בזכות השדרות: הקסם והמחדל שבשדרות רוטשילד
והפעם, לשם שינוי, מילות אהבה לשדרות הנפלאות של תל אביב.
הסטודיו שלי נמצא כ-5 דקות הליכה זריזה מהיפה בשדרות- הרי זו שדרת רוטשילד. אני עוברת שם בבוקר לעבודה. מוקדם מוקדם.. 7 כזה.. ופוגשת כלבים המוליכים את בעליהם ברצועה. נשים מחויטות וחמורות סבר מטופפות בנעלי התעמלות למשרדים.
ילדים מנומנמים נשרכים לבית ספר ובבתי הקפה מסביב יושבים אנשים עם קפה ועיתון. אפשר לחוש את הדופק של העיר המתעוררת. האור של הבוקר זולף דרך הפיקוסים מלאי ההוד ויש תחושה של אושר דק וציפייה ליום נהדר שכזה!
בבוקר המאוחר,במחוזות 10, כשאני קופצת לרחוב הרצל האגדי לבחור בדים ווילונות שוב אני עוברת דרך היפה שבשדרות. התפאורה התחלפה לחלוטין. את הספסלים ממלאים גמלאים מלווים במטפלים עם עיניים מלוכסנות הם מקובצים קבוצות קבוצות כמו עדת ציפורים. צוחקים בקולות רמים, מנופפים בידיים.
בתי הקפה גדושים באנשים בשדרה ומחוצה לה. לפעמים אני תוהה מה קורה כאן? אנשים לא עובדים?! תל-אביב, מתי שלא תלך ואיפה שלא תהיה תמיד יהיו פקקים ובתי הקפה תמיד יהיו מפוצצים.
בצהריים הבלגאן מתעצם השדרה פקוקה לחלוטין התנועה זוחלת אנשים ממלאים את השדרה כאילו מחלקים שם משהו בחינם. המסעדות גדושות וגועשות ובאוויר מתערבלת תחושת קדחתנות, עשייה ונמרצות גדולה.
אחר הצהריים, השדרה מתמלאת ברכות היא מוצפת בעגלות תינוקות שמובילות אותן אימהות אופנתיות וכלבים מעוצבים. אפשר לראות סבתות יפות יותר מטיילות עם הנכדים בנחת בין רסיסי האור והצל שנופלים מהעצים. בשבילי האופניים נעות נערות שמציגות לראווה חוטיני מרהיב עם ישבנים מחוטבים בעליל.
בתי הקפה מתמלאים באנשים שגרים כאן, זוגות צעירים, ילדים וחברים שעצרו לשתות משהו קר, יושבים, מדברים, מעשנים, מסתלבטים. כל כך הרבה נועם באוויר. סוג של שלווה בלב ההמולה הרועשת מסביב.
הערב יורד על השדרה ונדלקות מנורות המשוות לה מראה חגיגי ורומנטי. זה תמיד גורם לי להרגיש באירופה. יש לי תמיד תחושה שמשהו נהדר הולך לקרות הערב.
השדרה בלילה שייכת לאוהבים הם גודשים את הספסלים בפוזות הלקוחות
מהקאמה -סוטרה. אפשר לראות אותם הולכים חבוקים, ירך נושקת לירך. מה זה עושה חשק להתאהב.
אז מתוקף היותי פולניה גמורה לא נסיים את המאמר הזה בלי איזה שפילק'ה קטנה. המחדל הגדול של השדרות האלה שהן משתרעות במקביל לים ולא בניצב לו. לכן העיר תל אביב פקוקה וחסומה ואת האוויר שעומד אפשר לחתוך בסכין. התכנון האורבני הראשוני של העיר לוקה בחסר. מי שתכנן אותה כנראה לא הפנים שהעיר הזאת יושבת לחופו של ים. מן הראוי היה שהשדרות הרחבות יהיו בניצב לים ועל ידי כך להביא את הבריזה הברוכה לעיר אבל מה יש לנו במקום? לחוף עצמו יורדים רחובות צרים ודקיקים כגון רחוב גאולה, טרומפלדור וכד' ולא רק זה, גם דחפו בקצה של כל רחוב מלון בגובה של איזה אלף קומות כדי שיסתום את העיר כמו שצריך וכולנו פה נתעלף מחום ביולי אוגוסט.
טוב, על תכנון לקוי דיברנו? על אופטימיות דיברנו? אז מה נשאר? רק אהבה.
*ברברה ברזין היא מעצבת פנים ואדריכלית, הייתה שופטת בתכנית 'הבלוק'
- 1.גם משוררת (ל"ת)שושנה 25/04/2014 13:43הגב לתגובה זו
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- בנק ישראל יפוצה ב-240 אלף שקל עקב זיוף שטרות
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
פרופ' אמיר ירון (רשתות)פרופ' אמיר ירון: "המצב הכלכלי הוא הישג ובצניעות - חלק גדול נובע מהמדיניות שלנו"
אולי היית שמרן מדי? "זאת מחמאה"; היה מרווח גדול. הריבית הריאלית היא 2%. למה היא לא ירדה בעבר? "המחיר על טעות הוא גדול מאוד. עכשיו הבשילו התנאים"; מה המסר של הנגיד קדימה ואיפה תהיה הריבית עוד שנה?
בנק ישראל הפחית היום את הריבית ב-0.25% ל-4.25%. גם אנחנו אומרים "הגיע הזמן", גם אנחנו חושבים שזה היה צריך להיות לפני חודשים. אבל בנק ישראל הוא הקובע וכל החלטה שהוא מקבל עוברת דיונים רבים, ניתוחים רבים וסיעורי מוחות. אפשר שלא להסכים עם ההחלטות, אבל הן מקצועיות. בשיחה עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל "הטחנו" בו שאולי הוא "שמרן מדי ביחס להפחתת הריבית".
"אני לוקח את זה כמחמאה", משיב, פרופ' ירון, "מדינות שעברו מלחמות מצאו את עצמן במצב כלכלי קשה. היו מצבים של היפר אינפלציה ופגיעה מהותית בכלכלה. אנחנו במצב יחסית טוב, עם אינפלציה מדודה לאורך התקופה שמתייצבת בתוך היעד. הכלכלה הישראלית עם פעילות ערה. זה הישג. זה הישג שאני בצניעות אגיד שחלק גדול ממנו הוא בזכות מדיניות שלא הייתי מכנה שמרנית, אלא זהירה שקולה ופתוחה".
אנחנו בריבית ריאלית של 2%, הרבה מעבר למה שצריך. היה מרווח ביטחון גדול להוריד מעט את הריבית עוד קודם.
"המחיר על טעות גדול מאוד, רק שתנאי המשק הבשילו להפחתה של הריבית עשינו זאת ונמשיך לפעול בכפוף להתפתחויות. אנחנו רואים כעת את האינפלציה מתמתנת ועומדת ביעד, אננו רואים את הייסוף, ואת ההתבססות של האינפלציה ביעד, וזה הוביל אותנו להחלטה".
בפעם הקודמת התנאים היו די קרובים.
"היו תנאים שונים, דובר אז על כניסה בעצימות גדולה לעזה".
הביקושים גבוהים
פרופ' ירון מדבר עדיין על אי וודאות כלכלית, אבל נמוכה מבעבר. על פעילות ערה במשק, על שוק עבודה חזק וביקושים גדולים שמורגשים גם בכרטיסי האשראי. הביקושים האלו מצד אחד מרשימים, מצד שני הם "גול עצמי" לציבור הלווה (לרבות בעלי הדירות עם משכנתאות) כי הם מניעים את האינפלציה והדבר שהכי מפחיד את בנק ישראל בדומה לבנקים מרכזיים בעולם - הוא אינפלציה. אינפלציה שוחקת את הכסף, את ההון של הציבור. היא מס גדול בדלת האחורית והנשק הכי חזק נגדה הוא הריבית.
- בנק ישראל יפוצה ב-240 אלף שקל עקב זיוף שטרות
- לא תמיד הריבית הנמוכה היא הריבית המשתלמת ביותר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לנגיד יש את כלי הריבית, לצד כלים נוספים (פעילות בשוק המט"ח, הדפסת כסף) כדי לאזן את הכלכלה. זה "משחק" עדין. הורדת את הריבית מוקדם מדי, האינפלציה יכולה לברוח למעלה, ואז המלחמה באינפלציה תהפוך לקשה יותר. בזבזת תחמושת ולא פגעת. הנגיד ירה רק כאשר ראה את המטרה בבירור. אין מקום לפספוסים, אבל כלכלה זה לא מדע מדויק. קחו שני כלכלנים מדופלמים וסיכוי טוב שהם יחשבו אחרת לגבי רוב הסוגיות הכלכליות. מעבר לכך, יש הרבה נעלמים ותלות בגורמים חיצוניים רבים ויש את הפסיכולוגיה. כלכלה, תרצו או לא היא חלק ממדעי ההתנהגות. אנשים קונים בגדים כי יש להם מצב רוח טוב, או כי הם רוצים ללכת לעבודה עם הבגד הזה. זה לא בהכרח קשור לשאלה אם יש להם כסף בחשבון או שזה משולם בתשלומים. אנשים בסיום מלחמה יגבירו ביקושים גם אם הם לא במצב מדהים, גם כי ההורים ירצו לפנק את הילדים על התקופה הקשה.
