קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

• איך המדינה לוקחת מעל 50% ממחיר הדירה? כי היא יכולה
• איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את הקופה?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל. 

מס על רווחים שלא חולקו ותחולה רטרואקטיבית. החוק, המוגדר בתיקון 277 לפקודת מס הכנסה, מחייב חברות מעטים (עד 5 בעלי מניות) לבחור מדי שנה באחת משתי חלופות: תשלום מס שנתי של 2% על רווחים עודפים (מעבר לכרית ביטחון של 750,000 שקלים או נוסחה פיננסית), או חלוקת דיבידנד של לפחות 5% בשנת 2025 (6% משנת 2026 ואילך). הוראת שעה מאפשרת חלוקה של 20% מרווחים צבורים עד 31.12.2024 בין 2025-2030 בפטור מקנס, ואף פירוק חברות בפטור חלקי ממס. החוק החדש מחייב חברות לבחור בין שתי אפשרויות: תשלום מס שנתי בגובה שני אחוזים על רווחים שלא חולקו או חלוקת דיבידנד בשיעור של לפחות חמישה אחוזים מהרווחים העודפים. מטרתו העיקרית היא לצמצם תמריצים להשארת רווחים בחברה כדי לדחות מס אישי (עד 50% כולל מס יסף), מה שמכונה "דחיית מס בלתי מוגבלת". מדובר במהלך שמטרתו לצמצם את התמריץ של בעלי שליטה להשאיר רווחים בתוך החברות כדי לדחות את תשלום המס. מבקרים, כמו הכלכלנית הסולידית, מכנים זאת "מס דיכוי יזמות" שמתערב בשולי רווח, מתעלם מענפים ספציפיים ומבטל את יתרונות ההתאגדות כחברה. 

אומנם, החוק מעניק הקלה מסוימת בשנה הראשונה לכניסתו לתוקף ומאפשר תשלום מופחת, אך העותרים טוענים כי עצם התחולה הרטרואקטיבית של החוק על רווחים שנצברו לאורך שנים היא בעייתית במיוחד. התחולה הרטרואקטיבית חלה על רווחים מ-2017 ואילך, מה שגורם לנזק כלכלי כבד, כולל חיוב במס על רווחים שכבר מוסו במס חברות (23%). לשיטתם, יישום החוק עלול לגרום לנזק כלכלי כבד לבעלי מניות ולחברות שהתנהלו לפי הדין הקודם ועתה נדרשות לשלם מסים שלא נלקחו בחשבון. השלכות כוללות חנק נזילות, הפחתת השקעות ופגיעה בצמיחה, כפי שמדווחים רואי חשבון כמו אלה ממשרד שטיינמץ עמינח. 

• "המניות בתל אביב לא זולות, אבל זו לא בועה; השוק נתמך באופטימיות גבוהה"
• בזכות המניות: שווי תיק ההשקעות של הישראליים קפץ ברבעון השני
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• איך הצליחו ברשות המסים להכניס 20 מיליארד שקל בשנה ולהציל את...

טענות לאפליה בין חברות. החוק חל בעיקר על חברות מעטים (משלח יד, נותני שירותים) עם מחזור נמוך יחסית, בעוד חברות ציבוריות, תאגידים גדולים ומונופולים פטורים, מה שיוצר אפליה. היבט נוסף שעולה בעתירה נוגע לאופן שבו החוק מבחין בין סוגי חברות. לפי העותרים, החוק חל בעיקר על חברות מעטים ועל נותני שירותים עצמאיים שהתאגדו במסגרת חברות משלח יד, בעוד שחברות גדולות, תאגידים ומונופולים אינם נכללים בהסדר. לטענתם, הבחנה זו יוצרת אפליה בין נישומים שונים ופוגעת בעיקרון השוויון. בנוסף, אי הוודאות בהנחיות רשות המסים מקשה על היערכות, כפי שמעידים כנסים של איגוד לשכות המסחר. 

בנוסף נטען כי היעדר הוראות ברורות מצד רשות המסים יוצר אי ודאות באשר לאופן היישום, דבר שמקשה על בעלי עסקים להיערך כראוי. עם זאת, משרד האוצר מציין כי כבר נרשמה גבייה משמעותית מהחוק בשנה הראשונה ליישומו, לרבות יותר מעשרה מיליארד שקל מהקדמת חלוקות דיבידנד. הגבייה הזו תומכת בתקציב 2025, אך מבקרים טוענים שהיא קצרת טווח ומזיקה לטווח ארוך. 

בקשה לצו ביניים וקריאה לבחינה מחדש. העתירה מבקשת צו ביניים להשהיית היישום עד הכרעה, שכן הנזק עלול להיות בלתי הפיך. בעתירה המפורטת שהוגשה לבג"ץ מבקשים העותרים להוציא צו ביניים שימנע את יישום החוק עד להכרעה שיפוטית סופית. לטענתם, מדובר בחוק שעלול להסב נזק בלתי הפיך למאות אלפי בעלי מניות ולגרום לעיוותים במבנה המיסוי של המשק. העותרים מדגישים כי מטרת העתירה אינה לבטל את הצורך ברפורמות מיסוי אלא להבטיח שהן ייעשו בצורה מדורגת, שקופה ומאוזנת. במילים אחרות, לא ייתכן שחוק משמעותי שכזה יעבור במסלול מהיר מבלי להעריך את כלל השלכותיו ומבלי לקיים שיח מעמיק עם כלל הגורמים הרלוונטיים. פסיקות קודמות של בג"ץ, כמו בעתירות נגד חוקי הסתננות, מראות נכונות להתערבות כזו. 

במישור המעשי, נראה כי המחלוקת סביב החוק למיסוי רווחים לא מחולקים רק בתחילתה. ייתכן שבית המשפט יבחר להכניס בו תיקונים מהותיים או להחזירו לשולחן המחוקק לצורך דיון מחדש. כך או אחרת, מדובר בסוגיה שתמשיך להעסיק את עולם העסקים, המשפט והממשל בחודשים הקרובים. השלכות רחבות יותר כוללות דיונים ציבוריים על צדק חברתי, כפי שבא לידי ביטוי בפוסטים של אנשים כמו דורון נחמיה, שמתארים את החוק כפגיעה ביזמות ומזמינים שינוי פוליטי