיון מצורף סיפור אחד משם, "ג'פרי בקהיר", ומתוכו אביא רק משפטון, משפטון שהוא כה אק"ב: "בגלל השלום הקר היה גם המזנון קר".

לאן נעלמה שרה אלזערי?

מודעה מרתקת במיוחד. אם היא למדה רפואה במינכן, הרי שהפכה לרופאה איפשהו, לא? ככה"נ החליפה את שמשפחתה, מאחר שנישאה. אופציה אחרת שחשבתי עליה היא ששם המשפחה פשוט שובש, למשל, צריך להיות אלעזרי. מעניין.

למישהו יש קצה חוט, רעיון?

מח' הגהה

לרגל החג מחקתי. דווקא היו מלא דברים.

לפני פיזור

החג מורכב מרצף פוסטים קצרים. כל יום אקרא קצת. מוזמנים להוסיף.

הטלגרם שלנו - תכנים בלעדיים ויחודיים