רגע לפני
7 ימים
נוחי דנקנר מדבר (לסבר פלוצקר), כך ההבטחה הענקית בשער ידיעות. את זה אני מוכרחה לקרוא, שהרי נוחי הוא גדול הסרבנים פה. לא בכדי הוענק לו שער 7 ימים. אז לפני הכותרות, לפני הכל, אני מדלגת ישירות לאלוף הארץ בעסקים למרחקים ארוכים. הכלכלונים בטח אוכלים תלב, אבל ידיעות זכה בהגמוניה. תיקון, 15:21: דנקנר, שנבחר לאיש השנה של גלובס בסוף 2009, נתןדנקנר, וזה לא חדש, מצטייר כמלאך. עשיר, חכם, יפה, טוב לב, נבון, עוזר לזולת, מפוקח, מתון, נאור. הייתכן? יש אדם כזה שאלוהים נישק כל חלקה טובה שלו? הראיון של פלוצקר, ייאמר, די מעריץ. נו מה, עד שדנקנר מתראיין.
כמה היילייטים (לטעמי, יש מי שיראו אחרים) -
הון ושלטון אה, יש דבר כזה, אבל לא ממש בישראל. "לי אישית הנושא זר. כמעט שאין לי מגע עם 'השלטון'. אני לא מתקשר לשרים".
הבה נרד כעשרים שורות למטה: "נתניהו הוא ידיד טוב שלי כבר הרבה שנים". (כמה שורות קודם הוא מסביר שהתלבט קודם לבחירות זמן רב בין ציפי לבני לבין נתניהו, ובחר בשני). ולא, הוא כלל לא מאוכזב מנתניהו.
הביקור של ד"ר יובל שטייניץ, שר האוצר, במשרדי אי.די.בי? לגיטימי אף הכרחי: "זה מה שצפוי לעשות שר אוצר טוב:... לבקר מפעלים ועסקים. להתרענן, להתעדכן, להתחבר לארץ ישראל היצרנית".
האם יש לו יותר מדי כוח בישראל, תוהה המראיין, ודנקנר עונה: "לא, חד משמעית לא. ישנם בארץ עשרות אנשים עם כוח רב משלי. אתה, אגב, אחד מהם".
ריכוזיות? פחחח. "בישראל אין שום בעיית ריכוזיות. הנושא, שאפילו לא הוגדר כראוי, הפך לאג'נדה פופוליסטית. יש לה כמה נושאי דגל שגם אתה מכיר אותם, ביניהם גופי תקשורת. האחרים נסחפים ונגררים".
מוסף הארץ
שער כרומו, 154 עמודים, נושא: "דברים שמשמחים אותנו" ממישל וולבק ועד קוקה קולה. אני צריכה לבדוק מה עניינים, אבל השער שמח.שי לחג
יגאל שתיים שלח לי את זה מזמןמזמןמזמן ומצאתי במהלך הניקיון השנתי במייל:בלוגלנד
קבלו את
הכותבים: יובל בן עמי, ליסה גולדמן, דימי ריידר, נועם שיזף, ג'וזף דנה, עמי קאופמן, דידי רמז ודליה שיינדלין. בהצלחה.
זרוע ארכיונית למעריב
העיתון מציע שירות חדש:שלחו את הבקשה בסמס, לפי הפורמט המוצע, וקבלו אותה למייל בפדף. תחילה השירות יהיה בחינם, ואח"כ בכסף - 3 שקלים לעד ארבעה עמודים (ואם הכתבה ארוכה יותר?) אלא שזה פיתוח פרינט/רשת כה מוזר, שבאמת קשה לי לברך על המוגמר. על מנת להשתמש בשירות, צריך אדם לשבת מול הכתבה בזמן נתון, ולסמס את פרטיה מיד. תוך הבנה שירצה לקרוא אותה שוב או להשתמש בה בעתיד או לשלוח לחבריו.
אם זה לא יקרה במיידי, זה לא יקרה. בהסתמך על עצלות קוראי העיתונים, או למעשה עצלות האנושות בכלל, השירות מצריך פעולה מאוד אקטיבית, כולל להזין את המייל, שכרוך בלעבור לאנגלית (במכשירים רבים זה ניג'וס מהתחת) ואחר כך לחזור לעברית, כדי לכתוב את פרטי הכתבה (נכון שהזנת המייל חד פעמית). מדובר בפעולה מורכבת (יחסית) לסימוס. בקיצור, אני לא צופה לשירות עתיד מזהיר, ואוכל את שלל מקלדותיי ועכברי אם אתבדה.
לפני פיזור
נוהלי עבודה בחג: מדי יום אעלה פוסט קצר יחסית, עם חלק מהדברים שאקרא בעיתוני החגסו"ש, כדי שלא יהיו ימים ריקים (לפנינו רביעי וחמשוש). לכן השתדלו נא שוב, למרות שקשה, להימנע מה"איך לא", אבל לגמרי אפשר להציע מה לקרוא בהמשך, ואפילו, אם ישעמם למישהו, לכתוב על כך בהרחבה. ברכת שנ"ט בפוסט הלילי.
