בזכות השדרות: הקסם והמחדל שבשדרות רוטשילד

ברברה ברזין, מעצבת הפנים והאדריכלית, מרעיפה אהבה לשדרות רוטשילד בתל אביב עם קורטוב של ביקורת למתכנניה
ברברה ברזין | (1)

והפעם, לשם שינוי, מילות אהבה לשדרות הנפלאות של תל אביב.

הסטודיו שלי נמצא כ-5 דקות הליכה זריזה מהיפה בשדרות- הרי זו שדרת רוטשילד. אני עוברת שם בבוקר לעבודה. מוקדם מוקדם.. 7 כזה.. ופוגשת כלבים המוליכים את בעליהם ברצועה. נשים מחויטות וחמורות סבר מטופפות בנעלי התעמלות למשרדים.

ילדים מנומנמים נשרכים לבית ספר ובבתי הקפה מסביב יושבים אנשים עם קפה ועיתון. אפשר לחוש את הדופק של העיר המתעוררת. האור של הבוקר זולף דרך הפיקוסים מלאי ההוד ויש תחושה של אושר דק וציפייה ליום נהדר שכזה!

בבוקר המאוחר,במחוזות 10, כשאני קופצת לרחוב הרצל האגדי לבחור בדים ווילונות שוב אני עוברת דרך היפה שבשדרות. התפאורה התחלפה לחלוטין. את הספסלים ממלאים גמלאים מלווים במטפלים עם עיניים מלוכסנות הם מקובצים קבוצות קבוצות כמו עדת ציפורים. צוחקים בקולות רמים, מנופפים בידיים.

בתי הקפה גדושים באנשים בשדרה ומחוצה לה. לפעמים אני תוהה מה קורה כאן? אנשים לא עובדים?! תל-אביב, מתי שלא תלך ואיפה שלא תהיה תמיד יהיו פקקים ובתי הקפה תמיד יהיו מפוצצים.

בצהריים הבלגאן מתעצם השדרה פקוקה לחלוטין התנועה זוחלת אנשים ממלאים את השדרה כאילו מחלקים שם משהו בחינם. המסעדות גדושות וגועשות ובאוויר מתערבלת תחושת קדחתנות, עשייה ונמרצות גדולה.

אחר הצהריים, השדרה מתמלאת ברכות היא מוצפת בעגלות תינוקות שמובילות אותן אימהות אופנתיות וכלבים מעוצבים. אפשר לראות סבתות יפות יותר מטיילות עם הנכדים בנחת בין רסיסי האור והצל שנופלים מהעצים. בשבילי האופניים נעות נערות שמציגות לראווה חוטיני מרהיב עם ישבנים מחוטבים בעליל.

בתי הקפה מתמלאים באנשים שגרים כאן, זוגות צעירים, ילדים וחברים שעצרו לשתות משהו קר, יושבים, מדברים, מעשנים, מסתלבטים. כל כך הרבה נועם באוויר. סוג של שלווה בלב ההמולה הרועשת מסביב.

הערב יורד על השדרה ונדלקות מנורות המשוות לה מראה חגיגי ורומנטי. זה תמיד גורם לי להרגיש באירופה. יש לי תמיד תחושה שמשהו נהדר הולך לקרות הערב.

השדרה בלילה שייכת לאוהבים הם גודשים את הספסלים בפוזות הלקוחות

מהקאמה -סוטרה. אפשר לראות אותם הולכים חבוקים, ירך נושקת לירך. מה זה עושה חשק להתאהב.

אז מתוקף היותי פולניה גמורה לא נסיים את המאמר הזה בלי איזה שפילק'ה קטנה. המחדל הגדול של השדרות האלה שהן משתרעות במקביל לים ולא בניצב לו. לכן העיר תל אביב פקוקה וחסומה ואת האוויר שעומד אפשר לחתוך בסכין. התכנון האורבני הראשוני של העיר לוקה בחסר. מי שתכנן אותה כנראה לא הפנים שהעיר הזאת יושבת לחופו של ים. מן הראוי היה שהשדרות הרחבות יהיו בניצב לים ועל ידי כך להביא את הבריזה הברוכה לעיר אבל מה יש לנו במקום? לחוף עצמו יורדים רחובות צרים ודקיקים כגון רחוב גאולה, טרומפלדור וכד' ולא רק זה, גם דחפו בקצה של כל רחוב מלון בגובה של איזה אלף קומות כדי שיסתום את העיר כמו שצריך וכולנו פה נתעלף מחום ביולי אוגוסט.

טוב, על תכנון לקוי דיברנו? על אופטימיות דיברנו? אז מה נשאר? רק אהבה.

*ברברה ברזין היא מעצבת פנים ואדריכלית, הייתה שופטת בתכנית 'הבלוק'

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    גם משוררת (ל"ת)
    שושנה 25/04/2014 13:43
    הגב לתגובה זו
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.