שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)שי אהרונוביץ, רשות המסים (עמית אלפונטה)

עתירה נגד החוק על רווחים כלואים - האם יש סיכוי למנוע את החוק?

בית המשפט לא נוהג להתערב בחוקים ותקנות מיסוי; הוא מאיר את זה לרשויות המס

עמית בר |

קבוצת רואי חשבון ואיגוד לשכות המסחר עותרים לבג"ץ נגד החוק החדש - מיסוי על רווחים כלואים, בטענה לפגיעה בזכויות יסוד וחוסר שוויון. הרקע לחוק זה נעוץ במאמצי הממשלה להגביר גביית מיסים מרווחים צבורים בחברות, תוך התמודדות עם גירעונות תקציביים גדלים בעקבות הוצאות מלחמה והשקעות ציבוריות. נדיר מאוד שבית המשפט מתערב בתקנות וחוקים של רשות המס, הוא נותן גיבוי לרשות המקצועית ולא נכנס לנושאים מקצועיים. לא נראה שהפעם זה יהיה שונה. 

חוקים דומים קיימים במדינות כמו ארה"ב (עם מיסוי על רווחים לא מחולקים בחברות S-Corp) ובריטניה (IR35), אך בישראל הוא ייחודי בתחולה הרטרואקטיבית שלו, מה שמעורר ביקורת חריפה על פגיעה באמון הציבור במערכת המיסוי. העותרים, בהובלת איגוד לשכות המסחר ונציגי מקצועות חופשיים, טוענים כי החוק מהווה הפרה חוקתית, ומציינים כי הוא נחקק בחיפזון במסגרת חוק ההסדרים, ללא דיון ציבורי מספק. 

חוק הרווחים הכלואים, שנכנס לתוקף בתחילת שנת 2025 כחלק מחוק ההסדרים, מעורר סערה עוד לפני שחוקק. לכאורה החוק נועדה להילחם בתופעת "חברות ארנק" - חברות מעטים שבהן בעלי שליטה צוברים רווחים כדי לדחות תשלומי מס אישיים גבוהים יותר, אלא שבפועל הוא חל על רבבות רבות של עסקים, גם עסקים לגיטימים, לא כאלו שהוקמו לתכנון מס.

 לפי נתוני משרד האוצר, החוק כבר הניב גבייה של למעלה מ-10 מיליארד שקלים בשנה הראשונה, בעיקר מחלוקות דיבידנד מוקדמות, אך מבקרים רואים בו כלי דרקוני שמעניש יזמות ויעילות כלכלית. מדובר ברפורמה מקיפה שמבקשת לשנות את מבנה המיסוי של חברות מעטים בישראל ולהטיל מסים על רווחים שלא חולקו. ההיסטוריה של חוקים כאלה בישראל כוללת ניסיונות קודמים, כמו תיקון 89 לפקודת מס הכנסה בשנות ה-2000, אך החוק הנוכחי רחב יותר ומכוון בעיקר לחברות נותנות שירותים עם מחזור עד 30 מיליון שקלים. כעת מוגשת נגדו עתירה לבג"ץ מטעם איגוד לשכות המסחר וקבוצת רואי חשבון ויועצי מס שהתאגדו לצורך המהלך.

בעתירה נטען כי החוק פוגע פגיעה קשה בזכויות חוקתיות לרבות הזכות לקניין, חופש העיסוק ועקרון השוויון. הזכות לקניין, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נפגעת לדברי העותרים משום שהחוק כופה חלוקה או מיסוי על נכסים שכבר מוסו בעבר, מה שיוצר מיסוי כפול בפועל. חופש העיסוק נפגע בכך שהחוק מתערב בהחלטות עסקיות לגיטימיות, כמו שמירת רווחים להשקעות עתידיות או כרית ביטחון. עקרון השוויון מופר, שכן החוק מתמקד בחברות קטנות בעוד גופים גדולים פטורים. לטענת העותרים, מדובר בחוק מורכב ותקדימי שנחקק בלוח זמנים קצר, ללא היוועצות מספקת וללא בחינה של השלכותיו הכלכליות ארוכות הטווח. השלכות אלה כוללות פגיעה בתחרותיות, בריחת הון לחו"ל, והפחתת תמריצים להקמת עסקים חדשים, כפי שמעידים דוחות כלכליים ממכון אהרן ומבנק ישראל. 


מס על רווחים שלא חולקו ותחולה רטרואקטיבית. החוק, המוגדר בתיקון 277 לפקודת מס הכנסה, מחייב חברות מעטים (עד 5 בעלי מניות) לבחור מדי שנה באחת משתי חלופות: תשלום מס שנתי של 2% על רווחים עודפים (מעבר לכרית ביטחון של 750,000 שקלים או נוסחה פיננסית), או חלוקת דיבידנד של לפחות 5% בשנת 2025 (6% משנת 2026 ואילך). הוראת שעה מאפשרת חלוקה של 20% מרווחים צבורים עד 31.12.2024 בין 2025-2030 בפטור מקנס, ואף פירוק חברות בפטור חלקי ממס. החוק החדש מחייב חברות לבחור בין שתי אפשרויות: תשלום מס שנתי בגובה שני אחוזים על רווחים שלא חולקו או חלוקת דיבידנד בשיעור של לפחות חמישה אחוזים מהרווחים העודפים. מטרתו העיקרית היא לצמצם תמריצים להשארת רווחים בחברה כדי לדחות מס אישי (עד 50% כולל מס יסף), מה שמכונה "דחיית מס בלתי מוגבלת". מדובר במהלך שמטרתו לצמצם את התמריץ של בעלי שליטה להשאיר רווחים בתוך החברות כדי לדחות את תשלום המס. מבקרים, כמו הכלכלנית הסולידית, מכנים זאת "מס דיכוי יזמות" שמתערב בשולי רווח, מתעלם מענפים ספציפיים ומבטל את יתרונות ההתאגדות כחברה. 

אומנם, החוק מעניק הקלה מסוימת בשנה הראשונה לכניסתו לתוקף ומאפשר תשלום מופחת, אך העותרים טוענים כי עצם התחולה הרטרואקטיבית של החוק על רווחים שנצברו לאורך שנים היא בעייתית במיוחד. התחולה הרטרואקטיבית חלה על רווחים מ-2017 ואילך, מה שגורם לנזק כלכלי כבד, כולל חיוב במס על רווחים שכבר מוסו במס חברות (23%). לשיטתם, יישום החוק עלול לגרום לנזק כלכלי כבד לבעלי מניות ולחברות שהתנהלו לפי הדין הקודם ועתה נדרשות לשלם מסים שלא נלקחו בחשבון. השלכות כוללות חנק נזילות, הפחתת השקעות ופגיעה בצמיחה, כפי שמדווחים רואי חשבון כמו אלה ממשרד שטיינמץ עמינח. 

קיראו עוד ב"בארץ"

טענות לאפליה בין חברות. החוק חל בעיקר על חברות מעטים (משלח יד, נותני שירותים) עם מחזור נמוך יחסית, בעוד חברות ציבוריות, תאגידים גדולים ומונופולים פטורים, מה שיוצר אפליה. היבט נוסף שעולה בעתירה נוגע לאופן שבו החוק מבחין בין סוגי חברות. לפי העותרים, החוק חל בעיקר על חברות מעטים ועל נותני שירותים עצמאיים שהתאגדו במסגרת חברות משלח יד, בעוד שחברות גדולות, תאגידים ומונופולים אינם נכללים בהסדר. לטענתם, הבחנה זו יוצרת אפליה בין נישומים שונים ופוגעת בעיקרון השוויון. בנוסף, אי הוודאות בהנחיות רשות המסים מקשה על היערכות, כפי שמעידים כנסים של איגוד לשכות המסחר. 

בנוסף נטען כי היעדר הוראות ברורות מצד רשות המסים יוצר אי ודאות באשר לאופן היישום, דבר שמקשה על בעלי עסקים להיערך כראוי. עם זאת, משרד האוצר מציין כי כבר נרשמה גבייה משמעותית מהחוק בשנה הראשונה ליישומו, לרבות יותר מעשרה מיליארד שקל מהקדמת חלוקות דיבידנד. הגבייה הזו תומכת בתקציב 2025, אך מבקרים טוענים שהיא קצרת טווח ומזיקה לטווח ארוך. 

בקשה לצו ביניים וקריאה לבחינה מחדש. העתירה מבקשת צו ביניים להשהיית היישום עד הכרעה, שכן הנזק עלול להיות בלתי הפיך. בעתירה המפורטת שהוגשה לבג"ץ מבקשים העותרים להוציא צו ביניים שימנע את יישום החוק עד להכרעה שיפוטית סופית. לטענתם, מדובר בחוק שעלול להסב נזק בלתי הפיך למאות אלפי בעלי מניות ולגרום לעיוותים במבנה המיסוי של המשק. העותרים מדגישים כי מטרת העתירה אינה לבטל את הצורך ברפורמות מיסוי אלא להבטיח שהן ייעשו בצורה מדורגת, שקופה ומאוזנת. במילים אחרות, לא ייתכן שחוק משמעותי שכזה יעבור במסלול מהיר מבלי להעריך את כלל השלכותיו ומבלי לקיים שיח מעמיק עם כלל הגורמים הרלוונטיים. פסיקות קודמות של בג"ץ, כמו בעתירות נגד חוקי הסתננות, מראות נכונות להתערבות כזו. 

במישור המעשי, נראה כי המחלוקת סביב החוק למיסוי רווחים לא מחולקים רק בתחילתה. ייתכן שבית המשפט יבחר להכניס בו תיקונים מהותיים או להחזירו לשולחן המחוקק לצורך דיון מחדש. כך או אחרת, מדובר בסוגיה שתמשיך להעסיק את עולם העסקים, המשפט והממשל בחודשים הקרובים. השלכות רחבות יותר כוללות דיונים ציבוריים על צדק חברתי, כפי שבא לידי ביטוי בפוסטים של אנשים כמו דורון נחמיה, שמתארים את החוק כפגיעה ביזמות ומזמינים שינוי פוליטי


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי בייליס (רשתות)שי בייליס (רשתות)

תלוש פיקטיבי - המנכ"ל שהוציא תלוש לאשתו ומה העונש?

פורמולה וונצ'רס רשמה שכר של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של שי בייליס, בעל השליטה, למרות מעולם לא עבדה בחברה; ובכך העבירה החברה כסף לקרובו של בעל השליטה וגם הפחיתה את חבות המס בחברה

צלי אהרון |

הדרכים להפחתת המס מרובות. חלק מהן במסגרת תכנון מס לגיטימי, חלק אחר אפור, אבל אפשרי וחלק אחר כבר חוצה את הקו האדום. בהתחלה מנסים לתכנן בהתאם לחוק, ואז במקרים לא מעטים גולשים ועוברים את הגבול. לפעמים זו מעידה קלה ורשות המס מוותרת על הליך פלילי, אבל קובעת כופר. הנה מקרה של הגדלת הוצאות באופן פיקטיבי שמבטא גם העברת כספים גדולה של 1 מיליון שקל לבעל השליטה מבלי שהוא צריך לשלם על זה מס. 


המקרה של פורמולה וונצ'רס ויו"ר ומנכ"ל החברה שי בייליס - על פי פרסום רשמי של רשות המסים, בין השנים 2017 ל-2022 רשמה החברה בספריה תשלומי שכר בסך כולל של קרוב ל-1 מיליון שקל לאשתו של בעל השליטה - מינה בייליס. על אף שמעולם לא עבדה בפועל בחברה. כלומר, הכסף שולם ללא כל תרומה עסקית מצידה. המהלך הזה סיפק לחברה 'תועלת כפולה' - אך לא חוקית: העברת כסף למקורב, במקרה זה, לאשתו של בעל השליטה, מבלי שנדרשה לבצע עבודה בפועל. ובכך היא ביצעה הפחתה של חבות המס, הרי ששכר עבודה נחשב כהוצאה מוכרת לצורכי מס. כשהחברה רושמת הוצאה כזו, היא מקטינה את ההכנסה החייבת שלה, וכך משלמת פחות מס לקופת המדינה. אלא שהמשמעות בפועל היא פגיעה כפולה: מצד אחד, המדינה, כלומר הציבור - מקבל פחות הכנסות ממסים. אבל מצד שני, והחמור יותר - משקיעי החברה רואים חלק מהכסף שלהם מנותב למטרות שאין להן ערך עסקי אמיתי. ולא נועדו כדי להצמיח את החברה אלא כדי להונות את המשקיעים באופן של תרמית מתוחכמת כביכול, והפעם במקרה שלנו - היא יצאה מזה עם קנס של פחות מ-300 אלף שקל.

במקום לנהל הליך פלילי שיכול להיגרר שנים, לרשות המסים יש אפשרות להציע לנישום הסדר כופר - תשלום קנס מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. זה לא 'פיצוי' בלבד, אלא סוג של עסקת טיעון אזרחית-מנהלית: הנישום לא מודה באשמה בבית משפט, אבל משלם סכום שנקבע, ומנקה את התיק הפלילי הספציפי הזה. במקרה של פורמולה וונצ'רס, ההסדר הזה הסתיים בתשלום כופר של 275 אלף שקל לרשות המסים. מבחינת המדינה, זה חוסך זמן, משאבים ודיונים משפטיים; מבחינת החברה, זה סוגר את הפרשה בלי להגיע לכתב אישום - אך כמובן לא מונע את הצורך לשלם את חבות המס האמיתית, שכוללת גם ריבית וקנסות. רשות המסים לא מסתפקת בקריאת דוחות שנתיים. היא משווה נתוני שכר מול ביטוח לאומי, בודקת היתכנות מקצועית (האם ה''עובד' מדווח במקביל על משרה אחרת, האם יש לו כתובת דואר אלקטרוני פעילה בחברה, האם הוא נוכח בפגישות), ולעיתים מקבלת מידע פנימי מעובדים או שותפים לשעבר.

פערים חריגים בין שכר לבין תרומה ממשית לחברה הם בדרך כלל הדגל האדום שמפעיל חקירה. העסקת עובדים פיקטיביים או רישום הוצאות שכר כוזבות אינה תופעה חדשה. בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 זה היה כלי נפוץ בחברות קטנות ובינוניות, ולעיתים אף בחברות ציבוריות, להעברת כספים לבעלי עניין. החקיקה והאכיפה התקדמו מאז, אך המקרים ממשיכים לצוץ, לעיתים בסכומים גבוהים מאוד. ההשלכות הן לא רק פליליות. ברגע שחברה נחשדת או נתפסת בעבירות כאלה, היא מסתכנת בנזק תדמיתי קשה, בפגיעה ביחסים עם משקיעים ובבעיות מול גופים מממנים. החוק מטיל אחריות ישירה גם על מנהלים ודירקטורים, ולא רק על החברה. בעצם מדובר על 'הרמת מסך' שבה חברה אשר כביכול היא 'חברה בע"מ' ובעלי המניות בה חסינים. עד למקרה כזה של תרמית ופגיעה ישירה במשקיעים וברשות המסים.  המשמעות היא שגם אם העבירה בוצעה ב'דרג נמוך', מנהלים בכירים שלא פיקחו או שלא מנעו את ההפרה יכולים להיחשב אחראים לה. המקרה של שי בייליס ופורמולה וונצ'רס ממחיש עד כמה רישום משכורות פיקטיביות הוא לא 'טריק חשבונאי' אלא עבירה שיכולה להגיע גם למאסר בפועל. מדובר במעשה שפוגע בציבור, בחברה עצמה ובשוק ההון כולו.


מסלול של 'הסדר כופר'

על פי פקודת מס הכנסה, רישום כוזב של הוצאות - ובכלל זה שכר לעובד פיקטיבי, מוגדר כ'עבירה פלילית חמורה', כאשר סעיפים מוגדרים בפקודה קובעים כי במקרים של כוונה להתחמק ממס מדובר בעבירה שעונשה עד שבע שנות מאסר, לצד קנסות כבדים. במקרים מסוימים בתי המשפט אף שלחו נאשמים למאסר בפועל, במיוחד כשנמצא דפוס פעולה שיטתי והיקפים כספיים גבוהים. במקביל, רשות המסים יכולה לבחור במסלול של 'הסדר כופר' - תשלום מוסכם שמחליף את ההליך הפלילי. פתרון שחוסך זמן ומשאבים לשני הצדדים, אך מונע הכרעת דין פומבית ואינו מרתיע כמו הרשעה.